| נשלח ב-9/5/2012 08:34 |
|
| |
ושוב: האם הארכיאולוגיה תסתור את ביקורת המקרא המינימליסטית?
הוכחות ארכיאולוגיות לקיומה של ממלכת דוד ושלמה ומקדש ה' בירושלים? בלי עבודה זרה? ממלכה רחבה מכפי שסוברים המינימליסטים? הרחק מתשומת ליבו של הציבור החרדי או הנמנע מקריאת ספרי ביקורת המקרא, מתנהל מאבק על ההיסטוריה. כפי שכתב רבנו ג'ורג' אורוול (1984), מי ששולט בהווה כותב את העבר ומי ששולט בעבר שולט בעתיד (פרפרזה). וכך אפשר לקרוא מחקרים (או "מחקרים"?) שבהם "מוכח" שכל מה שכתוב בתנ"ך הוא בחזקת שקר, בוודאי כל עוד מדובר בהצגת עובדות, וכל דבר חשוד עד שיבואו שני עדים כשרים שיעידו. סליחה על הציניות. זו פשוט הרגשה של חוסר אונים (אולי כזו של מי שקורא אשכולות שלי נגד קבלה ורוצה שמישהו פעם אחת ולתמיד יוכיח למיימוני הזה עד כמה הוא חסר רגישות ואינו מוכן לתת קרדיט לחכמי העבר). ובכן, שני עדים קצת קשה להשיג, אבל ממצאים ארכיאולוגים מטבעם מפתיעים ועשויים לשנות את המפה. הנה כך: בעצם, רגע. שימו לב לפירוש מעניין לפסוק שמתחדש עקב הממצא, לכך שלא ברור למוצא איזה פולחן יכול היה להיות אם אין שם פסל חמוד, ולכך שאין שם עצמות חזיר אבל לזה יש הסבר. כנראה לא רק עם ישראל נמנע מאכילת חזירים (ואכן, גידול חזירים בארץ מדברית למחצה אינו משתלם כלכלית ומזיק לסביבה). שוב, סליחה על הציניות. כל פעם שאני קורא את הביקורת שניגשת לטקסטים ומודיעה מראש: יש כאן שקר רק בגלל שלא מצאנו הוכחות שמה שכתוב כאן זה נכון, בתחום הארכיאולוגיה, זה גורם לי חלישות הדעת והנפש. למה לא לתת הזדמנות לטקסט לדבר בעד עצמו? האם אין כאן מניעים אחרים? (ושוב, למה לא לכתוב זאת נגד עצמי בהקשרים אחרים? ובכל זאת, האם אין הבדל עצום?). לקריאתכם. להנאתכם. לשיפוטכם. כלי הפולחן שעשויים לחשוף פרטים על ממלכת דוד ממצאים שהתגלו בעמק האלה מכילים לטענת חוקרים מוטיבים המזכירים את תיאור מקדש שלמה בתנ"ך, ויכולים ללמד כי ממלכת דוד היתה רחבה ומבוססת האתר הארכיאולוגי חירבת קייאפה שבעמק האלה הוא אחד האתרים השנויים ביותר במחלוקת בעולם המחקר. מאז שהתגלה ב-2007, הוא ניצב בלב ויכוח מתמשך על ההיקף והמעמד של ממלכת דוד ושלמה - ויכוח שאינו אלא הפרק האחרון במחלוקת בת כמעט מאתיים שנה על התוקף ההיסטורי של חלקים נרחבים מהסיפור המקראי. ארכיאולוגים חשפו אתמול ממצאים חדשים שגילו במקום, שעשויים רק להגביר את הוויכוחים האקדמיים הסוערים סביב האתר. לדברי החוקרים, הפרופ' יוסי גרפינקל מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית ועמיתו סער גנור מרשות העתיקות, הם גילו באתר כלי פולחן קדומים מתקופת השלטון של דוד ביהודה. הם טוענים שכלי הפולחן מהווים עדויות ראשונות בתולדות המחקר הארכיאולוגי לפולחן יהודאי בתקופת דוד, בסביבות המאה העשירית לפני הספירה. מעבר לכך, שניים מכלי הפולחן הם דגמי מקדש קטנים, ולטענת החוקרים הממצאים הללו כוללים מוטיבים