| נשלח ב-14/5/2012 14:43 |
 |
| |
"הקנאים החדשים" ● דעה
מאחר וקראתי כאן הצעה, לפיה נפתח אשכולות גם כאן וגם בפורום המרכזי, החלטתי לייבא מאמר שכתבתי בפורום המרכזי (עם תיקונים ושיפוצים קלים), לאחר הכתבה המושחזת והמדוברת, של נתנאל גרוסמן ביתד נאמן:
לבטח שאלתם את עצמכם לא פעם, מהו קנאי אמיתי? האם קיים קנאי אמיתי בימינו? ואם כן, מהו תפקידו?
לאחרונה נסוב לא אחת הדיון הציבורי אודות ה"קיצוניים" שבציבור שומרי התורה והמצוות.
רוב רובו של הציבור רואה בהם אנשים "תלושים מהמציאות", שסוגרים עצמם לתוך מסגרת, ואף בדרך כלל משיגים את התוצאה ההפוכה ממטרת הקנאות לה', שבמקורה היא קידוש ש"ש.
מאידך אותם קנאים קיצוניים, משנתם סדורה להם, שהם הם אלו אשר מחזיקים את העולם בכלל, ואת חומות הדת בפרט.
בהיעדר ביקורת סמכות רבנית, עם כלים כבדים בצורת מאמרים מושחזים, מקנאים אנשים את קנאת השקפת עולמם בעוד חותמת המלך הנרדם בידם לעשות בה כרצונם.
וכאן הציבור בוחר, האם לתת לקומץ בריונים המתיימרים להיות מעצבי ההשקפה של ימינו, או שמא להתנגח בהם ולהשיב מלחמה שערה.
נוצר מצב בו יש נסיון לפלג את העם, ולומר מי שלא סר למרות השקפתי הקיצונית, הינו מקוטלג כאדם אשר אין יראת השם בלבבו, מי שלא חושב כמוני הינו אדם שפותח דרך "חדשה", אני וידידיי הלבלרים מייצגים את ה"חרדי הישן" (או ליתר דיוק ה"ליטאי הישן", כפי שציין ר' בן ציון כהנא לא אחת) בגאווה ובקנאות, החרדי הישן שממית את עצמו באהלה של תורה, ולא רק את עצמו אלא אף את אשתו וילדיו המורעבים לשם שמים.
ההגדרות הנשמעות לא פעם אודות ה"חרדי החדש" אשר לו רב "חדש", ותורה "חדשה", הולכות ומתרחבות
עד לכדי "מילון מונחים - החרדים החדשים".
החרדי ה"חדש" מצוייד בהגדרות ה"קיצוניים", עם המגמה ה"כפרנית" והמופקעת - לעבוד לצורכי פרנסה.
לא הם אינם שוללים חלילה את עצם קיום אדם ירא שמים שעובד, אלא את מי שעובד ולא מתבייש בזה שהוא עובד, זוהי הכפירה בהתגלמותה, אדם שמצהיר על עצמו שהוא עובד חלילה, או אדם שלומד חס ושלום אומנות, נכנס אוטומטית לקטגוריית "חדש", ומדוע? כי הוא לא עושה את תורתו עיקר.
ומה יענו לדברי הגמרא במסכת נדרים דף מ"ט עמוד ב' שבה כתוב "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה"?
לכך ברצוני לשקף לציבור את דעת התורה לגבי העיסוק בפרנסה שכל כך הרבה אנשים אמורים כביכול להתבייש בה.
א. על אף שלימוד התורה הוא הערך המרכזי ביהדות, קבעו חז"ל שאין להתבטל מעבודה, ואף הדגישו את המצב הרצוי - שילוב בין השניים: המשנה באבות פרק ב' משנה ב': יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ (=מלאכה), שיגיעת שניהם משכחת עוון, וכל תורה שאין עמה מלאכה - סופה בטילה וגוררת עוון.
הנה לנו גילוי דעת מפורש מ"חרדי ישן".. מי שלא יעבוד סופו להגרר לעוון.
