פורים בעיני הליטאים האם הם לא מסלפים?

הגראי"ל כתב מכתב, שהופקד בידי מקורביו, ונחשף כאן לראשונה: "ברור כי לא בזה מקיימים הודיה ורצון חכמים בתקנתם על היום" • ה


האם בחורי הישיבה לא מקיימים  רצון דברי החכמים או את רוחם?

 מגילה דף ז:

אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! - אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא.

לפי הגמרא אנו מבינים מה היא הדרגה של לבסומי. לשנה ר' זירא לא רצה לחזור על הסעודה עם רבה- מחשש- אבל לא משלילת עצם הבסומי, שהיא כאמור לא ביקר את המעשה.

ולכן השאלה היא לאיזו רצון חכמים התכון הגרא"יל?

לגילוי נאות אני מתנגד נחרצות להתנהגותם של בחורי הישיבה ושל אחרים בפורים- אבל זה לא נגד רצון חכמים. כי הרי כך גם נפסק בשו"ע.

ירוחם

מן הראוי היה לפרט יותר נגד מה יצא הרב שטיינמן.

אני הבנתי, ואולי טעיתי, כי יצא נגד התפרחחות: פריצה לבתים לשם השגת התרמות במצב של שכרות ברמה זו או אחרת.

האם שגיתי?

הטענה שיש הלכה המחייבת להשתכר אינה מצדיקה התנהגות כזו, האין זאת?

ואדרבה, תימה הוא שרק בשנה זו יצא הרב שטיינמן בגלוי נגד מה שרבים חשו בסתר.

שמעתי שבבתים רבים החלו לנעול את דלת הכניסה החל משעות אחרי הצהרים, כאשר מגיעים המתפרצים.

אולם כל זה שייך רק לנושאים חברתיים וגרוע מזה. זה שיש מנצלים כוונות טובות - המחויייבות למצוות, כולל מצוה מוזרה כמו מצות שיכרות, ורצון להתרים למען הישיבה - למען הפקרות ברמה זו או אחרת, האם לא עלולים להתרחש תופעות כאלו? האם אפשר להישמר מהן לחלוטין? תמיד אפשר לנצל דברים טובים למטרות פחות טובות.

אם יש מקום לדון, לדעתי, הרי זה באותה קביעה שנתפסת כהלכה, מצות שתיה עד למצב שכרות. נכון שגם הרמב"ם פוסק כך הלכה למעשה. אך מימי לא הבנתי את הטעם בזה ואם יישר כוחי, אבטל לדבר רע זה.

אמנם כבר היה דיון על זה בפורום, ואם גם איני יודע היכן הוא, אני בטוח שכתבתי כבר אז אותם דברים נגד השתכרות בפורים שאינה מצוה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");