התואמים את תיאור מקדש שלמה בספר מלכים בתנ"ך. תצלום אווירי של האתר. מקיפה אותו חומת סוגרים שלפני 3,000 שנה התנשאה לגובה של שישה מטרים, וכיום ניצבת בגובה של שניים-שלושה מטרים. צילום: סקי וויו חירבת קייאפה היא עיר בצורה הניצבת על ראש אחת גבעות הטרשים בעמק האלה, על שטח של 23 דונם. מקיפה אותה חומת סוגרים שלפני 3,000 שנה התנשאה לגובה של שישה מטרים, וכיום ניצבת בגובה שניים-שלושה מטרים. לאורך החומה נבנו 99 בתים. גרפינקל רואה בחירבת קייאפה הוכחה ראשונה לקיומו של שלטון אזורי בתקופת דוד, שהשתרע לכל הפחות עד עמק האלה. הוא טוען שזו העדות החזקה הראשונה נגד טענותיהם של חוקרים מהגישה הידועה כמינימליזם, שלפיה ממלכת דוד היתה רק כפר קטן, דל ודליל באוכלוסייה באזור ירושלים. החוקרים המינימליסטים טוענים שבהעדר ממצאים ארכיאולוגיים חוץ-מקראיים, לא ניתן להסתמך על התיאור המקראי של ממלכת דוד, שלפיו הממלכה היתה שלטון עוצמתי שחלש על אזורים נרחבים בלבנט. מנגד, פרשנים מקסימליסטים המקבלים את תיאורי המקרא לממלכת דוד, רואים בחירבת קייאפה הוכחה משמעותית ראשונה לממלכת הזוהר הגדולה. הפרופ' גרפינקל דוגל בגישת ביניים, וטוען כי חירבת קייאפה מעידה על היקף שלטוני איפשהו בין שתי גישות הקיצון הללו: שלטון אזורי שכלל בתוכו את ירושלים, חברון וחירבת קייאפה. תעלומת התכולה של הכלים גרפינקל ביקש להדגיש במסיבת העיתונאים, אתמול, שהממצאים שהציג היו תגליות חשובות כשלעצמן. הוא וגנור הודיעו כי מצאו שני כלים פולחניים שלדבריהם שימשו ארונות לשמירת סמלי האל. לדברי גרפינקל, "הארונות שנמצאו, אחד עשוי חרס והשני אבן, זהים לחפץ שכונה במקרא בתקופת דוד המלך 'ארון אלוהים'. אלה מתקנים בהם שמרו את סמל האל, בדומה לארונות הקודש המשמשים בבתי הכנסת לשמירת ספרי תורה". הארונות נראים כדגמי מקדשים, שמוכרים לארכיאולוגים מאתרים אחרים באזור. אך לטענת גרפינקל, הייחודי בדגמים שנמצאו בחירבת קייאפה הוא שהם מציגים מוטיבים המופיעים בתיאור מקדש שלמה, והם מייצגים עדות ראשונה לפולחן יהודאי בתקופת ממלכת דוד. הפריט מחרס כולל פתח מעוטר שמשני צדיו ניצבים אריות. בחזית נראים שני עמודים הדומים, לדברי גרפינקל, לתיאור עמודי יכין ובועז במקדש שלמה. מעל הפתח נראות שלוש קורות ישרות ועליהן עיגולים מחורצים, שגרפינקל מזהה כחלקו העליון של בית המקדש כפי שהוא מתואר בתנ"ך. גרפינקל טוען שניתן לזהות בחלק העליון של הפריט מחרס ייצוג של הפרוכת על פתח הדביר בבית המקדש. על גג הדגם ניצבות שלוש ציפורים, שלדברי גרפינקל עשויות לרמוז על הקרבת ציפורים לפולחן. כלי הפולחן שהתגלו. צילום: מיכל פתאל לטענתו, גם ארון האבן - תגלית ראשונה מסוגה, הוא אומר - תואם תיאורים תנ"כיים של בית המקדש. "ארון האבן שהתגלה בחפירות פותר לראשונה את התעלומה בדבר משמעותם של כמה מתיאורי הבנייה של ארמון ומקדש שלמה. בתיאור הארמון מופיע הביטוי הקשה: 'ושקופים שלושה