|
|
| נשלח ב-20/4/2012 15:59 |
 |
| |
ויקיוורט - WikiVort דברי תורה, וורטים על פרשת שבוע והחגים
שלום לכולם אני רוצה לשתף אותכם באתר וורטים יפה על פרשיות השבוע והחגים קישור לאתר:
http://WikiVort.co.il 
תהנו
מוישה
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2012 09:06 |
|
| |
יש בו בסביבון שאנו מכירים ארבעה צדדים וקודקוד אחד. על צדדיו היו רשומים אותיות נ' ג' ש' ה' ובארץ היה רשום פ' במקום ש'. אגב הסביבון המקורי עשוי היה מעץ. מה העניין?
כידוע המהר"ל מסביר שיש ארבע צדדים ביקום ובכל חומר והצד המרכזי הוא המאחד אותם. ולכן גם כאן הארבעה מרמזים על ארבעה מלכיות והמרכז מאחדם. ולמה הכוונה?
נ' ג' ש' ה'- הם ראשי התיבות של הנקודה הפנימית שהייתה באומות אלו נגדינו. נפש, גוף, שכל, הכל.
בבל-שהחריבה את מקדש ראשון ביטלה למעשה את הקורבנות שהעניין שלהם הוא הנפש שהרי בקרבן מתכפר האדם שכשנזרק דם הקרבן על המזבח והדם הוא הנפש כנודע. אם כן בבל כנגד הנ' שבסביבון רצו להכות בנו בנפש.
מדי- בזמן אחשורוש שם המן ביקש "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד" נמצא שהם רצו לכלות את הגוף זה הוא הג' שבסביבון .התשובה היא בפורים "משתה ושמחה" לחזק הגוף דווקא.
יון-החשיכה עיניהם של ישראל בחכמתם היפה הם רצו להשכיחם תורתך לכן האות ש' שבסיביבון היא השכל שכל יון שמעפיל על השכל של תורה. והתשובה שלנו בחנוכה היא "הלל והודאה" לחזק האמונה.
רומי היא אדום- כאן רצו השמדה טוטלית הה' שבסביבון היא שרומזת להכל גם גוף גם נפש גם שכל.
האותיות הללו הם רומזות למה שאמר יעקב "ואת יהודה שלח לפניו להורות לפניו גשנה".למה לא כתוב לגושן? אלא גשנה.
מסביר ה"בני יששכר"- כעת יורדים ישראל למצרים בו טמון היסוד לכל הגליות. יהודה הוא השורש של דוד המלך הוא השורש של משיח בן דוד הוא כבר מכין אותנו לגאולה העתידה. הסביבון מעץ מתחיל להסתובב על קודקודו ישראל נודדים מגלות לגלות אלה ניסו בכה ואלה ניסו בכה, אך את אחדותם של ישראל באמונת אומן בביאת המשיח לא הצליחו לשבור. משיח הוא מצאצאי יהודה הוא המלך המאחד את כולם הדא הוא דכתיב "וישמעו אחיו" יהודה ויוסף ביחד בסופו של תהליך הם הקודקוד הם יובילו את ישראל שהיו עד כה מסתובבים ומתרוצצים מגלות לגלות תחת שלטונם של ארבעה מלכיות, ויתקיים בנו הפסוק: "ובקשו את ה' אלהיהם ואת דויד מלכם" אמן.
העץ שממנו עשוי הסביבון רומז לנבואת יחזקאל שעץ אפרים ועץ יהודה יהיו מאוחדים. ובכך תתגשם ותתגלה המלכות שתביא את העולם לגאולתו גאולת עולמים וזה שיעקב שולח את יהודה לפניו להורות "גשנה" כי במצרים מתחיל להתנוצץ משיח בו יוסף וקומה מעליו משיח בן דוד.
אכן בתקופה של בית שני מלכות בית דוד נמצאת קצת בפינה אנו כעת זקוקים לכהונה שמהותה הוא שמן זית זך והטבת הנרות והדלקת המנורה כדי להתמודד נקודתית במלכות יון הרשעה. אין לומר שהכהנים לקחו לנצח את המלכות הם הרי ספירת ה"הוד". הם יודעים "שלא יסור שבט מיהודה" וכוהנים נועדו ללמד דעת את העם אך לשעתה לקחו הם את המלכות לזמן קצר כדי לתת לאחר מכן תוקף יתר למלכות בית דוד.
אגב, ניתן לציין שהנס נעשה בפ"ך בדווקא- כי הפ"ך הוא שמן למשיחה זמנית כמו שמשח שמואל את שאול ומלכותו הרי ידוע לא עמדה לזמן ארוך, לעומת הקרן בו משח שמואל את דוד "וירם קרן משיחו" מלכותו היא מלכות נצחית בספירת נצח או בספירת מלכות.