ב. הנה עוד "גילוי דעת" המובא באבות דר' נתן פרק כ"א, גדולה היא המלאכה, שכל מי שאני עוסק במלאכה הרי זה מתחייב בנפשו, ואין אדם מת אלא מתוך בטלה.
ג. ידועה חובת האב לחנך את ילדיו לחיי עבודה: כל שאינו מלמד את בנו אומנות, כאילו מלמדו ליסטות. (קידושין כ"ט ע"א).
ד. ידוע הרמב"ם שהדגיש את חשיבות העבודה בספריו ופסק: "לעולם ידחק אדם עצמו ויתגלגל בצער - ואל יצטרך לבריות, ואפילו היה חכם ומכובד והעני, יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת, כי מוטב לו לאדם שיפשוט נבלה בשוק, ואל יצטרך לבריות".
ה. מכירים את רבי יוחנן הסנדלר? הוא חרדי ישן או חדש?
על רבי יצחק נפחא שמעתם? חדש? ישן?
מה עם רב חנינא ור' אושעיה שהיו עוסקים בעבודות עור (בורסקי)? הם נראה לי ממש חרדים מיושנים.
ובכן איך כל העובדות החלקיות שהעלנו כאן עולות בקנה אחד עם ה"חרדי הישן"? שאמור על פי השקפת עולמו להתבייש בזה שהוא יצא לפרנסת ביתו?
עולה מהדברים, שעדיף לחיות את חיי החרדי החדש, ולא ליפול למלכודת ההשקפה שאותה מתיימרים לעצב אנשים שרוב יומם עוסקים במלאכתם לפרנסת ביתם...
אז מהו בעצם תפקידו של קנאי? ומדוע הוא קיצוני כל כך?
כשפנחס קינא את קנאתו, הוא קיבל ממשה הלכה מסיני: הבועל ארמית קנאים פוגעין בו.
ומדוע לא כתוב הבועל ארמית חייב מיתה? מדוע רשות רק לקנאים לפגוע?
אלא להגיע לדרגת קנאי צריך שלא יהא מונע משום אינטרס רגשי או כעס שטחי, הקנאי נהיה קיצוני לאחר שאינו יכול לסבול את חילול שם שמים ברבים בפרהסייה.
והשאלה הנשאלת היא, האם אכן אלו שתמיימרים להיות קיצוניי וקנאי דורנו, אכן נקיים מאינטרסים המפקיעים את עצם הזכות להקרא "קנאים"?
קשה להסביר את הצורך של יציאה למלחמת הגדרת קהילות סתם כך כי זוהי דעת גדולי ישראל, אין זה כי אם התיימרות להיות קנאי לחומות הדת, ואם פילוג הוא קנאות הרי שמוסד ה"קנאות" הפך את עורו והשתפץ לו למימדים "חדשים".. = הקנאים החדשים.
נקודות למחשבה.
תוקן על ידי משה_החוכר ב- 14/05/2012 14:50:27
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2012 18:33 |
|
| |
יהודים:
אתה שוב חוזר לאותה הטענה, ולפעמים נדמה לי שלא היטבת לקרא את דבריי לאשורם.
גם אני סבור שאנשי "יתד" מתייחסים לאדם עובד שנשאר ביראת השמים שלו כאל חרדי ישן, אבל מדוע החרדי הישן העובד צריך להתבייש או להסתיר או להיות מדוכא ע"כ שאין הוא אברך כולל?
אתה מביא לי דוגמא מעצמך?
בהנחה שאתה לא ילד, אני חושב שאתה מדבר על תקופת טרום ההקצנה וההחמרה בקריטריונים לכניסה למוסדות.
ושוב אתה חוזר על טענת "מי שהצהיר כי דרכו אינה כבעבר מה לו כי ילין", כבר הגבתי על טענה זו חזור והגב, שברור שאדם שמצהיר כי דרכו היא אינה דרך התורה, אינו יקרא מבחינתי חרדי, לא חדש ולא ישן.
