ממשה ועד הרב שרלו: מי נקרא פוסק?

אחד מחברי הפורום כתב באשכול על אמונ"ח וירידת הדורות (http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=8&topic_id=2950112&forum_id=1364) כך:

"אין לנו היכרות ישירה עם גדולי אומתנו במשך הדורות. אולם אם אנו מתעלמים - וזה לא קל - מן הנחת היסוד האוטומטית של גדולה, ואם אנו מחליטים על קריטריונים לבדיקה, ואם נבחר רשימה של גדולים, אלו ציונים אפשר לנסות לתת להם לפי מה שאנו מכירים אודותיהם ומכתיבתם?

זה יכול להיות נסיון מעניין. רק שאולי כבר כדאי לפתוח עבורו אשכול חדש. אני חושש מאד ממדרונות חלקלקים, ובכל זאת אציע:

לערוך רשימה של גדולים. (ההדגשה שלי. ת"ט)

אברהם אבינו.
משה רבנו.
ירמיהו
עזרא הסופר
הלל
שמואל האמורא

ניתן להוסיף לרשימה עוד ועוד. גאון אחד לפחות. ראשונים (רש"י, רבנו תם, הרמב"ם, ועוד), וכמה אחרונים:

רעק"א
הגר"א
הפרי מגדים

ובזמננו:

הרשז"א
הרב נדל (בדחילו ורחימו)

ואולי הרב שרלו?    (ההדגשה שלי. ת"ט)

ולהציע קריטריונים לבדיקה:

א. ידע מדעי.

ב. מידות טובות. (רחמנות, נדיבות, סבלנות, ועוד)

ג. מסירות לאמת

ד. כשרונות אינטלקטואליים: זכרון, יכולת הבנה, יכולת ניתוח, עוד?

ה. עוד קריטריונים: נכונות לקבלת אחריות ולהכריע, למשל?

אפשר להכין טבלה ולדרג לפי המידע שיש לנו, ובוודאי שרשימה זו לא תהיה ממצה.

ניתן לטעון שרשימה כזו לא תוכל למצות את גדולת רבותינו. אבל יתכן שאפשר להתחיל בה".  

עד כאן דבריו.

תמיד הרב שרלו היה אצלי חידה, אבל לא האיש עצמו הוא הנקודה אלא המגמה שהוא מהווה לה סמל.  

 אכן, לפי הקריטריונים שנקב הכותב, הרב שרלו הוא אולי ראש וראשון לגדולים (לפחות מבין האחרונים). ידע מדעי? יש יחסית לאחרים, מידות ומסירות לאמת – איני בוחן כליות ולב אבל נראה לי שהרב שרלו בעל מידות הוא ובצורה מרשימה. כשרונות – איני יודע, מה שראיתי בכתביו, וחפשתי לא מעט, מראה על הבנה ישרה, שכל ישר, שהם תכונות בסיס להיותו של אדם "גדול תורה". אבל זו מדרגה ראשונה בגרם המעלות. תכונות מעבר לכך לא זיהיתי (איני שולל בודאות, פשוט אם ישנן –לא באו לידי בטוי. אולי בגלל אופי הנושאים הוא כותב עליהם, שאינו מצריך וירטואזיות מיוחדת). נכונות להכרעה – יש ויש. ברם זו מעלה רק אם היא נלווית למקצוענות הלכתית ברמה גבוהה. ככל שהשאלות הינן ציבוריות יותר רמת המקצוענות אמורה לעלות.

חשוב לציין כי מלבד תכונות אלו יש לרב שרלו מעלות רבות נוספות, הוא מעורב עם הבריות, מבין את צרכי הדור, בעל כריזמה והשפעה חיובית על צעירים. הוא אינו מפחד להביע את דעתו (אם כי יש לציין פעמים רבות היא מובעת בעירפול, אבל אכמ"ל) ובנוסף הוא גם מומחה באתיקה ואולי גם בתנ"ך. איש חיובי ובעל תכונות המכשירות אותו למנהיגות.