טורים ומחזה אל מחזה שלוש פעמים' (מלכים א, פרק ז, פסוק ד). עתה ברור כי מתואר כאן פתח מפואר לארמון שבו שלוש מסגרות שנסוגו פנימה, שלושה משקופים מצד ימין, שלושה מצד שמאל ושלושה מעל הפתח". באשר לשאלה מה הוצב בתוך הארונות הללו, גרפינקל וגנור אינם חושבים שהיו אלה צלמיות, שכלל לא התגלו באתר. אולי היה זה משהו מופשט יותר, אולי שום דבר. גרפינקל מבהיר שהדגמים הללו, שקודמים לתקופת מקדש שלמה, מראים כיצד התיאורים של מקדש שלמה נטועים בארכיטקטורה המקומית של המזרח הקדום. "הממצאים האלה מאירים באופן מוחשי היבטים מגוונים על הפולחן הקדום בממלכת דוד", הוא אומר. הארכיאולוג יוסי גרפינקל מסייר באתר חירבת קייאפה. צילום: גיל כהן מגן אולם הפרופ' נדב נאמן, היסטוריון וארכיאולוג מאוניברסיטת תל אביב, מבטל לחלוטין את הטענות של גרפינקל וגנור. "אין לזה שום קשר למקדש בירושלים", הוא אומר, "שני הדגמים של המקדשים הם ממצאים ידועים היטב מהתרבות הכנענית מתקופות קדומות ומאוחרות. אלה ממצאים יפים, אבל לא מיוחדים במובן זה שכמותם נמצאו במקומות שונים ולכן אין לקשור אותם בשום אופן לארון". "מודל של מקדש זה מסוג הדברים שמאמינים היו עושים בחומרים שונים ונותנים למקדש בתור אקט של חסידות", טוען נאמן, "אין דבר כזה שאתה מוצא מודל של מקדש באתר מסוים והמודל מייצג מקדש במקום רחוק יותר. הדבר הבאמת מעניין באחד משני המודלים האלה הוא שיש שם שילוב של אריות ויונים. יונה קשורה לאלת פריון, וגם הקומבינציה הזאת מרמזת לזה שהמודל היה שייך לאתר פולחן של אלת פריון. אני סבור שקייאפה היא אתר כנעני - שלא היה לה שום קשר לירושלים. לכן הממצא הזה מחזק מאוד את מה שאני טוען". נאמן נוגע כאן בנקודה מרכזית בוויכוח על חירבת קייאפה - כדי שהאתר הארכיאולוגי הזה ישחק תפקיד מפתח בביטול הטענות של המינימליסטים לגבי ממלכת דוד, על גרפינקל להראות שהאתר יהודאי ולא כנעני או פלשתי. הוא וגנור אומרים שדגמי המקדש שונים מהדגמים המוכרים, ושהעיצוב שלהם אכן מחזק את התפישה שהאתר יהודאי. הד"ר חגי משגב מהאוניברסיטה העברית, שעוסק באפיגרפיה ופליאוגרפיה שמית ותומך בפרשנות של גרפינקל לחירבת קייאפה, טוען מנגד שהממצאים החדשים אינם נוגעים לשאלת האתניות של האתר: "כשלעצמו, הממצא חשוב. אבל הוא לא מעיד שהאתר יהודאי וגם לא סותר זאת". אך גרפינקל טוען שהוא אינו זקוק לדגמי המקדש כדי לבסס את העובדה שהאתר אכן יהודאי. לדבריו, יש לו רשימה הולכת וגדלה של הוכחות לכך. בין היתר הוא מזכיר שבאתר נמצאו אלפי עצמות בעלי חיים, אך אין עצמות חזירים, ולא נמצאו באתר צלמיות. נוסף על כך התגלה באתר אוסטרקון - שבר חרס שעליו כתובת שחלק מהארכיאולוגים טוען שהיא בעברית קדומה. האיום החדש: רמת בית שמש על כל אחד מהטיעונים האלה יש לנאמן ולמבקרי הפרשנות של גרפינקל תשובה. באשר להיעדר עצמות חזיר, נאמן אומר כי "בתקופה הזו, בגלל ההתנגדות לפלשתים, גם הכנעניים נמנעו מאכילת