[ובכוונה אני מסתייג מלמתג את מי שלובש חולצה כחולה כאדם שאינו ירא שמים, יען כי מכיר אני הרבה אנשים עובדי ה' באמת, אנשים מבוגרים באיזור גיל ה50 60 שרגילים כבר שנים ללבוש חולצות כחולות, והם הקימו משפחות לתפארת עם ישראל, שמשום מה רב חשקי לקרא להם בשם הנחשק "חרדים ישנים אמיתיים"! מחוסרי פוליטיקות ואינטרסים, רק מעניין אותם השיעור היומי, החברותא בערב, וחינוך הילדים לתורה ויראת שמים. ועל זה נאמר המאמר אל תסתכל בקנקן.]
לגבי הזלזול באדם העובד עצמו, זו הבעיה היחידה עליה נסוב הדיון כאן, והיא אכן איננה קשורה לחרדי החדש, היא קשורה לתפיסת עולם מעוותת של אנשים המתיימרים לקרא לעצמם "חרדים ישנים"....
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2012 17:59 |
|
| |
משה, אני סבור שגם אנשי יתד מתייחסים לאדם עובד שנשאר ביראת השמים שלו - כאל חרדי ישן.
ולא שדעתם משנה לי, אך איני מבין על מי תלונתך?
אישית אני בנו של מנכ"ל חברה חרדי, אך אני 2 אחי, ואחותי - התקבלנו למוסדות ליטאיים טובים ללא בעיות. ולמה? משום שטיבו ידוע ויראת השמיים שלו אינה מוטלת בספק. אך מי שמתעקש להתהדר בחולצה תכולה - מה לו כי ילין אם הוא מכריז כי דרכו אינה כבעבר.
לגבי הזלזול באדם העובד עצמו על שום שאינו תלמיד חכם - זו בעיה קשה אך אין היא קשורה לנושא "החרדי החדש".
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2012 16:05 |
|
| |
יהודים,
אין ויכוח על דבריך, מאחר וכל אחד יסכים שמי שאין בו תורה ויראת שמים איננו יקרא חרד, לא ישן ולא חדש.
המאמר שלי נסוב על היחס לחרדי העובד כאדם נחות ממי שזכה ללמוד יותר שעות ביום.
האם הוא צריך להתבייש בכך? האם הוא צריך לחוות איזושהי נחיתות על שגורלו לא שפר עליו והוא לא קיבל דירה מחמיו, וכורח המציאות הכריחתו לעבוד עבודת חול או קודש לפרנסתו?
הבאתי אף מן המקורות לכך, שאדם עובד איננו בהכרח אדם נחות, ואף להיפך מדובר שם על עבודה כמניעת עוון, על עבודה כמכבדת את בעליה.
ברור שרצונם של כל גדולי ישראל בדורינו ובדור הקודם, שיווצר מצב בו הכולל יהיה אלטרנטיבה יחידנית לכל בוגרי הישיבות, אבל אותם גדו"י המליצו להמון אנשים שמצבם הכלכלי אינו היטיב עמם - לצאת לעבוד.
כשלוקחים את הרצון הזה של גדו"י כאידיאל, ומקדשים אותו על חשבון החרדים העובדים, זה כבר חציית גבול שמירת חומות הדת, מהסיבה הפשוטה, שאברך שלומד יום שלם הוא לא חשוב יותר, אלא יש לו הרבה יותר זכויות, הרבה יותר מצוות חשובות יש לו בארסנל המצוות, ואשריו ואשרי חלקו.
אך מי אמר שאדם שלומד חצי יום, מכורח הנסיבות, או לומד שעתיים ביום, ויראת השמים שלו נשארה ברמת אברך מן המניין, והוא שומר על קלה כבחמורה ומחנך את ילדיו בדיוק כמו שכנו האברך, הוא פחות חשוב כאדם? כיהודי? למי יש את כלי המדידה למדוד מי יותר חשוב כלפי שמייא? כמה זכויות יש לו, ובאיזה סדר גודל?
ושוב אבהיר את הנקודה, ברור לי שאדם שמיקל ראש, אדם שמצהיר ע"ע שיראת השמים שלו פחותה, ושהוא מעוניין לחנך את ילדיו בדרך שונה מאשר הדרך המקובלת בעולם התורה, אדם שאיננו מעריך תורה, הוא אדם אשר יהיה ראוי להקרא נבדל מן ה"חרדים הישנים".
