ברשימה הבאה נבאר את חיוב האישה במגילה. האם חייבת לקרוא, או אולי חייבת רק לשמוע. למאי נפקא מינה, להוציא אחרים ידי חובה, אם חייבת לקרוא, חיובה כמו האיש, ומוציאה אחרים ידי חובה, ואם חייבת רק לשמוע, חיובה פחות משל האיש, ואינה יכולה להוציא אנשים ידי חובה. עוד נפקא מינה, כאשר קוראת לעצמה את המגילה, האם תברך על מקרא מגילה כמו האיש, או אולי תברך לשמוע מגילה, כי חייבת רק לשמוע.
כדרכינו בכל מקום, בתחילה נסכם את הדברים, ואח"כ נצטט מקורות.
העולה מהמשנה והתלמוד, חיוב האישה במגילה זהה לחיוב האיש, לפיכך יכולה להוציא אחרים ידי חובה, בין אנשים ובין נשים. וכך פסק הרמב"ם. [אמרנו אנשים, והוא שאין בדבר פריצות כגון שהוא בעלה או בנה].
לעומת זאת, בתוספתא נאמר שהאישה אינה חייבת בקריאת המגילה, ואינה יכולה להוציא אחרים ידי חובה. כפל לשון זה גרם למפרשים לתמוה, אם אינה חייבת, ברור שאינה יכולה להוציא אחרים ידי חובה, ומדוע האריכה התוספתא לכתוב זאת? לפיכך דייקו מהתוספתא, כי האישה אינה חייבת לקרוא אבל חייבת לשמוע, והאריכה התוספתא לבאר כי אינה יכולה להוציא אנשים ידי חובה, אבל נשים מוציאה ידי חובה. אולם המעיין בתוספתא יווכח, שהסיבה שהאריכה לכתוב שאינה יכולה להוציא אחרים ידי חובה, משום תחילתה, בתחילתה הובאו מקרים שונים, האם חייבים במגילה, והאם מוציאים אחרים ידי חובה, לפיכך גם בסופה המשיכה התוספתא עם לשון זה, אישה אינה חייבת בקריאת המגילה, ואינה מוציאה אחרים ידי חובה.
***
משנה מגילה יט ע"ב
הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ר' יהודה מכשיר בקטן.
לפי המשנה, כולם כשרים לקרוא את המגילה גם נשים, וברור שכולם מוציאים אחרים ידי חובה, וגם נשים מוציאות את הגברים ידי חובה, חוץ מחש"ו.
***
בבלי ערכין ב ע"ב ג ע"א
[תוספתא מגילה פ"ב] הכל חייבין במקרא מגילה. [משנה מגילה פ"ב] הכל כשרין לקרות את המגילה. לאיתויי מאי? לאתויי נשים, וכדר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה.
רש"י
לאתויי נשים - שחייבות במקרא מגילה וכשרות לקרותה ולהוציא זכרים ידי חובתם.
לפי הבבלי, נשים חייבות בקריאת מגילה כמו אנשים, וגם מוציאות אותם ידי חובה, וכך כתב רש"י.
***
תוספתא פרק ב, הלכה ד
הכל חייבין בקריאת [מגילה] כהנים לוים וישראלים [ועבדים] משוחררין חללין נתינים [וממזרים] סריס אדם וסריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כולן חייבין ומוציאין את הרבים י"ח. אנדרוגינוס מוציא מינו ולא את שאינו מינו. טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו. מי שחציו עבד וחציו בן חורין אין מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו. נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן.
התוספתא מורכבת משלושה חלקים, בתחילתה נמנו החייבים בקריאת מגילה ומוציאים אחרים ידי חובה, באמצעה נמנו החייבים בקריאת מגילה ואינם יכולים להוציא ידי חובה [אנדרוגינוס מוציא מינו, טומטום וחצי עבד אינם מוציאים ידי חובה], ובסופה נמנו הפטורים בקריאת מגילה ואינם מוציאים אחרים ידי חובה [נשים עבדים וקטנים].
פשוט וברור כי התוספתא חולקת על המשנה והבבלי, לפי המשנה והבבלי נשים חייבות במגילה ומוציאות אחרים ידי חובה, ואילו לפי התוספתא נשים פטורות ואינן מוציאות אחרים ידי חובה, ומה שהאריכה לכתוב שנשים אינן מוציאות ידי חובה, משום תחילתה, כי בתחילתה נמנו אלו שמוציאים אחרים ידי חובה, לפיכך כתבה בסופה אלו שאינם מוציאים אחרים ידי חובה.