חזיר. רק הפלשתים אכלו בתקופה זו הרבה חזיר"; על טענת הצלמיות הוא אומר כי "יהודה מלאה בצלמיות עד סוף ימי בית ראשון. יתר על כן, יש מחלוקת גדולה במחקר אם צלמיות חרס משקפות אלוהות". במקביל לעבודה הארכיאולוגית והוויכוחים סביבה, נידונה בימים אלה תוכנית להרחבת רמת בית שמש השכנה למרחק של 20-30 מטרים מהחומה הקדומה של האתר הארכיאולוגי. "חירבת קייאפה היא אתר מורשת מהמעלה הראשונה. עכשיו האתר נתקל בתוכנית בינוי שמאיימת לבלוע אותו בשכונות מגורים חדשות", מספר גנור. לדבריו, ההרחבה צפויה להקיף את האתר במבני מגורים משלושה כיוונים. "אני חושב שזהו אינטרס ציבורי שראוי להילחם ולהיאבק למענו, כמובן תוך מציאת פתרונות חלופיים לבתי המגורים. חשוב שהפתרונות שיימצאו לא יפגעו באתר כה חשוב ומשמעותי כמו האתר שלנו". http://www.haaretz.co.il/news/science/1.1703517
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2014 11:29 |
|
| |
אם הפענוח נכון מדובר בציטוט מספר דברים "לא תטה משפט גר יתום ולא תחבול בגד אלמנה" כמובן שחוקרים רבים חולקים על גליל.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2014 11:26 |
|
| |
פענוח של פרופ' גליל לכתובת שנמצאה בתל קיאפה (מתקופת דוד המלך) :
1. אל תעשו [כזאת] ועבדו את [יהוה] 2. שפטו עבד ואלמנה/ שפטו יתום 3. וגר. ריבו עולל/ ריבו דל 4. ואלמנה/ שקמו ביד מלך 5. הגנו על אביון ועבד תמכו בגר -
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2012 08:24 |
|
| |
| רציוסקפטי כתב: |  |
יחככם זו בזו, לפי יוספוס הראו לכורש את הקטע בישעיהו, והוא התרשם מכך שהדברים נכתבו מראש ולכן הסכים, מה שמיישב את שתי קושיותיך. ה' לא דיבר אליו באופן אישי, אבל הוא הבין מישעיהו שה' דורש ממנו לעשות כך, וכך אכן עשה.
ולפי עלי באבא וארבעים השודדים, עלי באבא דיבר עם הבעל שם טוב לגבי בעיית הפליטים הסודנים. שזה מגלה דפוס דומה לסגנון שמגלה עלי באבא במעשיית עלי באבא ובעלת האוב מעין דור, ולכן זה נכון, ולזה קוראים 'הצלבת מידע'.
תוקן על ידי רציוסקפטי ב- 30/05/2012 02:26:35
|
|
האמנם כה קשה עליך הבנת הקרייה או שמא חפצת לעשות חויזק מיהודי זקן על הבוקר? ענין החיכוך בא כלפי פרשנות שלך שכורש הבין שה' דיבר אתו, ועז"א דיש לחכוך דרך אחר. אבל הצלבת המידע היא ההתאמה המובהקת בין סגנון כורש בגליל שלו ובין סגנונו במכתב המובא בס' עזרא, שעד שנתגלה הגליל היו שסברו שמכתב כורש מזוייף שכן לא ייתכן שהוא יכתוב כיהודי, והשתא נמצא להיפך שסגנון זה נאה ויאה לכורש. לזה קוראים הצלבת מידע.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2012 07:53 |
|
| |
רציו סקפטי
קודם כל, תודה על סיכום ההרצאה. אני לדוגמא איני מקשיב להרצאות, ולא בגלל עצלות אלא משתי סיבות אחרות. ראשית, אני ממעט ככל האפשר ללחוץ על לינקים שמא משהו יחדור למחשב. ושנית, אין לי זמן להקשיב. לקרוא זה יותר מהר.
