איך אתם מתמודדים עם בקורת?

אין לי בעיה עקרונית עם ביקורת.
אבל תלוי מי אומר אותה ואיך. מי שאומר ממקום שהוא באמת רוצה אותי טובה יותר,
אני שמחה לשמוע ולקבל. מי שאומר ביקורת כדי להוכיח לעצמו שגם לי יש חסרונות,
או בשביל 'לדרוך' עלי, אני ממש לא אוהבת לשמוע (אפילו אם בתוכי אני מזהה שזה אמת).

לי האמת קשה עם ביקורת.
אפילו אם היא מגיעה מאנשים קרובים ואכפתיים באמת.

בעיה רצינית...

״את אשר יאהב - יוכיח״ ועם כל זאת אי אפשר להכחיש את הכאב שכרוך בחיטוט בפגמיך. ודווקא כשהדברים מגיעים מאדם מוערך/אהוב אתה פתאום מביט בעצמך בפרספקטיבה שונה ולוקח לך שנייה לאסוף את עצמך. אולי אני סתם דרמטית. מעניין לדעת איך זה אצל אחרים...

ב"ה   לדעתי זה תלוי על מה הביקורת,יש דברים שאסור לבקר עליהם ואז ממילא לא להתייחס לביקורת, ויש ביקורת שרואים עליה שהיא באה ממקום פנימי ואמיתי ובאה מרגש אהבה של המבקר וביקורת כזו קל ונכון יותר לקבל.

נכון? כי את בין כה וכה מכירה את נקודת החולשה שלך, מתמודדת איתה ברמת הלך החיים ואז מגיע גורם חיצוני ונותן לה גושפנקא...

ובדיוק על כזו ביקורת דיברתי....

שמעתי מרצה שאומר שאין כזה דבר ביקורת בונה כל ביקורת בעולם היא הורסת ואם תה רוצה להגיד למישו ביקורת אז תעשה את זה לא בצורה של ביקורת אלא בעדינות ובצד ואז השומע אולי יקבל...
 "כשרוצים להגיד ביקורת אז צריך להגיד מתוך השתתפות הבנה ואהבה בשני."(החפץ חיים)

במילים אחרות אתם משתמשים בה ככלי להעצמה אישית. אגב דיברתי רק על ביקורת אוהדת המופנית כלפי אפשר גם להפריד בין ביקורת חיצונית לביקורת פנימית אם הדברים מיוחסים לתכונת עומק התחושה היא של חוויה על כל המשתמע אם מדובר בביקורת חיצונית התגובה היא חוסר עניין...

תלוי איזה ביקורת. ביקורת בונה, ביקורת שמקדמת אותי, שגורמת לי להיות יותר טוב, גם אם היא כואבת ולא נעימה אני בולע את הרוק ומפנים אותה בשמחה. אפי' אם האומר לא מתכוון לתועלתי אלא רק לגנותי. אחרי הכל הרווח הוא כולו שלי. 

ביקורת, שנועדה להשפיל, לעקוץ, להנמיך או בעצם להגביה את האומר על חשבוני..  אני כמובן לוקח את זה כמקור להתעלות, להתגבר על המידות, לסתום את פי בשעת מריבה, אבל כמובן שלצערי זה לא תמיד מצליח.
אבל הדרך שלי להצליח להתגבר על "האגו" שצורח להשפיל בחזרה, או הצורך לאסוף את הכבוד "המושפל" שלי ולהשיב מנה אחת אפיים, היא - למלאות את הלב ברחמים על נחיתותו של השני במקום בכעס או בעלבון. 

והידיעה הזאת שלא כולם אצילי המידות גורמת לי להתעלות מעל קטנוני החברה ולשמוח במקלו של אבא.. 

לגבייך, לא הבנתי האם את מתרעננת מהביקורת שמופנית כלפייך לאחרונה, או שהיא בעצם מעצימה את מה שאת עצמך מרגישה וזה רק מוסיף תחושות קושי וחוסר שוויות עם עצמך. 

כך או כך, תזכרי תמיד - שהקב"ה לא דורש שתהיי הטובה ביותר, אלא שתעשי כמיטב יכולתך!
ואם את עושה את כל מה שאת יכולה לעשות, או לכה"פ משתדלת לעשות זאת, אז את באמת ה-טובה ביותר, גם אם רמת מעשייך פחותים ביחס לאחרות.. ואם את לא עושה, אז הישירי מבט קדימה אל העשייה, אל מה שאת מסוגלת להתקדם, במקום לאותם דברים שלא עשית או שלא הצלחת לעשות.