בס"ד
באלפי משפחות בישראל ובתפוצות יזמרו את מנגינת "מה נשתנה" בלחנו של אפרים אבילאה וספק אם מי מהם ידע מי הוא המלחין שיצירתו הפכה לפופולרית ביותר בעולם היהודי כולו. האם זה רק מקרה, שאל החזן לייב גלאנץ, שטקסט חשוב כ'מה נשתנה' הולבש דוקא במנגינה שמזכירה לימוד תורה ב'חידר'? עקיבא צימרמן יצא בעקבות השיר המפורסם ביותר של ליל הסדר.
'מה נשתנה', אמר מהר"י סג"ל, דאומר אותו בניגון יפה לשבח לאדון הכל (ספר מהרי"ל, סדר האגדה)
שונה הוא חג הפסח מכל מועדי ישראל. בעוד שבחגים האחרים, עיקר העבודה הוא בבית הכנסת ובבית המדרש, הרי בחג הפסח תופס הבית והשולחן המשפחתי את המקום המרכזי. מרכז הכובד של החג עובר מבית הכנסת לבית המשפחה וכל יהודי באשר הוא הופך בליל הסדר ל"מלך" ורעייתו ל"מלכה". מצוות ליל הסדר מכוונות לכל בני המשפחה, גברים, נשים וילדים.
התכונה לקראת הפסח מתחילה עוד לפני החג ומגיעה לשיאה בליל הסדר. השולחן המשפחתי בכל בית יהודי באשר הוא, הופך למעין במה המציגה את יציאת מצרים כנאמר בהגדה "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים". בעדות המזרח אין מסתפקים בקריאת ההגדה, והמשתתפים בסדר "מציגים" מעין יציאת מצרים זוטא. עדה עדה מנגינותיה ומנהגיה בליל הסדר. מקורה של ההגדה הוא במשנה מסכת פסחים פרק עשירי. בסיסה של החלק הראשון של ההגדה אחיד בשינויים קלים בכל עדות ישראל. בסיום ההגדה נוספו פיוטים שונים במנהגי העדות השונות. ההגדה נתחבבה על כלל ישראל ואפילו חילונים מובהקים אינם מותרים על קריאת ההגדה, אם לא במלואה לפחות בחלקה. פרשה מיוחדת היא פרשת ההגדות בקיבוצים החילוניים, שלאחר נסיונות שונים חזרו כמעט כולם לנוסח ההגדה המסורתי בשינויים מסוימים. קוריוז מיוחד במינו המראה עד כמה חדרה ההגדה לתודעת העם, היא ההגדה שפורסמה בשנת 1900 ביידיש על ידי "הבונד" ברית הפועלים היהודית ברוסיה ובפולין. הגדה זו, והערות בשוליה, פורסמה על ידי חיה בר יצחק מאוניברסיטת חיפה בשנתון "חוליות" חוברת ב' 1994. ההגדה הבונדיסטית מפרשת את ההגדה המסורתית פירוש "סוציאליסטי" ואיננה פוסחת על אף מנהג וקטע של ההגדה המסורתית.
מכון "רננות" בירושלים הפיק קלטות שונות הכוללות סדרי פסח במנהגים ובמנגינות העדות השונות. ספרדים, אשכנזים, תימנים, לובים ומרוקאים. במאמרים ב"הצופה" בשנים קודמות התייחסנו להקלטות של סדרי פסח מפי חזנים ולסדרים ציבוריים שהפכו למעשה לקונצרטים של חזנות.
הפעם נתייחס למנגינת "מה נשתנה" בעדות אשכנז, והשתלבותה בנוסח ההגדה. בשיחתו ב"קול ישראל" במוצאי שבת הגדול תשכ"ב התייחס החזן לייב גלאנץ לנוסח האמירה של ההגדה של פסח בעדות אשכנז. הוא קבע כי נוסח ההגדה כולל מוסיקה יהודית טיפוסית והמיוסד על המודוס המיקסולידי, הסולם הפנטטוני ונוסח קריאת התורה. ואכן נוסח אמירת ההגדה דומה לנוסח קריאת התורה בימים הנוראים, ובכמה מקומות מזכיר את נעימת "הזכרונות", שבתפילת מוסף לראש השנה. עוד אמר, כי בנוסח אמירת ההגדה ישנו גם יוצא מן הכלל והוא נוסח אמירת ארבע הקושיות על ידי הילדים בליל הסדר. "כאן נעלם המודוס המיקסולידי ובמקומו אנו נפגשים עם ידידנו הישן מקריאת התורה וההפטרה הסולם הפנטטוני".