עתה לענין הניסוח של כורש. לצערי לא הבנתי חלק מדבריך (מה זה "גליל כורש"? מסמך מקורי בחתימת כורש? מסמך המיוחס לכורש?)
יש כאן שתים או שלוש נקודות שונות.
א. עקרונית. יש עובדות ויש פרשנות. החילוק הזה עובד בהרבה רמות, אבל כאשר לומדים מקרא, האבחנה הזו בולטת במיוחד. נתון: היה רוח שגרם להתייבשות מי ים סוף. פרשנות: ה' שלח את הרוח. הפרשנות הזו נחשבת גם היא לעובדה. עובדה: יעקב ובניו לא נרדפו לאחרי הריגת אנשי שכם. פרשנות: ה' הפיל את פחדם על העמים מסביב.
כך, העובדה היא שכורש הרשה ליהודים לשוב לארץ ולבנות מקדש. פרשנות: זה היה רצון ה'.
יש לשים לב שהפרשנות מקובלת על לומדי המקרא (לפחות חלקנו, סמיילי) כנכונה. אבל האבחנה עדיין חשובה.
ב. האם כורש בכלל אמר את הדברים האלו, שה' נתן לו ממשלה ושהוא הורה לו לשלוח יהודים בחזרה לארצם? מה הם המקורות שיש לנו כדי לענות על שאלה זו? טקסטים? האם נאמין לטקסטים?
בוודאי שזה אפשרי שכורש יתנסח כך, או שיחזיק מישהו שיעזור לו בניסוח.
האם כורש האמין שזה נכון? האם זה הופך אותו ליהודי המאמין בה'? ושולל עבודה זרה?
גם אם כורש באמת אמר את הדברים האלו, ספק אם הוא האמין בהם. יתכן שהיה פוליטיקאי חכם או ערמומי. וגם אם האמין בהם, מסתבר שהבין אותם באופן שניתן לצפות מבן התקופה. כלומר שיש אלוקי ישראל שדואג לאינטרסים של ישראל. אבל זה לא גרם לו לחשוב שלעמים אחרים אין אלילים. היום אפשר היה לראות זאת כגישה פלורליסטית (למרות שהיא לא במובן הרגיל של מילה זו). לכל עם אליליו וגם ליהודים, להבדיל, אמונותיהם שלהם. למה לא לכבד את מי שכל כך חזק ושומר על העם?
כלומר, יש שתי אפשרויות. כורש האמין בה' כפי שהאמין בכל האלילים. כורש לא האמין כלל אבל ידע שעדיף להתנסח כך כדי למצוא חן. (ואולי יש אפשרות אמצעית: אם לא יועיל, לא יזיק. לא קשה לסדר אלילים על ידי התחזות כמאמין).
כדאי להשוות לניסוח של מכתב יפתח למלך הזר.
שופטים פרק יא
(כד) הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְקֹוָק אֱ-לֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָשׁ:
אפשר לטעון שיפתח האמין בכמוש שהוא אליל בארצו שלו. אבל אפשר גם לפרש שיפתח לא האמין בכמוש אבל ידע שזה ניסוח מועיל, לשכנע את המלך בטענות שהוא מבין.
זה יכול להיות גם מנגנון החשיבה של כורש.
ג. הסברו של יוספוס (שלא קראתי ואני מסתמך על הציטוט שלך) יכול להיות מסורת היסטורית ויכול להיות הסבר מתבקש. איך שוכנע כורש? אם סיפרו לו שיש מסורת נבואית בעם ישראל. אם היה כזה אירוע, האם כורש באמת האמין, או העמיד פני מאמין (בתיחכום, כדלעיל) או שהיה זה "אם לא יועיל לא יזיק"?
