מהי הקדושה ש"בקדושת הנישואין"?

בעיוני בנושא הנישואין ביהדות, גם בחנתי את נושא הנישואין בדת הנוצרית והמוסלמית, וגיליתי שהנצרות רואה בטקס הנישואין "סקרמנט" (מקור השם סקרמנט ((Sacrament הוא במילה הלטינית Sacramentum, שבמובנה הרחב מייצגת משהו קדוש ומסתורי), טקס הנישואין הוא סקרמנט מאוחר יותר, שנועד לתת צביון דתי לטקס הנישואין, החילוני במהותו. לפי האמונה הקתולית, טקס הנישואין אינו הפיך וגירושין אסורים בתכלית האיסור. מרבית הזרמים בנצרות מאמינים כי הנישואין הינם קשר רוחני-אלוהי, שמטרתו להעמיד צאצאים. טקס הנישואין חייב להתקיים בכנסייה או במקום אחר בנוכחות כהן דת (עקב היותו סקרמנט), ראו כאן:

סקרמנט – ויקיפדיה‎

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A7%D7%A8%D7%9E%D7%A0%D7%98

הנישואין באיסלם הם חוזה (חילוני) ככל החוזים, וכבכל חוזה צריך רק הצעה, קיבול ושני עדים, ואין דרישה לנוכחות אישיות דתית כדי לתת תוקף לנישואין.

וביהדות?

הקידושין היו ענין פרטי בין בני הזוג, והם היו בכל מקום ובכל דבר, ואפילו הוא דבר משונה, ללא צורך ברבנים ומעטפות חומות:

"מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וליקט אחד כלכלה של תאנים, ושלהם היתה, ושל שביעית היתה, ואמר הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו, וקבלה אחת מהן על ידי כולן, ואמרו חכמים אין האחיות מקודשות" (משנה קידושין ב ז): "האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו..." (משנה קידושין ב א), בתלמוד מצאנו שהיו מקדשים בכל דבר: "ההוא גברא דאקדיש בזוודא דאורדי", ברש"י: "בזוודא דאורדי - אגודה של מוכין", "ההוא גברא דאקדיש באבנא דכוחלא", ברש"י: "דכוחלא - שייש שחור דומה לכחול". (קידושין יב א), "ההוא גברא דקדיש בציפתא דאסא", ברש"י: "בציפתא דאסא - מחצלת של הדס". "ההוא גברא דאקדיש בשוטיתא דאסא בשוקא", ברש"י: "בשוטיתא דאסא - בשבט בד של הדס". (שם יב ב). "... שקל חד מינייהו כסא דחמרא יהב ליה לחבריה, אמר: מיקדשא לי ברתיך לברי" (שם מה א), "ההוא גברא דקדיש בכישא דירקא בשוקא", ברש"י: "בכישא – אגודה וקטנה שלא לדעת אביה הואי", (שם מה ב), "ההוא אריסא דקדיש במוזא דשמכי", ברש"י: "ה"ג ההוא אריסא דקדיש במוזא דשמכי - מלא יד של בצלים". (שם נב ב).

במשנה (גיטין דף צ עמוד א) מצאנו:

"בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה, שנאמר כי מצא בה ערות דבר; ובית הלל אומרים: אפילו הקדיחה תבשילו, שנאמר: כי מצא בה ערות דבר; ר' עקיבא אומר: אפי' מצא אחרת נאה הימנה, שנאמ' והיה אם לא תמצא חן בעיניו".

אילו היתה בנישואין קדושה שהיא (אפילו קדושה קל קלה), האם היו בית הלל אומרים: מותר לאדם לגרש את אשתו אפילו הקדיחה תבשילו, או שר' עקיבא היה אומר: אפי' מצא אחרת נאה הימנה"?

ואילו בקידושין (דף ב עמ' א- ב), מצאנו:

"גמ'. האשה נקנית. מאי שנא הכא דתני האשה נקנית, ומ"ש התם דתני האיש מקדש? משום דקא בעי למיתני כסף, וכסף מנ"ל? גמר קיחה קיחה משדה עפרון, כתיב הכא: כי יקח איש אשה, וכתיב התם: נתתי כסף השדה קח ממני, וקיחה איקרי קנין, דכתיב: השדה אשר קנה אברהם, אי נמי: שדות בכסף יקנו, תני האשה נקנית. וניתני התם האיש קונה! מעיקרא תני לישנא דאורייתא, ולבסוף תני לישנא דרבנן. ומאי לישנא דרבנן? דאסר לה אכ"ע כהקדש".

