שונאת לשנוא

אני שונאת את עצמי כשהחבל רפוי.
שונאת את עצמי כשאני מאבדת את השליטה,
כשאני נשאבת אל תוך אותה בועה.
שונאת את עצמי כשאני מחפשת פתרונות אצל כולם חוץ מאצל הכול יכול..
שונאת את עצמי כי לפעמים אני תמימה
שונאת את עצמי כי אני תולה את האושר שלי באחרים.

שונאת לחכות. להתאזר בסבלנות, כשבפנים אני מרגישה שעוד רגע האיברים מתפוצצים מתוך השתוקקות.
כל החיים חיפשתי, ואני עדיין.....

אני שונאת להשתמש במילה שונאת
אבל אני שונאת כשהולכים סחור, סחור.
שונאת כשמחליפים לי את התפקיד מבובת חרסינה לבובת סמרטוטים
שונאת כשלא מצליחים לראות מבעד...
שונאת כשמערערים את העולם שלי

אני שונאת את עצמי כשאני עוד מחפשת שאריות ממך
שונאת את עצמי על שלפעמים אני מתגעגעת
שונאת את עצמי כשאני מחפשת בין כל האנשים את המבט שלך 
אני שונאת את היום שבו הכרתי אותך..
כשצעדתי בתוך השממה,
רעבה, צמאה, בקושי נושמת.
וראיתי אותך. מרחוק, הכי רחוק שאפשר
המשכתי והתקדמת בשארית הכוחות שנותרו..
והגעתי- אל נווה מדבר.
לאשלייה.

לא, ושלא תטעה..
אותך אני כבר לא אוהבת.

ואולי בגלל זה,
אני שונאת את עצמי כשאני נותנת לשקר לעטוף אותי
שונאת את עצמי כשאני יורה לעצמי ברגל,
שוב ושוב.....
אני שונאת את עצמי כשאני צולעת, מדממת..

אני שונאת את האומץ הלא מוסבר הזה שלך
שמאשים אותי ולא מפסיק לבוא בטרוניות
שונאת את האגו המתנשא שלך
שלפעמים פשוט לא רואה דבר חוץ מאת עצמו

שונאת את האינפנטיליות שמסתתרת מאחורי אותה חזות קשוחה
שונאת את השקר שבך שלא חס על דבר בדרך ופשוט רומס את הכל
שונאת את החוסר שפיות שאיפיין אותך כל כך הרבה פעמים
שונאת את המילים היפות, הצחוק הממיס, השנינות,  ששרפו כל חלקת הגיון בתוכי
שרקמו את כורי העכביש הסבוכים ביותר בעולם ומשכו אותי אליהם כאילו הייתי ספן בלב ים שנמשך לקולן של הסירנות 

ואני שואלת את עצמי שוב ושוב
איך נתתי לעצמי ככה ליפול.....
 
פשוט לא מגיע לך מישהי כמוני,
וזה ממש לא נאמר מתוך גאוותנות

אומרים שבין אהבה לשנאה עובר קו דק
מעולם לא האמנתי עד כמה.....
כל האהבה הלא מוסברת הזאת התהפכה לה ברגע
לא חושבת שבכל שנות חיי השתמשתי כל כך הרבה במילה 'שונאת'..
אני באמת לא אוהבת לשנוא

ואם אחרי השנתים ומשהו האלו ככה זה מסתכם?! אז ברוך שפטרנו !

שלום ולא להתראות

זה הרבה יותר מזיכרון....
הוא היה נאת מדבר בשבילה
הוא הפך אותה לבובת סמרטוטים
הוא ערער את עולמה!!!

תצאו מהסרטים: אין שום רומנטיקה בכזו אהבה, יש כאן הרס עצמי
שוב, אין יצור בעולם שווה כזו מנה של שנאה עצמית

למחוק אי אפשר. אמת. אבל אפשר לזרוק אותם עמוק עמוק לתת מודע.

נקודה, יפה דיברת....
כותבת השורות, קחי את הזמן שלך, אל תדחקי בעצמך... אבל באותו משפט גם אל תיסחפי עם עצמך....
מדהים כמה אנשים חווים דברים דומים , תתחזקי, כי יש בך את הכוחות.... בהצלחה רבה....