בוודאי שההפרש הרב בשנים בין יוספוס לבין האירועים מקשה להניח שזו היתה מסורת. אבל גם זה אפשרי. כמו כן, יתכן שיוספוס ביאר לפי מה שהיה מועיל בזמנו, ואם כן, למדנו משהו לגבי התנהגותם של מלכים בזמן יוספוס. אבל זה ודאי נושא אחר.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2012 02:14 |
|
| |
יחככם זו בזו, לפי יוספוס הראו לכורש את הקטע בישעיהו, והוא התרשם מכך שהדברים נכתבו מראש ולכן הסכים, מה שמיישב את שתי קושיותיך. ה' לא דיבר אליו באופן אישי, אבל הוא הבין מישעיהו שה' דורש ממנו לעשות כך, וכך אכן עשה.
ולפי עלי באבא וארבעים השודדים, עלי באבא דיבר עם הבעל שם טוב לגבי בעיית הפליטים הסודנים. שזה מגלה דפוס דומה לסגנון שמגלה עלי באבא במעשיית עלי באבא ובעלת האוב מעין דור, ולכן זה נכון, ולזה קוראים 'הצלבת מידע'.
תוקן על ידי רציוסקפטי ב- 30/05/2012 02:26:35
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2012 22:17 |
|
| |
יחככם זו בזו, לפי יוספוס הראו לכורש את הקטע בישעיהו, והוא התרשם מכך שהדברים נכתבו מראש ולכן הסכים, מה שמיישב את שתי קושיותיך. ה' לא דיבר אליו באופן אישי, אבל הוא הבין מישעיהו שה' דורש ממנו לעשות כך, וכך אכן עשה.
לא הבנתי מה התחדש בהרצאה (אני מתכוין לסיכום שכאן), האם מישהו טען שכורש היה יהודאי? ייתכן שכורש התנסח לכל עם בצורה מותאמת, וכך עולה מגליל כורש, זה תואם לכתוב במקרא. מנין ברור לך שכורש לא יחס כח לאלים אחרים? האמנם רק מכח הנחתך שהוא היה זרתוסטראי בלב ונפש? ייתכנו תפיסות מורכבות יותר, אמונה בהרבה אלים היתה שכיחה מאד. באופן כללי ישנה התאמה מעניינת מאד בין סגנון כורש המובא במקרא ובין סגנונו שנמצא בגליל כורש, זה הדבר היחידי שמלמדים אותנו הממצאים (קוראים לזה 'הצלבת מידע'). לשער כל אחד יכול כרצונו (מעניין מדוע דוקא את דברי כורש תרגמו כהני הדתות השונות הבבלית והיהודית במקביל כמכבדים את אליהם, ולא מוצאים תופעה זו בנוגע לאישים אחרים?).
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2012 12:42 |
|
| |
לטובת המתעצלים אסכם את הנוגע לענייננו מההרצאה:
במקרא נטען כי י-הוה דיבר עם כורש ויתירה מכך, כורש ציטט את הדיאלוג הזה: דברי הימים ב' פרק לו כב וּבִשְׁנַת אַחַת, לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת דְּבַר-יְ-הוָה, בְּפִי יִרְמְיָהוּ--הֵעִיר יְ-הוָה, אֶת-רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס, וַיַּעֲבֶר-קוֹל בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, וְגַם-בְּמִכְתָּב לֵאמֹר. כג כֹּה-אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, כָּל-מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְ-הוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת, בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה: מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ, יְ-הוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ--וְיָעַל. ובדומה בעזרא פרק א א וּבִשְׁנַת אַחַת, לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת דְּבַר-יְ-הוָה, מִפִּי יִרְמְיָה: הֵעִיר יְ-הוָה, אֶת-רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס, וַיַּעֲבֶר-קוֹל בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, וְגַם-בְּמִכְתָּב לֵאמֹר. ב כֹּה אָמַר, כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס--כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, נָתַן לִי יְ-הוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם; וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת, בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. ג מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ, יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וְיַעַל, לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה; וְיִבֶן, אֶת-בֵּית יְ-הוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל--הוּא הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. דוְכָל-הַנִּשְׁאָר, מִכָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר-שָׁם--יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ, בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה; עִם-הַנְּדָבָה--לְבֵית הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם.
