חכמת הראשונים

רב אשי אוקי אשלשה מלכים אמר למחר נפתח בחברין אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה אמר חברך וחבירי דאבוך קרית לן מהיכא בעית למישרא המוציא אמר ליה לא ידענא א"ל מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת וחברך קרית לן א"ל אגמריה לי ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא א"ל מהיכא דקרים בישולא א"ל מאחר דחכימתו כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לעבודת כוכבים א"ל אי הות התם הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי למחר אמר להו לרבנן נפתח ברבוותא

מה הם שלושה המלכים?

המשנה אומרת שלושה מלכים אין להם חלק לעולם הבא ואלו הן ירבעם בן נבט אחאב ומנשה הסיבה שהמשנה מגדירה אותם כך הוא כיון שכך מפורש בנביא שהם היו המחטיאים של ישראל והם היו הסיבה שישראל גלו מארצם כך שעוונם שמור לדרעון עולם

חוץ מזה הגמרא מגדירה את שלושתם כתלמידי חכמים גדולים וזהו שר' אשי אמר "למחר נפתח בחברין" והכוונה כנראה ביחס לדור שבו נאמרו הדברים שהחכמים הם שעמדו בראש העם מתוך שהם המועמדים הטבעיים לכך [רב אשי הוא בעל המימרה ועליו נאמר "מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד"] ולכן גם מעמד המלוכה של המלכים בזמן ההוא מתואר בשבילנו על ידי הגמרא כאנשים שאכן באופן טבעי היו ראויים למלוכה ולהנהגת העם אלא שהם הרסו את העם ובמקום לקיים את התורה בישראל הם עשו ההפך וקלקלו את העם בזה שהם מנעו ממנו את האמת שבעבודת ה' שהם הכניסו לו את העבודה הזרה

מי הוא מנשה?

מנשה היה מלך שכתוב עליו בהוא חטא בכל החטאים האפשריים בשביל להכעיס את ה' "הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיס" יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו ומרוב חטאיו שהוא החטיא את ישראל "ויתעם מנשה לעשות הרע מן הגוים" הנביא אומר שהוא הדבר שגרם לגלות ישראל מעל אדמתם ואפילו לאחר התיקון של ישעיהו שהחזיר את העם בתשובה הוא עדיין לא הצליח למחות את הרושם של הקלקול שמנשה יצר "אך לא שב ה' מחרון אפו הגדול אשר חרה אפו ביהודה על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה"

אבל מאידך בספר דברי הימים כתוב על מנשה עצמו "וכהצר לו חילה את פני ה' אלוהיו ויכנע מאוד מלפני אלהי אבותיו.. וידע מנשה כי ה' הוא האלוהים" "ויאמר ליהודה לעבוד את ה'"

ונראה שלכן הוא עדיין נחשב מהמלכים שאין להם חלק לעולם הבא כיון שהתשובה שלו הייתה מתוך כפייה מתוך הלחץ של האויבים כמו שמפורש בכתוב אלא שמכאן אתה רואה את גדלותם של הדורות הראשונים שעל אף גודל חטאו בכל זאת בשעת צרה הוא הכיר והרגיש שאין עוד מלבדו והוא ידע לאן לפנות

גוף האגדה

רב אשי ראה את מנשה בחלום והוא ניסה אותו בעניין ברכות ועל תשובתו אליו הוא אמר "מאחר דחכימתו כולי האי" וצריך לבאר את זה מהו הדבר הגדול שיש בדבריו שהוא לכאורה ככל דקדוק הלכה וממה התרשם כל כך רב אשי שאמר שיש בו חכמה מיוחדת

הגמרא בפרק שישי בברכות אומרת "אסור להנות מהעולם הזה לבא ברכה וכל הנהנה מעל שנאמר לה' הארץ ומלואה, מאי תקנתיה ילך אצל חכם" לימוד החכמה אצל החכם היא התרופה למעילה מהארץ ומלואה שהיא של ה' שהוא קבלת עול החכמה שהוא הדבר שמחזיר את העולם לרשות גבוה

