| נשלח ב-15/4/2012 11:34 |
 |
| |
טומאה מה היא?
מה היא טומאה?
למה מת מטמא?
למה נבילה מטמאה?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 16:07 |
|
| |
ירוחם,
הכיוון שלך מעניין ויש לי סוג של תנא דמסייע עבורך מפרשנות חכמים למצורע.
חכמים ראו את המצורע כפוגע בכח הדיבור שנתפס כמאפיין המהותי של האדם (רוח ממללא) וכן בעוד כמה דברים הדומים לכך.
בנוגע לאשה אין ספק שהתהליכים שסביב הולדה הם המאפיין היחודי שלה בתוך משפחת האדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 15:50 |
|
| |
מואדיב
יש אי הבנה ביננו. אני מדבר על טבע האדם והאשה כפי שכתוב בתורה, ומנסה ללמוד מכך על הטומאה.
לא ציווי ולא חובה, טבע האדם והאשה לפי מה שמסופר בתורה
וכפי שאני מכיר מנסיוני האישי את טבע האדם ובנושא הזה בעיקר של האשה, את האושר שלה בלידה, על הויתור שלה מדברים חשובים- בגלל הלידה.
כמובן שאיני מכיר את כל הנשים בעולם, אבל לפי מה שראיתי מה ששמעתי ומה שקראתי אכן יעודה של האשה בלידה
מי שמרמה במשקל- הרמאות לא חלק טבעי ממנו,
אבל גנב ורמאי ואחרים יש בהם ועליהם רוח טומאה, רוח הטמאה שלהם פוגע גם פיסית וגם רוחנית.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 17/04/2012 15:53:54
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 15:32 |
|
| |
.
ירוחם,
בתורה כתובים ציוויים רבים. מול פרו ורבו, אני יכול להעמיד לך את מאזני צדק. לשיטתך, מי שמרמה במשקל צריך להיות טמא, כי הוא בוגד ביעוד שלו.
האם כך הוא?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 15:20 |
|
| |
מואדיב
אתה חולק עלי בסדר- אבל הציווי כתוב בתורה,
מקור הטומאה היא מהתורה- ולכן אני מתיחס למה שכתוב בתורה, יעודה של האשה היא ללדת - לפי התורה-
התורה אומרת לא טוב היות אדם לבדו- כל הציווים הם בלשון רבים= ואתם רדו וכו' את העולם היו צריכים למלאות עם אנשים, האדם לא יכל ללדת , בשביל זה ברא את האשה,
זה אמנם לא פוליטקל קורקט- אבל זה אני מבין מהתורה, למרות שזהבה גלאון ויוכיברנדס ואחרות מכובדות לא חושבות כמוני.
שים לב יעודה של האשה ללדת- כי אם היוצרות יתהפכו והגבר יצטרך ללדת- דור או שניים ואין אנושות.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 15:16 |
|
| |
אוקיי.
אם כי אין הכרח שהאדם יבצור וימסוק וכו', מספיק שיהיה בו "כי י(ו)תן"
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 15:05 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | מואדיב
איך טומאת הנידה או היולדת משתלבת בכך?
אל תטען שיעוד האשה הוא ללדת, שהרי אינה מחוייבת בפו"ר כלל.
האשה מחויבת בפרו ורבו מהתורה, גם לה נאמר הציווי- אם אתה זוכר כתוב- ואתם פרו ורבו,
חכמים פטרו אותה, אבל מטבע בריאתה- וזה מה שחשוב לצורך דיוננו- יעודה הוא לידה, ב7 ימי נידה וכן בטומאת היולדת בה היא אינה יכולה למלא את יעודה ללדת, (כל זמן שגופה מסוגל ללדת)
כך גם טומאת הקרי- הזרע איבד את יעודו.
... |
|
אני חולק עליך לגבי ציווי האשה, אך נשים זאת לרגע בצד.
אני חולק עליך עוד יותר לגבי הגדרתך את יעוד האשה. הפכת מצווה לייעוד. האם אדם שלא מפריש מעשרות פוגע בייעודו ונטמא בשל כך?
ובהמשך להודעה הקודמת - הזב והזבה, מה פגיעה בייעודם? אשה בהריון נטמאת בזיבה, איך פגעת בייעודה?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 14:58 |
|
| |
מואדיב
איך טומאת הנידה או היולדת משתלבת בכך?
אל תטען שיעוד האשה הוא ללדת, שהרי אינה מחוייבת בפו"ר כלל.
האשה מחויבת בפרו ורבו מהתורה, גם לה נאמר הציווי- אם אתה זוכר כתוב- ואתם פרו ורבו,
חכמים פטרו אותה, אבל מטבע בריאתה- וזה מה שחשוב לצורך דיוננו- יעודה הוא לידה, ב7 ימי נידה וכן בטומאת היולדת בה היא אינה יכולה למלא את יעודה ללדת, (כל זמן שגופה מסוגל ללדת)
כך גם טומאת הקרי- הזרע איבד את יעודו.
