אמונת חכמים וירידת הדורות

באופן כללי גדולי התורה שלפני מלחמת העולם השניה היו גדולים לאין שיעור מגדולי התורה שבדורנו, זו ידיעה שכלית שאפשר להגיע אליה, או מתוך קבלה, דהיינו אמון בדבריהם של גדולים המעידים על תורתם לעומת תורת רבותיהם, או מתוך ידיעת התורה ותלמודה, או מתוך הבנה שיש ירידת דורות. אם-כך מדוע ישנם רבים הסוברים שאין זה כך? אם, לדוגמא, לומדים את תורת הראי"ה קוק או את תורת הגאון הרוגוצ'ובי, מבלי להבין שכל אחד מהם ידע את כל התורה כולה, ומתוך ענוה והכרה בקטנות ידיעותינו, אזי בנקל סוברים שקל להבין את דבריהם, אלא שבתלמוד תורה רק לימוד בעיון, דהיינו ביגיעה ובהתמדה ומתוך בירור מדויק של מה שלומדים, נקרא לימוד, וממילא מבלי ללמוד תורה בעיון אי-אפשר להכיר בערכם האמתי של מקבליה. ובכל זאת, מדוע רבים עדיין סוברים שאין הדבר כך? אם, לדוגמא, נשמיע לאנשים שלא למדו נגינה את הכנרים יאשה חפץ, יצחק פרלמן, וכנר חובב, ונשאל אותם מי הנגן הטוב ביותר, אזי אלה שאזניהם ערלות יאמרו שהכנר החובב מנגן טוב מכולם כי בינוניותו קרובה יותר ללבם, ואלה שיש להם שמיעה טובה יאמרו שיצחק פרלמן הכנר הטוב ביותר כי קרוב אליהם ברגישותו, אולם כנרים שלמדו לנגן מכנרים גדולים לא יבינו בכלל מה השאלה, ויאמרו איך אפשר להשוות את חפץ ופרלמן לכנר חובב, ויאמרו שאמנם יצחק פרלמן כנר גדול, אולם יאשה חפץ, זה משהו מיוחד שאין בדורנו כמותו. ילדים שישמעו את השיחה, כאלה שגדלו בתרבות טכנולוגית בה מדי שנה המכשירים הולכים ומשתכללים, יתמהו על השיחה. חלקם יחשבו שהזקנים הללו מדברים דברי הבל, חלקם יסברו שמה שאמרו הכנרים מבוסס על אמונה ולא על הגיון. זה המקום של אמונת חכמים, דהיינו ללמוד מחכמים, ולא ללכת שבי אחרי סברות בטן. לדוגמא, כששאלו את יצחק פרלמן על יאשה חפץ, אמר שעבור הכנרים של דורו יאשה חפץ הוא אבי הכנרות המודרנית, ולא רק שהם מחשיבים אותו לאחד מגדולי הכנרים שבכל הדורות אם לא לגדול מכולם, אלא שרמת הנגינה אליה הגיע כה גבוהה, עד שהם עדיין מביטים עליה מלמטה. ילד פיקח, שלומד לנגן בכינור, שמע את דברי פרלמן ואמר למורו: יצחק פרלמן מעריץ את חפץ ולכן מפריז בערכו, שהרי הכל תלוי בכשרון וביגיעה, ואם כנר מאד מוכשר, אזי כדי להגיע לרמה של יאשה חפץ צריך רק להתאמן. אמר לו מורו: יצחק פרלמן היה ילד פלא ומאז ילדותו מתאמן כבר עשרות שנים ובכל זאת לא הצליח להגיע לרמת הנגינה של יאשה חפץ, אל תנסה להיות יאשה חפץ, כי לא תצליח, וגם לא להיות יצחק פרלמן, כי רוב הסיכויים שלא תגיע לרמתו, אולם אם תתאמן בהתמדה אזי תצליח לנגן כפי שאתה מסוגל לנגן. שמע הילד את הדברים והתאמן ביגיעה ובהתמדה במשך שנים עד שנגינתו השתפרה באופן משמעותי. אזי שאל את מורו: הרי גלוי וידוע לפניך שאהבתי למוסיקה גדולה, ושיש לי שמיעה אבסולוטית, ממש כמו לחפץ ולפרלמן, ושאני משתדל להתאמן ביגיעה ובהתמדה כמותם, אם-כך מדוע אני כה רחוק מלהגיע לרמת נגינתם? אמר לו מורו: ליאשה חפץ וליצחק פרלמן היו בילדותם מורים גדולים לכינור שהעמידו כנרים גדולים רבים, ואילו מורך מורה קטן לכינור. השתומם הילד ואמר: והרי כנרים רבים מחשיבים אותך לאחד מטובי המורים לכנור שבדורנו? אמר לו מורו: זה נכון, ובכל זאת צריכים להודות ולומר את האמת.