| נשלח ב-10/3/2012 22:46 |
 |
| |
פורים והשכרות
ההלכה הברורה בגמרא מגילה ז' עמוד ב' אינה מתפרשת לשני פנים, וזה לשונה:אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.
והנה מתקופה קדומה של הראשונים התחילו לעשות להלכה בעיות, בכל מיני צורות, או על ידי דחייתה מההלכה על ידי היסמכות מופרכת על הסיפור של רבה ור' זירא [רבינו אפריים], או על ידי פשטים של הירדמות ושינה [רמב"ם], או על ידי גימטריות [מ"א] וכוו', כללו של דבר אנחנו רואים פה מגמה ברורה של דחיקת ההלכה הזאת החוצה.
השאלה היא למה?
אני רואה פה כמה אפשרויות יסודיות:
א. מציאותי ראו כמה נזקים היא חוללה.
ב. דברי שלמה המלך בגנות השכרות.
ג. תפיסת חיים אריסטוטלית בשבח השכל והדעת ובגנות איבודה.
ועל כולם אני שואל:
א. איפה התמימות?
ב. איפה האימון?
נוסף לזה, אני חושב שתמיד כאשר אנחנו נפגשים אם סתירה בין ההלכה להיגיון שלנו, אם אנחנו סומכים על ההלכה, לא די לנו לסמוך על ההלכה, אלא לשאול איפה טעינו באמת, מה ההיגיון שעומד מאחורי ההלכה הזאת שסותרת את ההיגיון הבסיסי שלנו.
ובכן, אני רוצה להציע לפני החכמים 'חברי הפורום' החשובים והחכמים כמה תובנות שמתחדדות אצלי, ובפרט אחרי 'יום הפורים' בקיום המצווה הזאת פשוטה כמשמעה.
א. האדם אינו רק שכלו, השכל והדעת זהו כלי עצום לאדם, אבל 'האני הפנימי' הוא משהו יותר גבוה יותר עליון, והוא נשאר קיים גם בשיכרות, ואדרבה הוא רק מתעצם יותר, מאחר והוא נשאר לבד.
ב. השמחה הגדולה הנגרמת רק על ידי השכרות ממש, היא מדביקה את האדם בקונו ברמות הכי גבוהות שיש.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2012 19:51 |
|
| |
יהיאור,
על מה דברי הרמ"א מבוססים? איך האחרונים פירשו את פסיקת הרמ"א? איך הגדירו את שמחת פורים ראשונים ואחרונים?
ירוחם,
יפה דרשת. חילוק בין לבם השמח של אנשי הכפר לבין עליצותם הכוזבת של אנשי העיר עשה הרמח"ל במחזה לישרים תהלה, חלק א, דיבור ד.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2012 19:28 |
|
| |
מ
כתבת מה שהמגילה אומרת על יהודי שושן- ימי משתה ושמחה- על יושבי הפרזות נאמר ימי שמחה ומשתה.
נדייק בהבדל- אנשי העיר- יהודים היפים צריכים קודם משתה-לשתות- ורק אחר כך יכולה להיות שמחה. כמו בחורי הישיבה.
לעומת זאת יושבי הפרזות אנשי הכפר והערים הקטנות סתם יהודים-הם קודם שמחים ורק אחר כך עושים משתה מתוך שמחה. ולא שמחה מהמשתה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2012 19:24 |
|
| |
מ80
עדיין לא הבאת בדל של ראיה שהפטור על היזק תלוי בזה. וכבר אמרתי לך שהרמ"א התיר בכללות ולא סייג את ההיתר.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2012 18:56 |
|
| |
יהיאור,
הפוסקים שפטרו היזק ללא כוונה מכח שמחת פורים מסתמכים על תוספות סוכה מה ע"א שפטרו בחורים מהיזק ממון זה לזה מחמת שמחת חתן. על מה התוספות מדברים? בחורים שרוכבים בסוסים לקראת חתן ונלחמים זה עם זה וקורעין בגדו של חברו או מקלקל לו סוסו. כלומר, הבחורים הסכימו ביניהם מלכתחלה להילחם כביכול זה בזה כדי לשמח את החתן, ואם הזיקו בשוגג זה לזה פטורים מחמת שמחת חתן.
על שמחת פורים נאמר: יום משתה ושמחה. כדי לחזק את השמחה ועל מנת שכולם יהיו שמחים מצווים לשלוח מנות איש לרעהו ולתת מתנות לאביונים. מפרש הכלבו שאין שמחת פורים שלמה אלא אם משמחים אביונים ומדברים על לבם עד שנעשים שמחים. ממילא הוללות, כל שכן היזק הבא מהוללות, איננו שייך למהות שמחת פורים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2012 17:04 |
|
| |
מ80
בכל ציטוטיך [השנויים במחלוקת אגב] לא הבאת בדל של ראיה שהפטור על היזק תלוי בזה.
מיימוני
קריינא דאגרתא...
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2012 22:12 |
|
| |
יהיאור,
כתב הגר"ע יוסף: לא הותרה בפורים אלא שמחה של מצוה ולא שמחה של הוללות וסכלות. והבית יוסף כתב בסימן תרצה: חייב איניש לבסומי בפוריא ,לא שישתכר שהשיכרות איסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו שהוא גורם לגילוי עריות ושפיכות דמים וכמה עבירות זולתן, אך שישתה יותר מלימודו מעט. המקור לדברי הבית יוסף בספר כלבו, שם הוא ממשיך וכותב: כדי שירבה לשמוח ולשמח אביונים וינחם אותם וידבר על לבם וזו היא השמחה השלמה.
