אני מרגיש - משמע, אני צודק!

ישנם מספר חברים פה בפורום, אשר חוזרים וטוענים, חזור וטעון, כי אמונותיהם שלהם (ולטענתם גם של אחרים) אינם מוכחות או לא ניתנות להוכחה באמצעים לוגיים רציונאליים.


ל"רגשותיהם" בצדקת דרכם, יש להם שמות מכובסים שונים. יש הקורא לזה "אינטואיציה", אחר קורא לזה "אמונה" ולטענתו אמונה ושכל מנוגדים הם, ואחרים מסווים את רגשותיהם באפולוגטיקה נפתלת מדוע לו היה מישהו חווה חוויות מסויימות, האינטואיציה שלו הייתה הופכת לרציונאליות.

רבותיי!
הכל טוב ויפה. כל עוד אתם מרגישים לעצמכם - יערב ויבושם לכם. לגטימי כי האדם ירגיש הרגשות שונות. לגטימי אף כי האדם ינהל את חייו על פי רגשותיו. לבריאות.

אך מה לכם כי תביאו רגשותיכם פה לדיון? יתרה מכך - יש המביאים את רגשותיהם כטיעון!

כל במה (ובכללה הפורום הזה - למיטב הבנתי) נועדה להביע דעה. דעה אותה ניתן להעריך, לבקר ולהתמודד עימה. אפשר להסכים עימה,  אפשר שלא. גם בשימוש בכלים לוגיים לא תמיד נסכים כולנו על המסקנות הנובעות מהנתונים המוצגים. אך רגשות? מה לעזאזל אתם רוצים שנעשה איתן? נדון? ננתח? נשתכנע? נבקר?

המקום להביע את רגשותיכם, הוא אולי על ספת הפסיכולוג. פסיכולוג טוב יוכל לנסות ולעזור להגיע למקורן של הרגשות. אך דיון?

ככל שיש לכם טיעונים הגיוניים, בהגדרות מקובלות - מה טוב. ככל שאתם מעונינים לפרוש את רגשותיכם, האם זה המקום?

אם "אמונה מתחילה היכן שנגמר השכל" מה בכלל יש לדון עליה? דיון מיוחד לטיפשים? 

שנהב
מצטער לאכזב, עד כמה שידוע לי יש קריטריונים למורכבות של יצירה ואפשר להתווכח על השאלה עד כמה בטהובן הוא יוצר גדול. לא רק שיש קריטריונים למורכבות של יצירה, יש עקרונות אסתטיים על פיהם היא נכתבה מלכתחילה. הסיבה שמוזיקאים מחזיקים מבטהובן, היא לא רק התחושה שהוא יוצר אלא האופן בו הוא יצר את היצירה מלכתחילה. לכן מוזיקה אינה רק עניין של אסתיקה.
יש ניתוחים על גבי ניתוחים המסבירים מדוע X היא יצירה טובה.
כמובן שהעניין האסתטי נכנס בשאלה איזו מוזיקה אתה באופן אישי אוהב יותר וכאן נכנסים שני פרמטרים - 
יש ענין אוניברסלי הקשור לפיזיולוגיה האנושית בשאלה אלו צלילים נשמעים טוב. זו תגלית עתיקה עוד מתקופת היוונים.
יש עניין אישי התלוי בשאלה איזו מוזיקה אתה רגיל לשמוע. כאן אפשר לראות הבדלים בין תרבותיים בין תרבויות שונות ובתוך אותה תרבות. בגדול אתה אוהב את המוזיקה שלה אתה חשוף. קח להשוואה מוזיקה הודית. היא נשמעת אחר לגמרי פועלת על פי עקרונות אחרים ואכן סביר כי תאהב אותה פחות. ההודים, לעומת זאת, אוהבים אותה, וזה עניין של הרגל.

יכול להיות שמעורבים בו תחושות ואינטואיציות, אדם "חושב" תפקידו לבור המוץ והתבן ולמרכז את השאלות בחלק הלוגי שבהם.

מאחר ותחושות ואינטואיציות לא יכול לקדם שום דיון לשום מקום, ומאחר והן לא יכולות להיות לגטימיות כטיעון עד שלא יפרשו ויוכיחו מאין נובעת אותה אינטואיציה ותחושה, צריך פשוט להפסיק להעלותן כטיעון.

ואגב, כמו שאמרתי נראה לי שמאות ואלפי הדפים בספריך די מיותרים לפי עמדתך דפה.
אתה יכול פשוט להודיע בשתי שורות מה המסקנה ולהוסיף שורה בסוף: "אלו הדברים הגה רבינו מיכי הגדול והגיע אליהן מכח האינטואיציה, התחושה וההרגשה שלו". הא ותו לא. כל השאר זה סתם מכבסת מילים.

ניקח לדוגמא את הויכוח הלגיטימי ביננינו לפני חודשים מספר, האם מורכבות היצירה מעידה על יוצר אם לאו. ויכוח מעניין עם צדדים לוגיים לכאן ולכאן. למעשה, מדוע טרחת בכל כך הרבה הוכחות וראיות לוגיות? יכלת פשוט להגיד כי האינטואיציה שלך הובילה אותך לכך וכל טיעונינו היו נסתמים כבאבחת חרב. 

לאחר מחשבה נוספת, הדוגמא של בטהובן גרועה מאוד, לדעתי, אך היא אהובה עליך. בא ונשיך איתה.

כאשר הדיון יהיה על עצם ההנחה כי בטהובן יוצר גדול, האם לדעתך כאשר הטיעונים של הצדדים בויכוח הינם -"אני מרגיש כי בטהובן יוצר גדול", ושל משנהו -"אני מרגיש כי בטהובן יוצר פצפון", לדיון שכזה, האם יש תוחלת לדעתך? תכלית? ערך דיוני? ערך כלשהו?

האם דיון שכזה היה ראוי לשקול בין כתליו של "עצור כאן מוסיקאים חושבים"?

לא. כל אחד מהדנים בטוח שיש לו כלים מדידים להראות מדוע בטהובן יוצר גדול.

נתפסת לבטהובן כי זה שהוא גדול בעיני הרבה אנשים נראה לך עוזר לטענתך. אנא קח יוצר ליגה ד', טען כי הוא היוצר הגדול מאז ומעולם, והראה איך רגשותיך אמורות לשכנע מישהו, כי אכן כך.