לעומת זאת בגליל כורש מיוחס הכל לאל הבבלי הראשי מרדוך (שעל שמו נקרא מרדכי מיודענו ממגילת אסתר - כמו שליהודי בן ימינו יקראו ג'יזס).
למעשה, כורש לא היה לא יהוד(א)י ולא בבלי, אלא פרסי - ודתו הייתה הדת הזורוארתוסטרית, זו שמאמינה בדואליות של טוב ורע, ואליה הראשיים אהורה-מאזדה (האל הטוב) ואהרימן (האל הרע) נכנסו לתלמוד כשני שדים (הורמיז והורמין/אחרימן, בהתאמה), ועל שמו של האל הטוב יש חברת מכוניות יפנית.
(במאמר מוסגר: יש טענה (ראיתי אותה בפורום 'ביקורת המקרא' מפי מקרא, עכשיו אני שם לב שהיא מופיעה גם בערך בוויקיפדיה) שההצהרה המונותאיסטית המפורסמת של ישעיהו השני באה להתפלמס עם תפיסה זו (הקטעים המודגשים עם קו תחתון): א כֹּה-אָמַר יְ-הוָה, לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר-הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד-לְפָנָיו גּוֹיִם, וּמָתְנֵי מְלָכִים, אֲפַתֵּחַ--לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם, וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ. ב אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ, וַהֲדוּרִים אושר (אֲיַשֵּׁר); דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר, וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ. ג וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ, וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים: לְמַעַן תֵּדַע, כִּי-אֲנִי יְ-הוָה הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ--אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. ד לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי; וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ, אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי. ה אֲנִי יְ-הוָה וְאֵין עוֹד, זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים; אֲאַזֶּרְךָ, וְלֹא יְדַעְתָּנִי. ו לְמַעַן יֵדְעוּ, מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה, כִּי-אֶפֶס, בִּלְעָדָי: אֲנִי יְ-הוָה, וְאֵין עוֹד. ז יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע (כאן התפלמסות ישירה עם הדואליות הזורואסטרית. ר"ס); אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה. {פ} שימו לב שבקטע זה יודע המחבר (שמן הסתם לא היה ישעיהו בן אמוץ שחי בתקופת חזקיהו מלך יהודה - שלא ידע על כורש, אך לא היה גוזמן בסדר גודל של מחבר דברי הימים) כי כורש לא ידע את י-הוה (הקטעים המודגשים ונטויים)!!! )
יכולות להיות כמה אפשרויות: יתכן שכורש התנסח לכל עם בצורה מותאמת (למרות שהדת הזורואסטרית היא עמדה פילוסופית ולא סתם פולחן פוליתאיסטי, אולי אין בה את הדגש של הדת היהודית על אי הכרה באלים אחרים, ולו מן השפה ולחוץ. כך שלכל אחד הוא אמר את מה שהוא רצה לשמוע - שהאל שלו הוא גדול וחזק - מילים לא עולות כסף), ויתכן - כפי שמציע מקרייגור - שהיו אלו כהני הדתות השונות (מהם נותרו לנו הגירסה היהודית והגירסה הבבלית) שתרגמו את דבריו למסגרת הפולחנית המקובלת עליהם. מה שברור הוא שכורש לא האמין שי-הוה או מרדוך הם אלו שנתנו לו את כל ממלכות הארץ.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2012 11:54 |
|
| |
לדייר
אני שואלת שוב האם הקשבת להרצאה או לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2012 11:48 |
|
| |
מתוך ויקיפדיה "
ספר עזרא מציג את המלך כורש כשליח אלוהי ישראל ואת ההצהרה כמיוחדת לעם ישראל בלבד. דבר זה הפתיע חוקרים רבים, שטענו שאין אפשרות שתעודה זו היא היסטורית, שכן לא יעלה על הדעת שמלך זר יכתוב תעודה בנוסח כה "יהודי". אולם, מתעודות שהתגלו (ובהן "הגליל של כורש"), התברר כי כורש הצהיר לאחר כיבוש בבל ב-539 לפנה"ס כי הוא החזיר עמים רבים לארצם (לאחר שהבבלים הגלו מספר רב של עמים כעונש על מרידות) והתיר לעמים השונים לעבוד את אלוהיהם. ככל הנראה, הציג כורש את עצמו, בפנותו לכל עם ועם, כמלך שנבחר על ידי האל של אותו עם, והגיע להסכם עם כל אומה במסגרת הסובלנות הדתית של הממלכה הפרסית (כפי שמצוטט במגילת אסתר על אחשוורוש, "לעשות כרצון כל איש ואיש"), וכניסיון ליצור מוקד תמיכה בפרס אצל תושביה החוזרים של ארץ ישראל, שהייתה אזור אסטרטגי חשוב שמחבר בין היבשות אירופה, אפריקה ואסיה.