דבר אחד חסר ברשימת התכונות שיועדו ע"י הכותב לגדול, ואולי חסר גם ברב שרלו. כל נקובים ברשימה, החל מתקופת הראשונים והלאה (לפניה קשה לקבוע, התורה היתה רובה בע"פ וללא תיעוד מפורט) יכולים להציג  "קבלות" על היותם בקיאים בחומר התורני (כל אחד בשל זמנו) ומבינים אותו בהעמקה וביסודיות, עד לכושר פסיקת הלכה באופן ישיר מהמקורות הראשוניים (גמ' וראשונים – לגבי האחרונים). הקבלות הינן או בצורת כתבים המוכיחים על כותביהם או בעדות של תלמידים או אחרים שהם עצמם ת"ח מוכחים (ע"י כתבים). כמובן שעדויות יש לקבל בחשד יחסי (תלמידים נוטים לפעמים ל"האלהת רבם", אבל אין לשלול עדויות באופן גורף). כולם – למעט אחד. הרב שרלו.

חפשתי וחפשתי ומסקנתי שבחומר שהתפרסם אין סיבה המניעה לחשוב כי הרב שרלו הינו גדול בתורה. בתשובותיו בדר"כ אין מו"מ הלכתי מעמיק. יתכן וסיבותיו עימו, אבל מכאן ועד הוכחה לגדלות הלכתית רבה הדרך. ברשימת ספריו אין ספר ובו מו"מ הלכתי "כבד". זכורני שראיתי פעם דף ניר ובו דברים שכתב הרב אויערבך לרב אלישיב בנלווה למשלוח מנות (למיטב זכרוני) ודברים ששרבט הרב אלישיב על נייר זה כתשובה, היו שם הערות המעידות על ידע הלכתי עצום ומגוון בנושאים רבים. זה הידע הנדרש מגדול תורה. לאחר שיש לו את הבסיס – יש צורך בעוד תכונות שבלעדיהן הוא ת"ח שלא הגיע להוראה או שאינו ראוי להיות מנהיג הלכתי (ולא לכולם יש!). החלק הנגלה ב"למדנותו" של הרב שרלו רחוק מרחק עצום מרמתם.

ממני נבצר מהבן איך אדם שאין לו קבלות כאלו יכול להחשב כגדול הלכתי. זה כמו למנות אחות נהדרת או חשב בי"ח לראש מחלקה בבי"ח.

חושבני שיש כאן אבולוציה רבנית. דהיינו הפרקטיקה הנדרשת מרב מתאימה את עצמה למציאות. אין לנו רבנים גדולי תורה? המערכת שלנו אינה מצליחה להוציא די תלמידי חכמים בקנה המידה הנדרש לזה? בואו  נגדיר מחדש מהו גדול התורה הראוי. בהגדרה זו נוותר על מקצוענות תלמודית הלכתית. ומילא יהיו לנו גדולי תורה.

לגישה זו תוצאות הרסניות, לא רק בנושא הישיר של כשורי הפוסקים.  מתוך רצון להתיישר עם עצמה, המערכת מגמדת את הפן הלכתי ומדחיקה אותו מעט. נוצרת גישה כי די ברבנים בינוניים, אין צורך ברבנים שמקצועיותם התלמודית לעילא ולעילא.

גישה זו גורמת לרבנים, המרגישים שהם צריכים להתמקצע באופן  יחודי להראות התמקצעות כממחים באתיקה וכחברים בוועדות רבות השפעה (ועדת סל התרופות, ועדת הלסינקי העליונה, הוועדה לבררת מין העובר ומועמת העיתונות), ולעסוק בגישור בין העולם החילוני לדתי (משימה שהיא בוודאי חשובה אם כי אולי חסרת סכוי). הכל טוב ויפה – אבל לראות בזה מגדולי הדור?

