רציו סקפטי

קודם כל, תודה על סיכום ההרצאה. אני לדוגמא איני מקשיב להרצאות, ולא בגלל עצלות אלא משתי סיבות אחרות. ראשית, אני ממעט ככל האפשר ללחוץ על לינקים שמא משהו יחדור למחשב. ושנית, אין לי זמן להקשיב. לקרוא זה יותר מהר.

עתה לענין הניסוח של כורש. לצערי לא הבנתי חלק מדבריך (מה זה "גליל כורש"? מסמך מקורי בחתימת כורש? מסמך המיוחס לכורש?)

יש כאן שתים או שלוש נקודות שונות.

א. עקרונית. יש עובדות ויש פרשנות. החילוק הזה עובד בהרבה רמות, אבל כאשר לומדים מקרא, האבחנה הזו בולטת במיוחד. נתון: היה רוח שגרם להתייבשות מי ים סוף. פרשנות: ה' שלח את הרוח. הפרשנות הזו נחשבת גם היא לעובדה. עובדה: יעקב ובניו לא נרדפו לאחרי הריגת אנשי שכם. פרשנות: ה' הפיל את פחדם על העמים מסביב.

כך, העובדה היא שכורש הרשה ליהודים לשוב לארץ ולבנות מקדש. פרשנות: זה היה רצון ה'.

יש לשים לב שהפרשנות מקובלת על לומדי המקרא (לפחות חלקנו, סמיילי) כנכונה. אבל האבחנה עדיין חשובה.

ב. האם כורש בכלל אמר את הדברים האלו, שה' נתן לו ממשלה ושהוא הורה לו לשלוח יהודים בחזרה לארצם? מה הם המקורות שיש לנו כדי לענות על שאלה זו? טקסטים? האם נאמין לטקסטים?

בוודאי שזה אפשרי שכורש יתנסח כך, או שיחזיק מישהו שיעזור לו בניסוח.

האם כורש האמין שזה נכון? האם זה הופך אותו ליהודי המאמין בה'? ושולל עבודה זרה?

גם אם כורש באמת אמר את הדברים האלו, ספק אם הוא האמין בהם. יתכן שהיה פוליטיקאי חכם או ערמומי. וגם אם האמין בהם, מסתבר שהבין אותם באופן שניתן לצפות מבן התקופה. כלומר שיש אלוקי ישראל שדואג לאינטרסים של ישראל. אבל זה לא גרם לו לחשוב שלעמים אחרים אין אלילים. היום אפשר היה לראות זאת כגישה פלורליסטית (למרות שהיא לא במובן הרגיל של מילה זו). לכל עם אליליו וגם ליהודים, להבדיל, אמונותיהם שלהם. למה לא לכבד את מי שכל כך חזק ושומר על העם?

כלומר, יש שתי אפשרויות. כורש האמין בה' כפי שהאמין בכל האלילים. כורש לא האמין כלל אבל ידע שעדיף להתנסח כך כדי למצוא חן. (ואולי יש אפשרות אמצעית: אם לא יועיל, לא יזיק. לא קשה לסדר אלילים על ידי התחזות כמאמין).

כדאי להשוות לניסוח של מכתב יפתח למלך הזר.

יחככם זו בזו, לפי יוספוס הראו לכורש את הקטע בישעיהו, והוא התרשם מכך שהדברים נכתבו מראש ולכן הסכים, מה שמיישב את שתי קושיותיך. ה' לא דיבר אליו באופן אישי, אבל הוא הבין מישעיהו שה' דורש ממנו לעשות כך, וכך אכן עשה.


ולפי עלי באבא וארבעים השודדים, עלי באבא דיבר עם הבעל שם טוב לגבי בעיית הפליטים הסודנים. שזה מגלה דפוס דומה לסגנון שמגלה עלי באבא במעשיית עלי באבא ובעלת האוב מעין דור, ולכן זה נכון,  ולזה קוראים 'הצלבת מידע'. 

תוקן על ידי רציוסקפטי ב- 30/05/2012 02:26:35

יחככם זו בזו, לפי יוספוס הראו לכורש את הקטע בישעיהו, והוא התרשם מכך שהדברים נכתבו מראש ולכן הסכים, מה שמיישב את שתי קושיותיך. ה' לא דיבר אליו באופן אישי, אבל הוא הבין מישעיהו שה' דורש ממנו לעשות כך, וכך אכן עשה.

לטובת המתעצלים אסכם את הנוגע לענייננו מההרצאה:

במקרא נטען כי י-הוה דיבר עם כורש ויתירה מכך, כורש ציטט את הדיאלוג הזה:
דברי הימים ב' פרק לו כב וּבִשְׁנַת אַחַת, לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת דְּבַר-יְ-הוָה, בְּפִי יִרְמְיָהוּ--הֵעִיר יְ-הוָה, אֶת-רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס, וַיַּעֲבֶר-קוֹל בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, וְגַם-בְּמִכְתָּב לֵאמֹר. כג כֹּה-אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, כָּל-מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְ-הוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת, בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה:  מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ, יְ-הוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ--וְיָעַל. 
ובדומה בעזרא פרק א  א וּבִשְׁנַת אַחַת, לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת דְּבַר-יְ-הוָה, מִפִּי יִרְמְיָה:  הֵעִיר יְ-הוָה, אֶת-רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס, וַיַּעֲבֶר-קוֹל בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, וְגַם-בְּמִכְתָּב לֵאמֹר.  ב כֹּה אָמַר, כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס--כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, נָתַן לִי יְ-הוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם; וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת, בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה.  ג מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ, יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וְיַעַל, לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה; וְיִבֶן, אֶת-בֵּית יְ-הוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל--הוּא הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם.  דוְכָל-הַנִּשְׁאָר, מִכָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר-שָׁם--יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ, בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה; עִם-הַנְּדָבָה--לְבֵית הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. 

