יש הבדלים עצומים ומהותיים
1. הכשר רבנות רגיל חל גם על יקבים הרוכשים/מייצרים מיבול שביעית בהיתר מכירה, לעומת מרבית הכשרי
המהדרין החרדיים שאינם מאשרים היתר מכירה. ( לעיתים הכשר רבנות מקומית מאשר היתר מכירה ואותה
רבנות מקומית במסלול מהדרין איננה מאשרת ).
2. כנ"ל גם בשאר נושאי מצוות התלויות בארץ ( ערלה, מעשרות, כלאי הכרם, בציר בשבת ויו"ט וכיו"ב ).
3. במסלול מהדרין, כרגיל ( תפסתי על חם גם גורם המכנה עצמו בד"צ שלא מקפידים ) מקפידים שכל מי שבא
במגע עם היין (החל מהגעת הענבים ליקב ועד גמר הביקבוק, כלומר, אטימת הבקבוק בפקק חותם ע"ג חותם,
רק יהודים שומרי מצוות יתעסקו בקו הייצור. כאשר הבכשר פשוט מסתפקים לעיתים בכך שעובדי הייצור חובשים
כיפה בשעת העבודה ומצהירים שהם שומרי שבת ( גם באםמגיעים לביהכ"נ לאחר שהתעדכנו בחדשות לצורך דיוני
נייעס בעת שהותם בביהכ"נ בשבת ) וגם באם צופים במשחקי כדורגל במגרש עצמו בשבת ( נתקלתי בתופעה
כזאת גם בגורם המכנה עצמו בד"צ ).
4. כמה וכמה פעמים אמרו לי בעלי כרמי ענבי יין נאמנים, כי משלוחי ענבי יין שנפסלו למשל בכרמל, עקב
אפשרות של גפני ערלה (אפילו פחות מאשר 0.5% כלומר פחות מאחד למאתיים ) נרכשו ע"י יקבים בהכשרים
מהודרים כביכול באישור בד"צים קיקיוניים.
5. באשר ליקבים מחו"ל. ידוע לי אישית על כמה וכמה גורמי כשרות שניתן לסמוך עליהם, כי אינם רוכשים ענבים
יין/מיץ ענבים וכיו"ב מגורם כלשהו כל עוד לא אושרו בכל שנה מחדש ע"י בר סמכא מטעמם. אחד מהמומחים
לכשרות יין בארה"ב מוכר לי אישית וניתן לסמוך עליו בעיניים סגורות ( מרבית הרבנים הבקיאים בנושא כשרות
יין סומכים עליו והוא שליח נאמן שלהם בנושא).
בחו"ל ובפרט בארה"ב
 |
|
|