על מנגינת "מה נשתנה" עמד הרב יצחק מירסקי בספרו "הגיוני הלכה" (הוצאת מוסד הרב קוק עמ' 3-42): "מה נשתנה מתפרש לפי המקובל כלשון שאלה. ועל פי זה מכוונים את ניגונו שתהיה לו נעימה של שאלה. ואם באנו לציין את השאלה בכתב יש להטיל סימן שאלה בסופה". פירוש אחר כתב בעל "ערוך השולחן". הוא אומר כי "מה נשתנה" אינו לשון שאלה, אלא לשון התפעלות, מה גדלו השינויים בלילה הזה, כאדם התמה ומשתומם על דרך הכתוב מה גדלו מעשיך ד', מה טובו אהליך יעקב, שהם לשון התפעלות". בספר "ארזי לבנון" הגדה של פסח בעריכת הרב שלום מאיר הכהן וולך (הוצאת הרב אשר ברגמן, בני ברק תשנ"ז) מובאים מנהגי עריכת סדר הפסח אצל כמה מגדולי ישראל. נמסר כי אצל הגאון רבי אהרון קוטלר "כל בן ובת שאלו מה נשתנה בלשון שאלה". אצל הגאון הרב יעקב קמנצקי רק "הצעיר בילדים שאל מה נשתנה, "ואילו אצל הגאון הרב יעקב קנייבסקי כל הילדים שאלו את ארבע הקושיות". החזן לייב גלאנץ הקשה בלשון ההגדה, על המנגינה של מה נשתנה "מה נשתנתה המלודיה הזאת מרוב המלודיות של ההגדה? שברוב המלודיות של ההגדה אנו שרים במיקסולידי, ובמה נשתנה רק בפנטטוני" והמשיך: "האם זה רק מקרה, ואפילו אם זה מקרה מה פירושו? עם שלם לא ילביש טקסט חשוב כזה דוקא במילודיה כזאת בלי סיבה מספקת". והשיב, כי הסיבה לניגון 'מה נשתנה' היא פשוטה והגיונית ביותר. את השאלות שואלים בדרך כלל ילדים קטנים. ילדים קטנים למדו ב"חדר" והמלמדים למדו את הילדים לשאול את הקושיות. אותם מלמדים למדו את הילדים הקטנים גם פרשות בחומש. וכך, באותו ניגון שלימדו את הילדים לקרוא פרשה בחומש לימדום גם לשאול את ארבע הקושיות, ומכאן הניגון המשותף לקריאת התורה, לימוד המשנה והגמרא ושאלת "מה נשתנה" בנוסח היהודים האשכנזים.
בקהילות שונות במזרח אירופה נהגו הילדים לשאול את הקושיות בנוסף לעברית גם באידיש. וכל זה באותה מנגינה, מנגינת הלימוד. כשמסיימים את שאילת הקושיות מתחיל האב בתשובה "עבדים היינו", וגם כאן משתלבת המנגינה המקורית העתיקה בנוסח אמירת ההגדה. במאמר בעתון "דבר" בערב פסח תשט"ז כתב גלאנץ "מה יפה ומה נעימה לנו המורשה הזו שבנוסח "ההגדה". אנו מוצאים אותם היסודות הפנטאטונים והמיקסוליידיים שברוב נוסחאותינו ומנגינותינו בבתי הכנסת... צלילי "ההגדה" הם כולם שלנו, חיים וקיימים". בסדרים ציבוריים שנערכו בארצות הברית במלונות בהרי הקטסקילס הפך ליל הסדר למופע של בידור, ולנוסח האמירה צורפו הוספות וסילסולים שמקורם בתיאטרון אידיש של "סקונד אבניו" ובמקרים מסוימים השמיע הילד, במקום המנגינה המקובלת של "מה נשתנה" צלילים של אופרטות שדבר אין להם עם נוסח ההגדה.