כורש כרת בריתות עם קבוצות של גולים וערך איתם הסכמים, שבתמורה לתמיכה בו ובכיבוש בבל, הוא יחזירם מהגלות לארצם - וזאת בהצהרה כי הוא שליח האל. לאור זאת, מובנת בהרבה התעודה כתעודה היסטורית, בהנחה שכורש שלח לכל עם נוסח המותאם לאמונתו.
אז מסתבר שהיה כזה מלך שהיה סובלני ונתן רישיון ליהודים לעלות ולבנות את בית המקדש אז על מה יצא הקצף לא הבנתי. מסתבר שהכל שריר וקיים ומה שכתוב אכן התרחש אז במקום להודות פעם נוספת שהתנ"ך דייק עוד פעם יורדים עליו וטוענים שהוא מגמתי ולא מדייק.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2012 11:05 |
|
| |
| רציוסקפטי כתב: |  | לא ממצא ארכאולוגי התפרש - אלא מציאות חיה עוותה. who cares? זו דת. לא מאמר מדעי עם רפרנסים... הכהן אומר וכולם אומרים אמן.
|
|
אכן אתה צודק.
בזכות הממצא הארכאולוגי אנחנו למדים בברור איך מציאות חיה עוותה ונכתבו דברים מהרהורי ליבו של בעל האינטרס.
ומכאן ניתן להסיק באופן כללי שהממצאים הארכאולוגיים אמנם מאשרים שאכן בתקופה מסוימת חי מלך מסוים בדיוק כפי שנאמר בתנ"ך אבל האינטרפרטציה החפשית התנכית היא של בעל האינטרס..
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2012 07:15 |
|
| |
ארתח
טול איקון ירוק על אבחנותיך דלעיל בענין שמות רבים לאותו אדם, או משפחה (עכשו ראיתי).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2012 21:56 |
|
| |
לא ממצא ארכאולוגי התפרש - אלא מציאות חיה עוותה. who cares? זו דת. לא מאמר מדעי עם רפרנסים... הכהן אומר וכולם אומרים אמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2012 21:06 |
|
| |
"צענע זה מוכיח שמה שכתוב בתנ"ך מדויק"
בדיוק להפך.
כנראה שלא הקשבת להרצאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2012 15:11 |
|
| |
צענע זה מוכיח שמה שכתוב בתנ"ך מדויק שהרי אם לא היו מוצאים את ההצהרה היו טוענים שהצהרת כורש היא לא יותר מאגדת עם שנועדה לתרץ איך היהודים עלו לארץ או קשקוש הזוי אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2012 14:04 |
|
| |
לירוחם
תודה רבה.
הרצאה מאלפת והכרחית להבנת התהליכים שקרו בעבר .
ההרצאה מלמדת אותנו בבהירות וללא ערפל איך מימצא ארכאולוגי שאין ספק באמיתותו התפרש על ידי כל אחד מבעלי האינטרס (המחבתים של אותה תקופה ) לטובת הצד שלו ולהאדרת האל שלו..
לא רק כדאי אלא חובה.
|
|
|
|
|