יותר מכך – המלך היודע שהוא עירום, ממציא בגדים. הנה דוגמה ממאמרו שפורסם באקדמות יב -  (הנה קישור - http://www.bmj.org.il/userfiles/akdamot/12/serlo.pdf ). דבריו באדום

 " הכוונה לשנוי המתחולל בישיבות הסדר ביחס שבין למדנות הלכתית לבין מנהיגות ציבורית .יש ישיבות שהעומד בראשן אינו מנחה את לימוד הגמ' ןאת ההלכה הפרטית, [למה? כי אינו רוצה או כי אינו יכול? – ת"ט] אך הוא הקובע את דרכה של הישיבה בעיקר בשאלת הלכתיות רבות משמעות ותוקף...ההנחה שרק העוסק בפרטי ההלכה בפועל הינו ראוי להנחות את דרכה הכללית של הלכה אינה תקפה עוד באופן מוחלט. זוהי.. שיבה מסוימת לדמותה הנבואית של הלכה". יש כאן הודאה מפורשת בלקות מקצועית ויצירת גישה חדשה שבה המקצועיות התלמודית אינה עיקר לפסיקת הלכה. אני - נביא אני. לא במקרה יש הימנעות מלהראות מקצוענות תלמודית בפרטי ההלכה ונטייה להראותה בעניינים כלליים, שבהם האתיקה והשכל הישר הם העיקר ולעיתים בכלל אינם שייכים להלכה בכהוא זה. קשה להראות מקצוענות בשטחים חרושים, קל להראותה בשטחי בור שבהם אין חומר הלכתי. כאשר הדבר נעשה ע"י מקצוען – שפיר. אבל כאשר מקצוענותו של הרב היא רק בשטחים עלומים הדבר אומר דרשני. הזו שיבה לדמותה הנבואית של ההלכה?  האם דרך זו אינה מביאה לידי דחיקת חלקה של הלכה בפני תורות אתיות שאינן בהכרח ממקורות ההלכה אלא , בהתאם לשיטתו " התפתחותה העצמית של ההלכה אוטמת אותה מפירות העולם החיצוני לה....." והוא הוא הכשיר לדלות לנו את העושר העולמי. לו היה מדובר בענייני מחשבה – החרשתי, אבל בענייני הלכה – וזה הקשר העולה מהמאמר – הגישה בעייתית. בעייתית פי כמה כאשר מומחיות הדולה הינה יותר בעושר החיצוני ופחות הדלות הפנימית.

והלאה באותו הקו – שיטה זו שאין לה קבלות בהלכה הקלאסית מתימרת במפורש לעצב הלכות חדשות  "הלכות כלל מעוצבות לפי נקודת מבט ציבורית. שאלות אתיות של תפיסת חיים. מהלך הטמעה של הלכה נבואית" . איני בטוח שיש לעצב הלכות במבט חדש, ציבורי. אבל גם אם כן הייתי רוצה שמי שיעשה כן יהיה בקי קודם במבט הישן ושממנו יינק את רוב תורתו ולא מתורות אתיות (זרות) ומדמיונות של הלכה נבואית.

אני רואה בדברים מקבילה לאמרת הכנף של הרב שג"ר שהובאה במקור ראשון באחד הגליונות האחרונים " איך יצמח ר' עקיבא אייגר הבא, שאל פעם הרב ח"י גולדוויכט זצ"ל את ייבל"א הרב רא"ם הכהן, מתלמידים שהקדישו את נעוריהם לדברים אחרים. ר' עקיבא אייגר איני משוכנע שיהיו, אבל ר' עקיבא – כן, השיב לו בחדות"

זהו בדיוק הויכוח, האם אנו רוצים –בהלכה!! (לא במישור הציבורי) -  רעק"א, שאותו אנו מכירים, רו ר"ע מדומיין שקל לומר כי  היתה לו גישה הלכתית נבואית וכו' וכו' וכו' ולהתעלם מכך שבני דורו ראוהו כפקרטיקן הלכתי נברן (תלי תילים על כל קוץ).

יודגש כי אני חושב באמת שלרב שרלו, ולרבנים דומים, יש תכונות מעולות רבות ולו היתה חלוקת עבודה ראויה היה מן הראוי כי אנשים כמוהו יהיו מורי דרך מוסרית. אבל מה להם ולהלכה?

אני יודע שאני הולך "לחטוף", לפחות תיכף שבת ו 24 שעות אני מוגן