איש
כתבתי בפרוש הצומח בצורת גידולו הטבעי- מה שציינת , זה לאחר התערבות האדם בקציר בקטיף במסיק.
שים לב הצמר של הכבש לא מקבל טומאה. כל זמן שהוא מחובר לכבש, אחרי הגז הצמר מקבל טומא.
ייתכן- לא הבנתי כלפי מה כיוונת את דבריך. האם כלפי?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 13:46 |
|
| |
"יש לי חשד שתשובות מטפיסיות לא יתקבלו על דעתך (ראה תגובתך למואדיב). דומני שאם כך אז ממילא גזרת על עצמך אפריורי היעדר תשובה". יש שאלה בעולם שהטקסט המתחכם הזה אינו יכול לשמש כמענה עליה? או מדוייק יותר, קביעה חסרת פשר ושחר שאין בכוח התרגיל המילולי הזה להגן עליה?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 13:25 |
|
| |
ירוחם,
בפרשת שמיני : "וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם". זרע הכוונה לזרע מן הצומח (לפחות אליבא דמשנת חכמים) , כאשר נופל מנבלת בע"ח עליהם הוא נטמא על ידו.
אם כי אכן נתינת המים עליהם היא זו שמייחסת אותם אל האדם (לכן פי חכמים צריך שהמים ינתנו לרצונו של האדם) ובלי פעולה כזו הזרע אכן לא נטמא בשום טומאה גם מבחוץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 13:02 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | נסיון להבין את הטומא. שוטטות מחשבתית- לפי מה ששמעתי פעם.
הטבע בנוי מ4 מצבים -דרגות. ככל שהדרגה גבוה יותר כך היא מקבל טומאה יותר.
הטומאה נוצרת כשמאבדים את היעוד. ואין יותר תועלת לעולם, מהקיום.
...
|
|
איך טומאת הנידה או היולדת משתלבת בכך?
אל תטען שיעוד האשה הוא ללדת, שהרי אינה מחוייבת בפו"ר כלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 12:38 |
|
| |
איש
עץ אילן הצומח. ? כלי עץ ספסל בית עץ- כל שהיה בו יד אדם, מטמא. אבל לא בצורתו הטבעית.
יש לך מקור? מהגמרא משנה תורה? אשמח להחכים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 12:19 |
|
| |
ירוחם,
רק הערונת, צומח כן מקבל טומאה הוא רק לא יוצר טומאה מצד עצמו , אם משהו טמא נוגע בו (במצב בו הוא מקבל טומאה) הוא נטמא, אבל אם לא תגיע טומאה מבחוץ הוא אכן ישאר בטהרתו לעולם.
בכל אופן הכיוון מעניין אם כי אני לא חושב שהתועלתיות היא המאפיין הכי מדויק בהקשר הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2012 12:00 |
|
| |
נסיון להבין את הטומא. שוטטות מחשבתית- לפי מה ששמעתי פעם.
הטבע בנוי מ4 מצבים -דרגות. ככל שהדרגה גבוה יותר כך היא מקבל טומאה יותר.
הטומאה נוצרת כשמאבדים את היעוד. ואין יותר תועלת לעולם, מהקיום.
דומם- לעולם לא יקבל טומאה, במצבו הטבעי.- כי תמיד בכל מצב של שבירה למשל. הוא תמיד ישאר דומם,יעודו..
צומח- לא מקבל טומאה במצבו הטבעי, אפילו לאחר כריתת העץ- שהוא בעצם מותו של העץ- יש לעץ הכרות, יעוד, הוא אמנם יורד מדרגת צומח, אבל ממשיך להביא תועלת לעולם במצבו החדש- דומם.
חי- החי נהיה טמא רק לאחר המות, כל זמן שהחי חי, הוא לעולם לא יהיה טמא, כשמפסיקים החיים אצלו- הוא טמא.
כאמור כי הוא איבד את יעודו כחי.
אבל לא כל בהמה או חיה מתה מטמאה. בהמות וחיות שנשחטו אינן טמאות כי יש להם יעוד ותועלת- בשרם משמש לאכילה, גם בהמות וחיות לא כשרות אם הומתו לצורך אכילה אינן טמאות,
העורות משמשים לנעליים לריהוט להלבשה, ואינן טמאות למרות שאמור הן מחיה מתה. כי הן מןעילות לאנושות ולעולם.
כאן יורד החי מדרגת חי לדרגת דומם
האדם- המדבר. הוא כבר, כן מקבל טומא בחייו, ולאחר מותו הוא הופך לאבי אבות הטומאה, כי גוף אדם המת אינו מביא כל תועלת לאנושות. אפילו לא בצורת דומם- להפך הוא הופך למטרד המפיץ ויוצר מחלות, -כדברי מקס-
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2012 10:03 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2012 14:55 |
|
| |
גם.
|
|
|
|
|