***
ירושלמי פרק ב, הלכה ה
בר קפרא אמר צריך לקרותה לפני נשים ולפני קטנים שאף אותם הוו בספק. ר' יהושע בן לוי עבד כן מכנש בנוי ובני בייתיה וקרי לה קומיהון.
דברי הירושלמי נסובים על דברי המשנה שכתבה "הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן" והורה בר קפרא, שיעמוד גדול ויקרא לפני הנשים הקטנים, שאף הם היו בספק השמדה בימי המן, לפיכך אף הם חייבים בקריאת המגילה, וצריך לקרוא לפניהם להוציאם ידי חובה. עוד כתב הירושלמי, שר' יהושע בן לוי אסף את בניו ובני ביתו [הכוונה לנשים] וקרא לפניהם את המגילה, וכפי שכבר ידוע לנו מהבבלי, לשיטת ר' יהושע בן לוי, הנשים חייבות לקרוא את המגילה, לפיכך אסף את משפחתו וקרא לפניהם להוציאם ידי חובה.
פשוט וברור שאין בירושלמי מקום לדיוק, אישה חייבת לשמוע ולא לקרוא, אדרבה המשנה כתבה הכל כשרים לקרוא, והירושלמי לא כתב על כך כלום, משמע שהוא מסכים לפשט המשנה, הכל חייבים לקרוא גם נשים, והביא הירושלמי מעשים שבהווה, שקראו לפני נשים להוציאם ידי חובה, אבל עד מקום דיוק שהם בעצמם לא יכולות לקרוא, לא הגענו.
***
תוספות ערכין ג ע"א
לאתויי נשים. שחייבות במקרא מגילה וכשרים לקרות ולהוציא זכרים ידי חובתן ל"ה [לשון הקונטריס=רש"י]. אבל בה"ג [בעל הלכות גדולות] לא פסק הכי, ומביאין ראיה מן התוספתא, וזה לשונם: הכל חייבין במקרא מגילה כו', טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין הרבים ידי חובתן, אנדרוגינוס מוציא מינו ואין מוציא את שאינו מינו, טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו, מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו, נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת מגילה. עד כאן לשון התוספתא. וההלכות גדולות הוסיפו אלא שחייבין בשמיעה, לפי שהכל היו בספק להשמיד ולהרוג ולאבד: (פסק) ר' יהושע הוה מכנס כל אנשי ביתו וקורא לפניהם, רבי יונה אבוה דרבי מנחם היה מתכוין לקרותה לפני נשים שבביתו שהכל היו בספק והכל חייבין בשמיעה. עד כאן לשון הלכות גדולות. לכך צריך לפרש בכאן דאין הנשים מוציאין אלא נשים אבל אנשים לא, והכל חייבין במקרא מגילה כו' לאיתויי נשים [שמוציאין נשים אחרות] והוה מצי למימר לאיתויי קטן אליבא דרבי יהודה דמכשיר בקטן בפרק שני דמגילה (דף יט:):
התוספות הביאו בתחילה את דברי רש"י הסובר שנשים חייבות בקריאת מגילה כאנשים, ואף מוציאות אותם ידי חובה. לאחר מכן הביאו את דברי בה"ג שחידש שנשים חייבות בשמיעה ולא בקריאה, וכך דייק מהירושלמי מהמעשה של ר' יונה אבוה דרבי מנחם שהכל חייבים בשמיעה.
ראוי לבאר, שלפנינו בירושלמי לא מופיע כלל המעשה עם ר' יונה אבוה דרבי מנחם, אבל באוצר הגאונים מגילה דף ד ע"א בהערה [עמוד 7], הובא לשון הירושלמי בשלמות, ושם הגרסה אבוה דרבי מונא [ולא מנחם]. וזה לשון הירושלמי.
"רבי יונה אבוה דרבי מונא, היה מתכוון לקרות לפני הנשים שבביתו, שהכל היה בספק, והכל חייבים במשמע, אחד הנשים ואחד העבדים ואחד הקטנים"
לשון ירושלמי זה, סותר את דיוק בה"ג לגמרי, ר' יונה מדייק מהמשנה "הכל כשרים לקרות" שכולם חייבים לקרוא גם נשים עבדים וקטנים, אבל הוא לא אומר שנשים חייבות לשמוע. ר' יונה אומר הכל חייבים במשמע, כלומר מה שנאמר במשנה "הכל" משמע שכולם חייבים, אבל הוא לא אמר שהכל חייבים בשמיעה. צריך להבחין בין המילה "במשמע" לבין המילה "בשמיעה". אדרבה, לפי בה"ג יצא מהמשנה דין לא נכון, הכל חייבים בשמיעה, כלומר גם גברים חייבים רק לשמוע מגילה ולא לקרוא, וזה שלא כתקנת חכמים שתיקנו לברך "על מקרא מגילה".