רב אשי לא ידע מהיכן צריך לבצוע את הפת כלומר הוא לא היה מודע שיש כבוד לברכה כשהיא נאמרת על חלק מסוים בפת – כל ברכה כשהיא לעצמה היא מכוונת על האדם ועל העולם באופן כללי כמו שהתורה אומרת "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" והאכילה היא רק הזדמנות לבטא את ההכרה בטובה הכללית שניתנה מה' כיון שהטובה עצמה היא תמידית וגם שם ה' שאנחנו מברכים הוא כללי וכולל הכול

וכאן הוא החידוש של מנשה שאמנם ישנה כלליות לברכה אלא שכיון שהמחייב בפועל שהוא המחדש את החובה בברכה הוא הלחם עצמו שהוא עומד לאכול לכן יש מקום לדקדק בו כיון שהוא החלק המוחשי בשביל האדם שאת החלק הזה שהוא מרגיש כשלו הוא משיב לרשות גבוה והדקדוק שהוא החשיבות ושימת הלב שבכל פרט קטן יש מקום לכבוד ה' הוא העומק שבהרגשה של החידוש של מנשה ובו הוא בא להמחיש את החילוק שבין דורו הקדמון שלו לדורו המאוחר של רב אשי

הראשונים היו קרובים יותר לאמת המוחשית שהארץ היא של ה' ושהם נמצאים ברשות עליונה ואמנם זה מה שהביא אותם לייחס את העולם לאלים קרובים יותר ומוחשיים ממש שהוא דבר שככל שהדורות מאוחרים ההרגשה קהה יותר כיון שהם נתפסים בצורה יותר מושכלת ממורגשת ולכן גם יותר כללית מרחפת

וזה מה שאמר מנשה לרב אשי "א"ל אי הות התם הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי" חוסר הברירות שבדורות האחרונים שגם צדיק וחכם כרב אשי אילו הוא היה בימים של מנשה הוא היה עובד ע"ז ועל אף שגם בדורו של מנשה היו צדיקים בכל זאת בגלל חוסר המימד המוחשי שבדורות האחרונים שרב אשי חי בהם שהם לא הכירו את האמת בצורה קרובה דיה בשביל לאחוז בה בצורה מוחלטת הוא הדבר שהיה מכשיל גם את רב אשי

החילוק שבין אמת של מוחש שהאדם מרגיש לבין אמת שהוא רק הכרעה ההבדל ביניהם הוא שהאמת המוחשית היא כזאת כיון שאין בה חולק לעומת האמת של ההכרעה שאמנם שהיא אמת במידה לא פחותה ובכל זאת המציאות של החולקים מעביר את מקום ההכרעה למודע שהוא דבר שהופך את האמת למוחשי פחות

ולכן אמר רב אשי "למחר אמר להו לרבנן נפתח ברבוותא" שאמנם אין להם חלק לעולם הבא שמשמעותו הוא חובת ההוקעה של דעותיהם ומעשיהם שגרמו לקללה להתקיים בעמינו שהגלות אמנם הייתה בגלל חטאות ירבעם אחאב ומנשה ובכל זאת יש להם מעמד של רב בשבילנו שהוא יותר ממעמד שיש בו חברות ושוויון לחוד

נמצינו למדים

המטרה של האגדה היא להכניס למודע שאנחנו מחויבים בכבוד של הדורות שקדמו לנו כיון שהיה להם דבר שאין לנו כיום

המוכנות הנפשית וההרגשה החזקה של קרבת אלוהים שהיה להם שהוא האמת בצורה מוחשית ומורגשת יותר הוא דבר שאנחנו מחויבים אליהם כאל רבותינו

והיא חשובה ומשמעותית ביותר גם לימינו אנו הידיעה שההרגשה של אמת כזאת היא דבר אפשרי מעמידה גם את האמת שלנו במקום חשוב ומשמעותי הרבה יותר

ואמנם שצריך לדון בהם כמו שעשה רב אשי שהוא דן בהם בכישלון שלהם ובחטא שהם מוקעים בו ובכל זאת האמת היא שהיה להם יתרון ובזה הם רבותינו

[גם דוד המלך קרא לדואג ואחיתופל רבי אלופי ומיודעי כיון שלמד מהם הלכה אחת]