דו הפרצופיות של ההתרפסות לרגלי סאטמר מול היחס לחב''ד

גילוי נאות: כותב שורות אלו גדל במשפחה שרוממה את את הרב שך למדרגת מלאך ה' צבקות עוד לפני שהדבר היה באופנה, והיום משוכנע שהנהגת הרב שך היוותה אסון קולוסאלי ציבורי. מי שרגיש לכבודו של הרב שך, יתקשה אולי לקרוא את השורות הבאות ולטובתו מוטב לו שיפרוש. 

כמוני, אני משער שחלק גדול ממכם התחנך במוסדות המכונים ליטאים - היכן שספגנו מנות גדושות של יחס שלילי לחב''ד. 

מבלי להתייחס לסוגיות הליבה של הסכסוך הבין מגזרי כמשיחיות ואולי גם הדיון הקדום בשאלות תיאולוגיות כסוגיית הצמצום והאלוקות, ברצוני להפנות את תשומת ליבכם לתופעה הבאה שמטרידה אותי מזה זמן.  הרושם שלי הינו שמשעה שנקבע על ידי הגדולים כי חב''ד אשמה בעבירות הקרדינליות אזי הותר הרסן לגלוש לכל מיני מחוזות כמעט הזויים.   במקום להתמקד בעמדות היסוד, הרב שך בחר להרחיב את החזית ועד מהרה שקע בהרכבת רשימת מכולת בלתי נגמרת של כל מיני חטאים המיוחסים לחב''ד.   

יתכן ואני טועה אבל לי נראה כי דווקא הרכבת רשימת החטאים וההיטפלות לזוטות, פוגעת קשות באמינותו של מניעי הרב שך, ומספקת בסיס סביר לעמדה לפיה הרב שך פיתח ונדטה - אובססיה אישית בכל מה שקשור לחב''ד.  

בנוסף למלחמה במשיחיות, הרב שך נעץ חיצים בכל הזדמנות בחב'ד והאשים  אותם בהאשמות שונות ומשונות מתוך רשימת המכולת הבאה שאולי חלק מפרטיה נשמטו מזכרוני: 

1) שינה בסוכה (כמעט כל יהודי ליטאי בחו''ל לא יושן בסוכה בעוד שדווקא החסידים מוסרים את נפשם בעניין)
2) צרמוניות ורדיפת פרסום
3) יחס ללאומיות (פרצפציה מוטעית המבוססת על אי הבנה מוחלטת במשנתה של חב''ד) ולשלמות א''י 
4) מיהו יהודי 
5) קביעת לימוד רמב''ם יומי (דבר שאני ממליץ עליו מנסיון אישי לבלבתים ואפילו ללמדנים זעירים הרוצים להרחיב את מסגרת ידיעותיהם התורניות) 
6) יחס חיובי אישי לראשי המדינה 
7) השתמטות מהשתתפות בציבוריות החרדית (בחירות, מאבקים פוליטים, חינוך עצמאי וכו') 
8) זלזול בגדולים 
9) היטפלות נוקדנית לכל מיני ציטוטים מוצאים מהקשרם מדרשות שיחות וכתבים של הרבי מחב''ד 

אילו הייתה כאן מידה בסיסית של עקביות, אזי היה צריך לעקוד על המוקד קבוצות רבות. אלא שסביר להניח כי אילו קבוצות אחרות היו נמצאות אשמות בסעיפים מתוך רשימת המכולת אף אחד לא היה מקדיש ולו גרם של אנרגיה להתייחס עליהם. אבל מאחר שבחב''ד עסקינן אזי שהיתה מצווה לחרחר עד שיצא קצף לבן.  

מול הזלזול וההתנגדות הפבלובית כמעט לחב''ד, הרי שהרב שך כמעט התרפס מול סאטמר, וליבי אומר לי שהוא אף קינא בעמדתם הקנאית. ר' יוליש יכל לכתוב דברים נוראים ומסמרי שער על כל רבני אגודת ישראל שבחב''ד לא העיזו להעלות על דל השפתיים, ועדיין הרבי מסאטמר נחשב כ''הייליגער'' ולא לסתם הונגרי קנאי. 

הרבי מסאטמר לא ראה את עצמו שותף ונושא בעול עם רבני מועצג''ת והוא קבע מתי ואיך ואם לצאת למאבקים, שאליהםאגו''י הצטרפה כסרח עודף אם בכלל.  אבל לו היה מותר כי הוא היה הייליגער.  באם הרבי מחב''ד היה כותב פצקעוויל כדברי יואל והדברים הנוראים שכתובים שם על רבותינו ראשי הישיבות היו תולים אותו בכיכר העיר ומוציאים את נשמתו במיתה משונה. אבל לסאטמר מותר שכן ''שיטתנו היא כסאטמר''.   

למה אני נזכר בזה? אני קורא את הדברים הבאים של הרבי מסאטמער הנוכחי וחושב לעצמי מה היה קורא אילו הרבי מחב''ד היה אומר דברים דומים. אני מוכן להתערב על שארית שערותיי המתדלדלות בקצוות קרחתי כי הרב שך היה מקדיש לו שיחת פתיחה בירחי כלה. 



 

כי אי אפשר לעמוד מול אופוזיציה מימין.

http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=40947