ירוחם,
הלכה בהיזק של נר חנוכה ברשות הרבים איננה כרבי יהודה אלא כחכמים. רמב"ם הלכות נזקי ממון, פרק יד, הלכה יג: "הניח החנוני נרו מבחוץ, החנוני חייב אף בדמי הפשתן משום שהניח נרו מבחוץ, ואפילו נר חנוכה היה לו לישב ולשמור".
האחרונים שפטרו היזק שלא בכוונה משום כח שמחת פורים פטרו רק היזק קטן, ולכל הדעות יש חיוב בהיזק גדול, כגון שריפת מכונית. ונראה לי שלשיטת הרמב"ם אין פטור גם בהיזק קטן.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2012 21:29 |
|
| |
יהי אור
ההערה שלך ראויה לדיון עצמאי. מה מועילים לנו האחרונים ובאיזו מידה הם מחייבים אותנו. אשתדל לפתוח אשכול, או שתעשה אתה כן.
לגבי "פסקי תשובות", אתה צודק. אסתכל שם.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2012 19:38 |
|
| |
מ80
יפה מאד, אבל לא הוכחת כלל שהפטור של הרמ"א מותנה בחילוק הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2012 19:35 |
|
| |
מ
אין דעת חכמים נוחה ממנו? השאלה ששאלתי- איך יש זכות לחכמים להתיר גרימת נזק לאחר? האם זה נשמע לך הגיוני? האם זה עולה בקנה אחד עם צדק מינימלי?
כדברי שם אחר. זה פשע.- אלו חוקי מאפיה. מוסר של גנבים וגזלנים. זה הפוך ממה שכתוב בתורה, מתנה על מה שכתוב בתורה.
הגמרא אומרת שאם אדם הדליק נר חנוכה ברשות הרבים- ועבר גמל עם פשתן- והפשתן התלקח מנר החנוכה- בעל נר החנוכה פטור, למה- כי בעל הגמל היה אמור לדעת כי מדליקים נרות חנוכה ברשות הרבים- והיה עליו להזהר,- יש להניח כי תרומת הדשן למד את התרו מהגמרא הזו.
אבל- זה בכלל לא דומה, זה יכול להיות דומה אם אדם מזמין לביתו כמה בחורי ישיבה שיכורים- או לפני שהשתכרו, והזיקו- הם פטורים- בכל הבית היה צריך לקחת את שכרותם בחשבון,
אבל אם שיכור שורף מכונית לאדם זר ברחוב, האם אפשר להעלות על הדעת כי יהיה פטור? אפילו לפי תרומת הדשן?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2012 19:17 |
|
| |
יהיאור,
מבחינת מדות, אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו. מבחינת מצוות, אין דעת חכמים נוחה ממצוות אנשים מלומדה, דהיינו מקיום מצוות שגרתי ללא עיון תלמודי ועבודה על מדות. החילוק בין שמחת להוללות נעשה בספרי מוסר, ובהקשר של שמחת פורים, ראה שו"ת יחוה דעת, חלק ה, סימן נ.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2012 19:01 |
|
| |
מ80
איני בקי במנהגי היוונים ולא איכפת לי מהם. כמו כן כבר כתבתי שהחילוק שלך בין שמחה אמיתת פנימית להוללות אינה קריטריון נכון במקרה דידן. נקטתי את הכוסות רק כדוגמא למשל ממה מדברים פה. ולמה לא יהא רוח חכמים נוחה מזה? הרי התרוה"ד ורמ"א פטרו אותו מלשלם במקרה כזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2012 18:30 |
|
| |
יהיאור,
מנהג של שבירת כוסות מתוך "השתוללות של שמחה" מזכיר את מנהג היוונים לשבור צלחות בסעודות ככה שאינני בטוח שזו שמחה פנימית. מכל מקום, אם שברי הכוס לא חבלו באף אדם, נראה לי שלדעת חלק מהפוסקים זה היזק קטן ופטור משום שמחת פורים. מכל מקום, גם אם פטור, אין דעת חכמים נוחה ממעשיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2012 17:20 |
|
| |
מ80
מוסכם שמדובר בלי כוונה להזיק אלא בכוונה לשמח, דרך משל אם שבר כוס לא בשביל כעס אלא כביטוי השתוללות של שמחה.
הרמ"א לא מסייג את זה דווקא למקרה של התרומת הדשן ממש אלא מכליל את זה לכל מזיק מחמת שמחה.
ושם האחר
הסברתי לעיל בהבנה שכלית פשוטה למה אין חייבים על היזק כזה, וירוחם ציין עוד דזה כמו הרף בע"ש שפטור מפני שרץ ברשות, היינו כל שאינו דרך הזהירות הרגיל באותו מקום וזמן אי אפשר לחייב על ההיזק היוצא מזה.
מיימוני,
עכשיו אתה רואה למה צריך ללמוד באחרונים....
[אנסה לחפש, אמנם אם נמצא בקרבתך הספר פסקי תשובות מסתמא הוא מביא מ"מ בענין זה..]
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2012 21:23 |
|
| |
יהי אור
מרוב התשובות לא הבחנתי עד עתה שענית לי שהאחרונים דנו בהערתי (לגבי ההבדל בין קריאת הלילה ליום).
איני מורגל לעיין באחרונים...
האם תוכל גם לסכם מה הם אמרו בענין ומה הן שיטותיהם?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2012 18:36 |
|
| |
הרמ"א כתב ויש אומרים אבל אם אכן פסק שהמזיק פטור כנגד המחבר והרמב"ם, הרי דין של גזלנים פסק, והוא כנראה נתן כבר את הדין על פסיקתו זו.
|
|
|
|
|