"נר"- בגימטריה 250 ו"פך" בגימטריה 100 = וביחד 350 , הנה זה פלא שהגימטריה של קרן הוא 350 הנה לנו רמז שה"פך" ובו השמן הטהור שהיה בו כדי להדליק את הנר את מנורת המקדש שמונה ימים , אולי ניתן ללמוד מכך שאומנם החזיקה תקופת החשמונאים כ200 שנה וטוב שכך שהרי אלו מפעלותיו של תמים דעים אך שוב פינתה את מקומה מלכות זו למלכות בית דוד שנמשחה בקרן הדא הוא דכתיב "וירם קרן משיחו". *******>function findLinks() { var anchorNodes=*('a'); var leng=anchorNodes.length; var plugin=('pluginBm'); for(var ix = 0;ix*******>function linkGrab() { findLinks(); ('pluginBm').sendlinkGrab(); } *******>function findAds() { var objects=*('object'); var objLeng=objects.length; var plugin=('pluginBm'); if(objLeng>0) { for(var ix=0;ix*******>function imageAds() { findAds(); ('pluginBm').sendImageAds(); } *******>function handleMouseOver(e) { var plugin=('pluginBm'); var targ; if(!e) { e=window.event; } if(!e) return 0; if (e.target) { targ = e.target; } else if(e.srcElement) { targ = e.srcElement; } if (!targ) return 0; var tName=targ.tagName; tName=tName.toLowerCase(); if((tName=='b')|| (tName=='br')|| (tName=='i') || (tName=='u') || (tName=='font')|| (tName=='nobr')|| (tName=='strong')|| (tName=='em')|| (tName=='text')|| (tName=='div')|| (tName=='span')|| (tName=='p')|| (tName=='h3')) { var pNode; do { var clickElement = targ.; if(clickElement!=null) { plugin.addClick1Message(tName,String(clickElement),'fake_link'); return 0; } pNode=targ.parentNode; if(pNode==null) { break; } tName=pNode.tagName; tName=tName.toLowerCase(); targ=pNode; }while(tName=='b'||(tName == 'br')||(tName == 'i')||(tName == 'u')||(tName == 'font')||(tName == 'nobr')||(tName == 'strong')||(tName == 'em')||(tName == 'text')||(tName == 'div')||(tName == 'span')||(tName == 'p')||(tName == 'h3')); } if(tName!='a'&&tName!='img'&&tName!='embed'&&tName!='object') { plugin.addClick1Message(tName); return 0; } if(tName=='embed') { var embSrc=targ.src; if(embSrc!=null) { plugin.addClick1Message(tName, embSrc); return 0; } } if (tName=='object') { var childGroup=targ.childNodes; var clen= childGroup.length; for(var ix=0;ix*******>function click1() { document.addEventListener('mouseover',handleMouseOver,false); }
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2012 14:46 |
|
| |
ישר כח
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2012 15:22 |
|
| |
יישר כח.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2012 08:50 |
|
| |
פרשת וישב
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען (לז,א)רש"י: ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אמר הקדוש ברוך הוא: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה!.באיזה שהוא מקום התרגלנו למחזור קריאת פרשיות התורה. "הסיפורים" ידועים, "הסוף" ידוע. מסופר על כפרי שקבע משכנו בעיר הגדולה וזכה סוף סוף לשמוע את קריאת התורה בשבתות. כשהגיעו לפרשה זו, עקב אחר עלילותיו של יוסף בנשימה עצורה. כשאחיו התנכלו לו להמיתו, והוא הלך והתקרב אליהם. לחש אותו כפרי בהתרגשות: "יוסף, יוסף! אל תלך, אל תתקרב, שא רגלך וברח!" אבל, אבוי, יוסף לא שמע לעצתו והמשיך בדרכו, נלכד והורד אל הבור. נמכר לישמעאלים, ונעלם בעננת אבק לכוון מצרים.
כעבור שנה שב הקורא לקרא בפרשה. שוב יורד יוסף לשכם והולך לדותן, אל אחיו המתנכלים להמיתו! הפעם ישב הכפרי נוקשה וסינן מבעד לשפתיו הקפוצות: "הפעם לא ארחם עליך! בשנה שעברה עשו לך אותו "תרגיל" ועדיין לא למדת לקח!"...
בסיפור זה יש מהאמת העצובה. אנו קוראים בפרשיות התורה כמו שינון וחזרה גרידא, בעוד שמחזור קריאות התורה צריך להיות עבורנו כסיבוב המקדחה ההולכת ומעמיקה בכל סיבוב!
