חזק אבל חלש

תוקן על ידי לומדתלומדת ב- 23/04/2012 06:44:56

הנמשלים שהצעת יפים לכשעצמם, אבל נדמה לי שפחות שייכים למשל. יש מה לדון בהם-על הסובלנות, על היכולת להכיל דרך נוגדת לדרכי בכבוד, ועל ההבנה שספקות ומורכבות לא מביישים שום עמדה, אדרבא. כל אחד מהם נושא חשוב ומשמעותי וראוי לדיון כאן בפורום. בעיני, ככל שאדם נמצא באמת יותר ברוחו בדרכו, הוא יותר פתוח ומכיל לדעה נוספת, לא ההפך. התלהמות והתבצרות אינן מעידות על איכות ובטחון בדרך. ומה המקור למדרש המאד יפה על הצדיקים והשם?

לטעמי, כאן מדובר יותר על דברים שהם כלים בידינו, ומן החכמה יהיה להשתמש בהם במידתיות, לאזן בין הפעלה להרפיה, לאחוז חזק וחלש.

ניקח דוגמה ציבורית - סיפורי הישועות של הצדקה. אין ספק שהשתמשו חזק מדי בכלי הזה של 'צדקה תציל' עד שהוא היה לגמרי לזרא.  דוגמה נוספת - שימוש באיסורי רבנים ובמכתיבהם עם גזירות ותקנות בלי גבול ומידה, עד שנוצרת התקוממות טבעית. וגם, השימוש שנעשה בנשק נגד המפגין דני לא תאם את הכלל של אלתרמן, הפעם כפשוטו.

דוגמה מחיי יום יום במישור לא רק ציבורי - צריך לדעת עד הנה 'למתוח את החוט' בויכוח, במשא ומתן מכל סוג, כמה להשתמש בטענות. נשים צריכות לדעת להשתמש בכלי הדמעות חזק אבל חלש. כולנו נקראים להשתמש בבטחון\בהשתדלות חזק אבל חלש. 

בפורום התכוונתי, לאלו שיודעים לכתוב חזק ונוקב וגם לתקוף, ומשתמשים בכלי הזה חזק מדי. מבטלים עד עפר את הדעה שכנגד ולפעמים גם פוגעים. הם מחמיצים את מטרתם, כי כך לא משכנעים.  קראתי פעם באחד האשכולות, לא זוכרת באיזה נושא, שניק אחד (לא זוכרת מי) כתב לשני (שהיה עמו באותה דעה), תוך כדי דיון: אל תלך לקצה, עדיף לנו בשביל הויכוח לאחוז בעמדות מתונות כדי לתעל הדיון במישור הכי קרוב ובנקודת החיכוך ההכרחית עם העמדה שכנגד. אז הנה הוא הבין שצריך לאחוז במכשיר חזק אבל חלש. 

גם שימוש בהומור  - על צד שכנגד או עלינו - טוב לו להיות חזק אבל חלש.

גם במכשיר עיון בוחן במקרא וחז"ל, חשוב לדעתי לאחוז חזק אבל חלש, בעדינות ראויה, שהיא שקלול חזק-חלש, ומנגד - הטיעון של קדושת התורה וחז"ל והמסורת, גם בו לאחוז חזק אבל חלש. וכן, אמונה מתוך רציונליזם טובה במידתיות וכן אמונה מן הרגש. (בעיני - ליבוביץ, למשל, השתמש מדי חזק בכלי האמונה לשמה, עד שרוקן את המצווה והקיום מכל תוכן. אם אין לי שום הבנה באלוקים, ולמצווה אין שום תכלית הרגשית, גמולית או איכותית מבחינת הטבת הנפש, אז למה שאקיימה מול השם? למה שלא אקיים משהו מול הקיר? לשם מה אקבל עול מצוות אם המצווה כערער בערבה והאלוקים אין בו כל השגה, ואין התייחסות לשאלה מנין תקיפה התורה, אז מה נשאר? ככה? שאקבל עול מצוות כדי שאעמוד סתם מול הסתם? לו היה מנסה לנקות קיום מצוות מגמול ומעונש, וממיתוסים אחרים, ומשאיר איזה שהוא טעם ואיזו שהיא מחשבה אודות הא-ל, היה עושה עבודה יפה. אחז מדי חזק, לדעתי החמיץ) וכן, אמונתנו ביכולת התפילה להיטיב, כשאומרים 'בטוח שאם תתפללו טוב - תקבלו מבוקשכם' יוצרים ציפיית שווא שאפשר שלא תיענה.

תוקן על ידי לומדתלומדת ב- 23/04/2012 11:19:32