אך מאידך, לא יתכן להכליל בהגדרות אלו כל אדם שמתפרנס מיגיע כפיים.
האם בניו של עורך דין חרדי ירא שמים פחות כשרים בגלל שהוא איננו מתבייש בעבודתו?
האם בניו של רואה חשבון חרדי ירא שמים חשופים יותר בגלל התמדתו בעבודתו?
האם בניו של פרסומאי או גרפיקאי או מתווך או פקיד בבנק ירא שמים לא פחות מאברך, יזכו ליחס שווה בבואם להתקבל למוסדות הקיימים של המערכת החרדית ה"ישנה"?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2012 11:53 |
|
| |
תלמיד, מסיר אזנו - היינו שהתורה לא מעניינת אותו. אם הוא בא ונרדם - אינו מסיר אזנו.
ואם הוא בא ולומד - אך אינו לוקח את התורה כדרך חיים - הוא כן מסיר אוזן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2012 11:02 |
|
| |
כמו שהזכירו בקצרה בדיון בפורום בח"ח, הנושא אינו עובד ולא עובד, אלא צורת החיים. ומהבחינה הזו יתד פספסו את הנקודה וקוממו על עצמם אנשים רבים בצדק רב.
וכמו שכתב שם מאן דהוא, מבחינתי אברך נהנתן ובעל ממון הוא חרדי חדש. גם אני חותם על ההגדרה הזו. ואין צורך להוסיף שאדם עובד שאינו משנה את אורח חייו באופן חד, אלא נשאר עם אותו בית הכנסת, אותם הידידים, אותה החולצה ואותם מוסדות חינוך, הוא חרדי ישן לכל דבר וענין.
בדרך כלל יחד עם הממון משתנות גם ההשקפות.
מישהו העיר שם שאם ההגדרה הזו נכונה, הבעיה היא כלכלית בלבד. זה לא נכון, הבעיה היא השקפתית, אבל היא הולכת יד ביד עם הממון, ואכ"מ.
תוקן על ידי לומדמכלאדם ב- 15/05/2012 11:04:20
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2012 07:26 |
|
| |
יהודים
הבנתי. מי שעובד כעו"ד במרכז ת"א, חוטא בחולצת תכלת וקובע עיתיו לתורה אינו פסול
ואדם קשה יום העובד בעבודת כפיים במאפיה חרדית ונרדם בשיעור הדף היומי פסול.
זה המצב (הקצנתי מעט, תענה בבקשה על הטיעון ולא על הדוגמאות)?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2012 06:52 |
|
| |
כמה שיעורי דף יומי קיימים היום בהיקף שלא שערו אבותינו?אפילו בצבור הד"לי אין ביכנ"ס ראוי לשמו שאין בו כמה וכמה שיעורים.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2012 19:37 |
|
| |
החרדים הישנים מודים כי בחז"ל ובראשונים שאפשר לעבוד בלא להיחשב ל"חרדי חדש", כל השאלה היא האם כשיוצאים לעבוד הופכים לאנשי עסקים, לרודפי קריירה, לנהנתני העולם הזה - וזאת בצורה הקיצונית.
בצורה הפחות קיצונית - מדובר ביציאה מבית המדרש בלא כוונה לחזור אליו ביום מן הימים.
העובדות בשטח הן שמי שיוצא לעבוד אינו קובע עיתים לתורה (מלבד הדור הקודם שאכן מוגדר כחרדי ישן חרף יציאתו עם זריחת השמש לפועלו ולעבודה עדי ערב), אך ר' יוחנן הסנדלר ור' יצחק נפחא ור' משה בן מימון הרופא - כן שקדו על התורה.
אמרו חכמים פשוט נבלה בשוקא ואל תצטרך לבריות אך גם סיפרו לנו על הרגלו היומי של הלל לשלם חצי ממשכורתו עבור כניסה לבית המדרש. אה, וכשלא היה סיפק בידו לשלם לשומר - קפא על גג בית המדרש בעת שהצמיד אזנו לשמוע תורה.
הטענה על החרדים החדשים היא על הסרת האוזן משמוע תורה.
|
|
|
|
|