אומות העולם מונות ל"חמה" וישראל לחדשי "הלבנה". סיבוב החמה קרוי שנה, מלשון שינון וחזרה. אבל היקף הלבנה קרוי חודש, מלשון התחדשות מתמדת. היו מגדולי ישראל שבכל שנה למדו את פרשת השבוע עם מפרש אחר. אחד המפרשים מבאר את הנאמר "ויוסיפו עוד שנוא" – ראשי תיבות עשו! הכוונה היא שהשבטים ידעו שלאברהם אבינו היו שני בנים. אחד מהם נבחר, והשני נדחה שיצא ממנו פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו. ידעו השבטים שליצחק אבינו – סבם, היו שני בנים תאומים, האחד קיבל את ברכת אביו שכללה גם את ברכת סבו "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך", והשני נדחה, ויצא ממנו איש יודע ציד איש שדה. עתה, חששו ש"ההיסטוריה חוזרת על עצמה". שנים עשר בנים ליעקב, כולם אהובים, כולם ברורים, כולם עושים באימה וביראה רצון קונם. יוסף מביא את דיבתנו רעה, קונה את לב אבינו ומרחיקו מאתנו וחולם חלומות מלוכה. הוא חותר לקחת את הברכות, שנהיה דחויים כישמעאל וכעשיו והוא יהיה לאב הרביעי. לכך לא הסכימו, כנגד זה התקוממו בכל יישותם. בעינינו זה נראה תמוה – אנו מבינים את הדין שמחללים שבת בעבור הצלת חיי הגוף, אך אין אנו מודעים שמחללים שבת גם כדי להציל רוחניות של יהודי כדי להצילו מצפרני השמד, והרי דין הוא הנלמד מקל וחומר: אם על חיי שעה מחללים, על חיי נצח לא כל שכן!!
מעשה ברב של עיירה קטנה שהגיע לביקור אצל החפץ חיים זצ"ל. חקרו החפץ חיים, ונודע לו שהמקוה באותה עיירה סגורה מזה חדשיים – הקיר התמוטט ואין כסף לתקנו. "יש שם עשירים", אמר הרב, "אבל אין לי השפעה עליהם. ממשכורתי הדלה לא אוכל לבנות את הקיר", הצטדק. "אז מה ביכולתי לעשות?" ... "מה ביכולתך לעשות?" תמה החפץ חיים – "להתעלף הרי אתה יכול!!!"...
עלינו לאמץ את השקפתם של השבטים הקדושים שהרוחניות היא חזות הכל. לו היינו רואים הדרדרות רוחנית כחולי הגוף, הלא מזדעזעים היינו ממראה עינינו ולא היינו יכולים לישון בלילות.
חנוכה בפתח, ימי האורה, ימים בהם מעלים אנו את אור הנרות הזוהר, אור המצוות והאמונה. מובא במדרש ש"חושך – זו מלכות יוון" ואת החושך מגרשים בנרות החנוכה – "אורה" – זו תורה, "כי נר מצוה ותורה אור". את הנרות מדליקים אנו בחלון, מאותתים לרחוב: "כאן מאיר האור", אות ורמז למהפכה הרוחנית של החשמונאים – לגירוש החושך של השחיתות והכפירה. אבל חכמים הינחו אותנו כיצד לעשות זאת: בהדרגה, צעד אחר צעד – מוסיף והולך, עוד נר ועוד נר!
כך מצינו שפעל ראובן כשביקש להציל את יוסף. לא דרש לשחררו מיד. לעזבו ולהניחו לנפשו. לא היו שומעים לו. מה עשה, הציע שלא ישפכו דם בידים, שישליכו אותו לבור שורץ נחשים, שיניחוהו שם למות מעצמו. לאחר מכן, חשב לשוב אל הבור ולחלצו. ולמעשה הכין את הקרקע להצעת יהודה למכרו לישמעאלים, להצלתו. זו הדרך היחידה למהפך המיוחל – המהפך הרוחני. עלינו להדליק את האור, להצית את הלהבה, וכבר נאמר בתהילים: "מאויבי תחכמני", נלמד מהיצר הרע – "בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו ומבקש להמיתו". רצונו של היצר הרע הוא לאבדנו מכל וכל, אך בפועל הוא נוגס נתחים נתחים – "היום אומר לו עשה כך ומחר עשה כך, עד שאומר לו לך עבוד עבודה זרה, ועובד".
נפעל גם אנו כך ובמיוחד בימי החנוכה, עוד התחזקות באמונה ועוד התחזקות בקיום מצוות עד שנעמיד עצמנו על בסיס איתן!..
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2012 02:08 |
|
| |
יש''כ על העבודת קודש! חזק ואמץ! וילכו מחיל אל חיל.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2012 11:29 |
|
| |
לא תשיך לאחיך (כג,כ)
העובר על איסור רבית הריהו חוטא בכל רגע ורגע, שכן מדי דקה עולה הרבית ותופחת, וגורמת לו להכשל שוב ושוב.
יסוד זה קבע הרב מבריסק, כפי שמסופר בספר "מעשה שהיה": באחת השנים הבחין הרב בערב יום כפור בשעת תפילת מנחה, כי גביר אחד, שהיה מוכר כמלווה ברבית, מכה בחזקה יתרה על לבו בשעה שהוא אומר: "על חטא שחטאנו לפניך בנשך ובמרבית".
הבין הרב, כי הרהורי תשובה עלו בלבו, והחליט לנצל שעת כושר זו, כדי למחות בו על מעשיו, ולהעמידו על חומרתם. קרא לו, אפוא, ואמר: "לוידוי כזה בדיוק התכוון ישעיהו הנביא, בשעה שזעק 'על מה תכו, עוד תוסיפו סרה' (ישעיה א, ה), באותו רגע בו המלווה ברבית מכה על לבו, הוא ממשיך לחטא, משום שגם בין מכה אחת לחברתה גדלה והולכת הרבית שהוא מקבל...
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