לעומת זאת בגליל כורש מיוחס הכל לאל הבבלי הראשי מרדוך (שעל שמו נקרא מרדכי מיודענו ממגילת אסתר - כמו שליהודי בן ימינו יקראו ג'יזס).

למעשה, כורש לא היה לא יהוד(א)י ולא בבלי, אלא פרסי - ודתו הייתה הדת הזורוארתוסטרית, זו שמאמינה בדואליות של טוב ורע, ואליה הראשיים אהורה-מאזדה (האל הטוב) ואהרימן (האל הרע) נכנסו לתלמוד כשני שדים (הורמיז והורמין/אחרימן, בהתאמה), ועל שמו של האל הטוב יש חברת מכוניות יפנית.

(במאמר מוסגר: יש טענה (ראיתי אותה בפורום 'ביקורת המקרא' מפי מקרא, עכשיו אני שם לב שהיא מופיעה גם בערך בוויקיפדיה) שההצהרה המונותאיסטית המפורסמת של ישעיהו השני באה להתפלמס עם תפיסה זו (הקטעים המודגשים עם קו תחתון):
א כֹּה-אָמַר יְ-הוָה, לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר-הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד-לְפָנָיו גּוֹיִם, וּמָתְנֵי מְלָכִים, אֲפַתֵּחַ--לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם, וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ.  ב אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ, וַהֲדוּרִים אושר (אֲיַשֵּׁר); דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר, וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ.  ג וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ, וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים:  לְמַעַן תֵּדַע, כִּי-אֲנִי יְ-הוָה הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ--אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.  ד לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי; וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ, אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי.  ה אֲנִי יְ-הוָה וְאֵין עוֹד, זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים; אֲאַזֶּרְךָ, וְלֹא יְדַעְתָּנִי.  ו לְמַעַן יֵדְעוּ, מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה, כִּי-אֶפֶס, בִּלְעָדָי:  אֲנִי יְ-הוָה, וְאֵין עוֹד.  ז יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע (כאן התפלמסות ישירה עם הדואליות הזורואסטרית. ר"ס); אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה.  {פ} 
שימו לב שבקטע זה יודע המחבר (שמן הסתם לא היה ישעיהו בן אמוץ שחי בתקופת חזקיהו מלך יהודה - שלא ידע על כורש, אך לא היה גוזמן בסדר גודל של מחבר דברי הימים) כי כורש לא ידע את י-הוה (הקטעים המודגשים ונטויים)!!! )  

יכולות להיות כמה אפשרויות:
יתכן שכורש התנסח לכל עם בצורה מותאמת (למרות שהדת הזורואסטרית היא עמדה פילוסופית ולא סתם פולחן פוליתאיסטי, אולי אין בה את הדגש של הדת היהודית על אי הכרה באלים אחרים, ולו מן השפה ולחוץ. כך שלכל אחד הוא אמר את מה שהוא רצה לשמוע - שהאל שלו הוא גדול וחזק - מילים לא עולות כסף), ויתכן - כפי שמציע מקרייגור - שהיו אלו כהני הדתות השונות (מהם נותרו לנו הגירסה היהודית והגירסה הבבלית) שתרגמו את דבריו למסגרת הפולחנית המקובלת עליהם.
מה שברור הוא שכורש לא האמין שי-הוה או מרדוך הם אלו שנתנו לו את כל ממלכות הארץ. 

לדייר

אני שואלת שוב האם הקשבת להרצאה או לא.

ארתח

טול איקון ירוק על אבחנותיך דלעיל בענין שמות רבים לאותו אדם, או משפחה (עכשו ראיתי).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

לא ממצא ארכאולוגי התפרש - אלא מציאות חיה עוותה. who cares? זו דת. לא מאמר מדעי עם רפרנסים... הכהן אומר וכולם אומרים אמן.

"צענע זה מוכיח שמה שכתוב בתנ"ך מדויק"


בדיוק להפך.
כנראה שלא הקשבת להרצאה.

לירוחם

תודה רבה.

הרצאה מאלפת והכרחית להבנת התהליכים שקרו בעבר .

ההרצאה מלמדת  אותנו בבהירות וללא ערפל איך מימצא ארכאולוגי שאין ספק באמיתותו  התפרש על ידי כל אחד מבעלי האינטרס (המחבתים של אותה תקופה )  לטובת הצד שלו ולהאדרת האל שלו..

לא רק כדאי אלא חובה.