נוסח ההגדה שימש גם בסיס לאורטוריות וביניהם ידועה האורטוריה של פאול דאסאו שחוברה ב 1936 על פי ליברטו של מקס ברוד לסולן, מקהלות ילדים ומבוגרים ותזמורת. האורטוריה תורגמה לעברית על ידי הסופר גיאורג מרדכי לאנגר. לעיון מיוחד ראויה הלחנת ההגדה של פסח בנוסח יגור על ידי המלחין יהודה שרת. בישראל מושמעת מנגינה מיוחדת לשאלת "מה נשתנה". מלמדים מנגינה זאת בבתי הספר, בתנועות הנוער, וכמובן שמאזינים לה באמצעי התקשורת השונים. בקלטת שהופקה על ידי מכון "רננות", מדגים החזן אריה (לואי) גארב ניהול סדר פסח במסורת היהודים האשכנזים, שאלת "מה נשתנה" נשמעת בקלטת זאת לא במנגינה המקובלת כי אם במנגינה "הישראלית". גם בבתי ספר בגולה ובשירונים מופיעה מנגינה זו. בחלק מהפרסומים מצוינת המנגינה כ"עממית". הפרופסור אליהו שלייפר, ראש המחלקה לחזנות "בהיברו יוניון קולג" בירושלים, הצביע על מקורה של מנגינה זאת: מתברר כי המנגינה היא חלק מהאורטוריה "חג החרות" שחוברה בשנת 1936 על ידי אפרים אבילאה. האורטוריה בוצעה פעם אחת בלבד, אך מנגינת "מה נשתנה" זכתה לפופולרית עד כדי כך שנחשבה כאמור כמנגינה מסורתית. מנגינה "מה נשתנה" הופיעה בחוברת מיוחדת על ידי משפחת אבילאה בשנת 1956 לציון יובלה השבעים של מרים אבילאה. בשיחה עם בני משפחת אבילאה נמסר לי כי מדי שנה בליל הסדר הם "מבצעים" את היצירה "חג החרות" בסדר המשפחתי. אחת מבנות המשפחה העניפה היא הזמרת צילה גרוסמאיר-אבילאה מירושלים.
אפרים אבילאה-ניזוישסקי (1881-1953) נולד ברוסיה. אבי המשפחה היה החזן זיסל ניזוישסקי (1840-1908) שספרו "המתפלל" כולל יצירות לתפילות כל השנה. אחד מבניו היה המלחין המפורסם הנרי רוסאטו (1867-1922) שהלחנתו ל"כל נדרי" נפוצה בכל העולם היהודי בזכות הביצוע המופלא של הזמר והחזן יאן פירס. באתר האינטרנט מופיעים עשרות צאצאים של משפחת ניזוישסקי-אבילאה. שניים מבניה עלו לארץ ישראל והם המוסיקאים אריה (שחי כמעט מאה שנה) ואפרים אבילאה, אחיו של הנרי רוסאטו. אפרים אבילאה נמנה על מייסדי החברה למוסיקה יהודית בפטרבורג (1901). הוא עלה לארץ ישראל התיישב בחיפה שם פעל שנים רבות. הוא היה מנצח המקהלה בבית הכנסת הגדול בחיפה בראשית קיומו. הוא נצח על מקהלות ותזמורות, וכאשר נחנך בית הכנסת הגדול בתל אביב הופיעה המקהלה והתזמורת בטקס חנוכת הבית. הוא עסק בהלחנה, בהוראה ובניצוח. כאמור האורטוריה "חג החרות" היא אחת מהלחנותיו. באלפי משפחות בישראל ובתפוצות יזמרו את מנגינת "מה נשתנה" בלחנו של אפרים אבילאה וספק אם מי מהם ידע מי הוא המלחין שיצירתו הפכה לפופולרית ביותר בעולם היהודי כולו. מי יתן ואת חג המצות נחוג בדיצות ונזכה ונראה ונחיה בבנין המקדש על תלו בהר מרום הרים ובהקרבת קורבן פסח במקומו, במועדו וכהלכתו.
לזכר אבי ר' ישראל בר' עקיבא אריה צימרמן ז"ל, יליד ז'ולקייב, "קריה נשגבה" שבגליציה. נפטר לפני חמישים שנה בי' אדר תשט"ו. תנצב"ה.
פורסם בעבר בהצופה.