ובתוספות בד"ה דאסר לה אכ"ע כהקדש:

"והרי את מקודשת לי כלומר להיות לי מקודשת לעולם בשבילי כמו (נדרים ד' מח.) הרי הן מקודשין לשמים להיות לשמים ופשטא דמילתא מקודשת לי מיוחדת לי ומזומנת לי... ".

קדושת הנישואין היכן היא?

לאחרונה מרבים להשתמש בביטוי "קדושת הנישואין", אך לא מצאתי את מקורו. האם ייתכן שמקורו באמונה הקתולית?

1, קדוש = מובדל
2, הטקס חייב להיות ציבורי, כלומר שידעו שהיא כבר לא פנויה,

וזה הפשט של קדושת הנישואין,

צביון היחס של הזוג זל"ז הוא ככל שהם מעוניינים לתת לו. זה לא עניינה של הלכה. עניינה הוא רק הטלת הגבלות מסויימות ביחסים עם החוץ והטלת חובות ממוניות או אחרות שבמהותן שאינן שונות במשקפי הלכה בהסדרתה את היחסים הטכניים ביניהם. בדיוק כמו בשותפות עסקית.

אין זה מונע מזוג לתת ליחסיו משמעות חילונית יפה נעימה או נעלה (ההגדרה תלויה במגוון נקודות השקפה חילוניות) א ההיפך. כנ"ל אין נגיעה הלכתית בצביון שותפותי עסקי נאה.

הנגיעה היחידה היא קיום הלכות בין אדם לחבירו.

הנסיון לרמוז שיש עניין דתי ביחסים טובים (מלבד הלכות בין אדם לחבירו) הוא עצמו מיסטיקה שהכותב (מיימוני) אינו נוהג להכיר בה

מיימוני כתב – "חיים של שותפות עסקית יכולים ואמורים להיות חיים בקדושה. אבל לא קדושה שמוענקת בידי גורם מתווך, כמו להבדיל הכנסיה הקתולית שרק ניהול עניניהם הכלכליים לפי ההלכה".

רק שיניתי את המילים האדומות מזוג לשותפים בעסק כלכלי ומילא בולט שאין יחודיות בנישואים.

הספר "סדר קידושין ונישואין, אחרי חתימת התלמוד", מחקר היסטורי-דוגמתי בדיני ישראל, מאת אברהם חיים פריימן, כאן:

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39228&pgnum=1

נישטאיך

יפה כתבת והצבעת על נושא חשוב.

כבר יצא לי לשמוע במחננו כאלו שמדברים על "איזה רב קידש אותנו". והרי תפקידו של הרב הוא לבקר ולבדוק שהקידושין התנהלו לפי ההלכה, ושהאשה לא הוטעתה, שהעדים כשרים (תוספת מאוחרת מאד, בת זמננו).

הרב רק "מסדר" קידושין ואילו הבעל הוא שמקדש.

וגם המילה "מקדש" פירושה "מייחד" ולא "מחיל קדושה". הכל כפי שכתבת.

ועם כל זאת, ייראה לי שאפשר וראוי לדבר על "קדושת נישואין". ובמיוחד בזמננו זה, כאשר הרעיון של קדושה בחיים חסר מאד. אפילו אצלנו, החרדים, יש מה להוסיף.

חיים של נישואין יכולים ואמורים להיות חיים בקדושה. אבל לא קדושה שמוענקת בידי גורם מתווך, כמו להבדיל הכנסיה הקתולית שרק היא מעבירה את הקדושה השמימית למי שחי בעולם הזה. אלא קדושה שיוצרים בני הזוג על ידי חייהם המשותפים לפי ההלכה.

ומעתה איך יש להגיב? האם להשתמש במונח "קדושת הנישואין" כדי להעביר את הרושם החשוב והאמיתי שנישואין הם הזדמנות להתקדשות? או להתנגד למונח בגלל הצללים הנוצריים שיש למונח המקביל, שחודר לעם ישראל דרך, להשערתי, ספרים וסרטים, בלי שמכירים את המונח והתפיסה המקוריים שלנו? מסתבר שצריך לשלב. להשתמש במונח, אבל בזהירות, ולהזהיר, כמו נישטאיך, מפני הפרשנות הנוצרית המטעה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");