גדולי ישראל – "מי שנכנס לאינטרנט, משחק בעולם הבא שלו. וגם בעולם הזה. הרבה משפחות נהרסו...."
מקורבי הגדולים מסבירים – "עיקר הסכנה היא בפורומים".
הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי להבין מה ענין עולם הבא ועולם הזה לפורומים. למה זה הורס דוקא את השלו' בית וכו'.
עד שפקח ה' את עיני לראות דבר מעניין ביני שיטי: שמתי לב לניק אחד שנעלב מניק אחר, והדברים לא היו כלל גלויים וידועים. הוא לא העליב בבוטות גלויה, והנעלב לא היה מסוג כאלו שמפגינים עלבונם, הכל היה נראה כרגיל. רק אחרי תקופה מאוד ארוכה היתה פליטת מקלדת לנעלב, כשפנה אליו המעליב. משהו דק ועדין, שמאותו רגע שקלטתי מה המדובר, התחוור לי כל ענין הסכנה העצומה. וגם אני נחרדתי עד עמקי נפש.
ידועים המקרים החמורים הרבים בהם נענשו כאלו שפגעו בחבריהם, מי ח"ו שלא מצא את זיווגו, ומי ח"ו עונש אחר, עד שמצאו את מי שפגעו בו בציפור נפש לפני שנים רבות, ובקשוהו סליחה. כך מספרת השמועה על ראש גולת ליטא רבי חיים עוזר גרודז'נסקי שבעת שחלתה בתו היחידה, נסע לחלות פני אשה בעיירה רחוקה, אליה היה משודך לפני רבות בשנים, והתברר שעדיין יש בליבה עליו... וכהנה רבות.
אישית שמעתי מפי אברך במודיעין עילית שהיה חשוך בנים כמה שנים, ונזכר שפגע בנכה אחד כשהיה בחור ולא ביקש ממנו סליחה, והלך ורכש מתנה בשווי כמה מאות שקלים, והביאה לאותו נכה ופייסו בביקור ארוך ואכן התברר שהיה פגוע ממנו וזכר אותו, וישב עמו באהבה ואחווה לבקש סליחה עד שנעשו ידידים וסלח לו, והבטיחו להתפלל עליו לבנים. ולא עברו אלא כט' חודשים ונולד לו בן ראשון, ואחריו לא פסק.
אנחנו מאמינים בני מאמינים שיש דין ויש דיין.
ויותר מהמה, מעבירות שבין אדם למקום, חמורות העבירות שבין אדם לחבירו שהגמרא בב"ק אומרת שאפילו יביא לו אילי נביות לא מתכפר לו עד שיפייס את חבירו. והשו"ע בהלכות יום הכיפורים פוסק זאת להלכה למעשה.
אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייס את חבירו. נורא ואיום.
והחפץ חיים כתב: על בין אדם למקום מקבלים בדרך כלל עונש בעוה"ב, אבל על עבירות שבין אדם לחבירו האדם לא נמלט מלקבל עונשו מידה במידה בזה העולם. כאשר עשה כן יעשה לו.
והנה, מי אשר חטא לחבירו. יש לו מנוס הוא התשובה של בין אדם לחבירו. לפייסו, עד שימחל לו. כמה שזה קשה, אבל זה קל עשרת מונים ממי שפגע בעילום שם, במכה את רעהו בסתר. שלא המכה יודע את מי הכה, ולא המוכה יודע מי הכהו...
גדול מעשה זה, כעין גדולת מתן בסתר של צדקה, שנאמרו בה תילי תילים של ענינים רמים...
מי אשר "עור של פיל" לו, לא נעלב. ומי שיודע לנתק את חייו האמיתיים, מחיי הוירטואליה, גם כן אינו נעלב בתגובות וירטואליות. אבל מי שלא יודע להפריד אישיותו ורגשנותו מעצמו בעת השוטטות והכתיבה בפורומים – כל עקיצה קלה או רמז מכאיבים לו לא פחות מעלבון בפנים. ונוסף על כן חומר הכאב שזה "ברבים".
הרי לנו מכשול קרוב לודאי שעשוי לגרום לאבד את העוה"ב והעוה"ז גם יחד!
ומי יכול לומר זיכיתי ליבי ונפשי, ממני אף אחד לא ייעלב, כולם יודעים שאני מגיב רק מתוך שמחה חברית.
מיהו שיכול להביע דעה הפוכה, או להתווכח תוך כדי דיון, ויודע להבחין שזה לא פוגע בנפש רגישה?? וכי הוא מכיר את כל החברים, ואת הצלקות האישיות שהם נושאים בעומס נפשם??
והרי אם מישהו נפגע – זה "אש"!! היה צועק רבי חיים שמואלביץ, על פי ראיות מפורשות מן הגמרא. וכל זה קל שבקלין, לעומת מי שבעטיו נפגע ניק שאינו מכירו ואינו יודעו, ואינו יכול לבקש סליחתו ולפייסו.
הבו עצות, מה לעשות כדי להתיר את השהייה והדיונים במקום שכזה.