***
רמב"ם, הלכות מגילה פרק א, הלכה א
קריאת המגילה בזמנה, מצות עשה מדברי סופרים; והדברים ידועים, שהיא תקנת נביאים. והכול חייבים בקריאתה--אנשים, ונשים, וגרים, ועבדים משוחררים; ומחנכין את הקטנים לקרותה.
הלכה ב
אחד הקורא, ואחד השומע מן הקורא--יצא ידי חובתו: והוא, שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה; לפיכך אם היה הקורא קטן או שוטה, השומע ממנו לא יצא.
מגיד משנה, הלכות מגילה, פרק א, הלכה ב
אחד הקורא וכו'. משנה פרק הקורא את המגילה למפרע (דף י"ט:) הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחש"ו ור' יהודה מכשיר בקטן והלכה כסתם משנה אבל אשה נראה מדברי רבינו שהיא מוציאה את אחרים וכן עיקר.
המגיד משנה לומד מדברי הרמב"ם שאישה חייבת בקריאת המגילה כמו האיש, ואף מוציאה את האיש ידי חובה.
***
שולחן ערוך סימן תרפט
א- הכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים; ומחנכים את הקטנים לקרותה:
ב- אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא, יצא ידי חובתו; והוא שישמע מפי שהוא חייב בקריאתה. לפיכך אם היה הקורא חרש או קטן או שוטה, השומע ממנו לא יצא; (ז) וי"א שהנשים אינם מוציאות את האנשים:
הגה - וי"א (ח) אם האשה קוראה לעצמה מברכת: לשמוע מגילה, שאינה חייבת בקריאה (מרדכי פ"ק דמגילה):
משנה ברורה, סימן תרפט, ס"ק ז
(ז) וי"א שהנשים אינם מוציאות וכו' - ולא דמי לנר חנוכה דשאני מגילה דהוי כמו קריאת התורה ופסולה מפני כבוד הצבור ולכן אפילו ליחיד אינה מוציאה משום לא פלוג וגם דאפשר דאשה אינה חייבת בקריאה רק לשמוע וכדלקמיה ומקרי שאינה מחוייבת בדבר לגבי איש אבל אשה מוציאה את חברתה.
משנה ברורה סימן תרפט, ס"ק ח
(ח) אם האשה קראה וכו' - ועיין במ"א שמצדד דלא תקרא לעצמה כלל רק תשמע מהאנשים. וכ"ז ביש לה ממי לשמוע אבל אם אין לה מי שיקרא לפניה תקרא היא לעצמה במגילה כשרה ומברכת אקב"ו לשמוע מקרא מגילה [ח"א]:
השולחן ערוך כתב בסעיף ב, י"א שלא יוציאו הנשים את האנשים. הרמ"א הוסיף שאם האישה מברכת לעצמה, תברך לשמוע מגילה, ולא על מקרא מגילה.
המשנה ברורה באר, מדוע בנר חנוכה האישה יכולה להוציא את הבעל, ואילו במגילה אינה יכולה להוציאו, א- אינו כבוד ציבור ולא פלוג. ב- אינה מחוייבת כמותו, כי מחוייבת רק לשמוע ולא לקרוא.
המשנה ברורה הוסיף לבאר, האישה לכתחילה לא תקרא את המגילה, אלא תחפש איש שיוציאה ידי חובה. ועוד באר, שאם תקרא בעצמה תברך לשמוע מגילה ולא על מקרא מגילה.
***
וכבר ביארנו כי הלכות אלו בטעות יסודם.
א- מעולם לא עלתה על דעתם של חכמי משנה ותלמוד שלא תוכל האישה להוציא את עצמה ידי חובת קריאת מגילה, עד שתצטרך לחפש איש שיוציאה ידי חובה. דבר זה נסמך על דיוק בתוספתא ובירושלמי, אבל בתוספתא לא נזכר שום רמז על חובת שמיעה ולא קריאה, וגם בירושלמי דקדוק בדבריו מלמד כי לדעתו כולם חייבים, ולא כולם חייבים בשמיעה.
ב- בדברי המשנה והתלמוד לא מצאנו חילוק בנוסח הברכה על המגילה בין האיש לאישה, ורק בדורות מאוחרים המציאו נוסח שונה, אבל אין לו צורך כי הוא ללא בסיס.
ג- מכיון שההלכה כמו המשנה והתלמוד, ולא כמו התוספתא, וכך הם כללי הפסיקה, אישה יכולה להוציא את האיש ידי חובת קריאת מגילה, ויכולה לעשות כך לכתחילה ואין בדבר שום פקפוק.
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 19/03/2012 02:27:40
