למרות שאני חדש כאן וכנראה גם צעיר ממכם, אני פותח את האשכול הזה (אחרי שיעצו לי לפתוח אשכול לבעיותי), אני לא יודע מה השם שאתן לו, כי יש לי בעיות ושאלות בהרבה נושאים. בינתיים הנושא הזה שייך לענין ששאלתי באשכול של הכאה שניה - לפקוביץ'. על האם חז"ל היו יותר חכמים מאיתנו, ובמה? ולמה אנחנו לא משנים דברים לפי ההבנות המחודשות שלנו.
(אני רוצה גם לדון בשאלות האחרות שהבאתי באשכול אחר, על הפרישות ביהדות מתקופת הראשונים, ועל האמונה אם צריכה להיות אמונת הלב או אמונת הדעת. אבל לפי שאין זמני בידי, ויש לי אפשרות להגיע לכאן רק מפעם לפעם ולא תמיד ברצף, אני יתחיל בנושא הזה של "האם חז"ל חכמים יותר מאיתנו היום", ואני מקווה שאני יוכל להשתתף באשכול הזה כמה שיותר).
תודה לכל מי שישתתף,
מנחם
אני יביא את השאלה שלי מהאשכול "הכאת לבקוביץ' - מערכה שניה", ואת מה שענה לי איש-ציפור, ואת ההערות שלי על זה.
זאת השאלה שלי:
לשיר מזמור
המסקנות שלך מטענות ודברי לפקוביץ' הם מסקנות נכונות. אבל אתה לא עונה לגופם של הטענות.
ואני רוצה לשאול שאלה שמאוד קשה לי בכל הענין הזה וקשורה לכאן.
כשאומרים לנו שא"א לחלוק על הרמב"ם או על הרי"ף, או על אביי ורבא או על ר"מ ור"י וכן הלאה.
מה הסיבה? כי הם הבינו יותר טוב?!
אפשר להסביר במה הם הבינו יותר טוב? אנחנו מבינים את הסברות שלהם ולנו נראה אחרת. למה מי שחי לפני אלף או אלפיים שנה יהיו הסברות שלו יותר נכונות? האם השתנתה צורת המחשבה בכל השנים שאחריהם, עד שא"א לחשוב אחרת?
הרי בשאר אומות העולם גם יש הרבה משפטים והלכות ומחשבות מוסר, וכל דור חושב ומנסה להבין את הקודמים אותו ובמה שנראים דבריהם הוא ממשיך ובמה שלא הוא משנה, כי ידוע שהלכתא כבתראי והם מחשבים גם את דברי הראשונים וגם את הסברות החדשות, למה אצלינו אין דבר כזה, וכל סברא או הלכה או ענין של מוסר ומחשבה והנהגה, לא יכול להשתנות לעולם?
ובקיצור, השאלה שלי ב"מה" היו החכמים הראשונים יותר חכמים מהיום? בגאונות - יש בכל דור גאונים. בעומק העיון? יש בכל דור כאלו. בהבנה מסתורית שמתמעטת?! אפשר להסביר מה היא.
וזה תשובת איש ציפור (מודגש עם הפסים מתחת) וההשגות שלי עליה:
מנחם,
לא חייבים לומר שהם דוקא היו חכמים יותר. (למרות שבהרבה מקרים זה נכון
אולי תסביר ב"מה" הם היו יותר חכמים. אפילו אם הם היו ממציאים ראשונים של דרכי סברות ודרשות וכדומה, אחרי שהם המציאו ואנחנו למדנו דרכם, אין יותר חכמה להם יותר מלנו. אתה מכיר מישהו חכם מהדורות הקודמים (לאו דווקא מחכמי ישראל) שאם יגיע היום, לא נוכל להתווכח איתו בסברא? למה לא? אחרי שיש דרך למחשבה או לצורת סברא, בכל דור ישנם גאונים ועמוקי מחשבה שיכולים להתווכח בה ועליה. נראה לך סביר, שכל דור יורדת איכות המחשבה והרעיון? למה? לי נראה שאיכות מחשבה נמצאת בכל דור בשווה (תמיד יש גאונים נדירים, תמיד יש חכמים מופלאים) ולנו יש יתרון על הדורות הראשונים בגלל שיש לנו יותר הצטברות סברות של כל הדורות.
יותר פשוט לומר שדרכם עברה התורה
מה אתה מתכוון, דרכם עברה תורה, גם דרכינו עוברת תורה. גם תורתם אבל גם מחשבות של הרבה דורות אחריהם, וכשם שחז"ל השתמשו בחכמת אומות העולם ובכל מיני רעיונות שלהם, גם אנחנו משתמשים בהם, והיום וודאי התרבתה החכמה באומות ("תאמין") לא רק במדע וחכמות הטבע (שגם הם צריכים להשפיע על בסרות ופסקי הלכה) אלא בכל מיני שטחי אמונות ומחשבות ורעיונות ומוסריות, וא"כ זה שעברה דרכם התורה שבסוף עברה אלינו לא מעלה ולא מוריד כשבאים היום להתנהג עפ"י הלכות שכבר אלפיים שנים לא זזים ממקום סברתם.
כך שממילא יש להשפעה שלהם עליה משמעות גם עבורינו . (התפיסה העומדת מאחרי זה , היא שמציאות התורה שייכת לנצח,
מה קשור הנצח לכאן. הרי התורה לא בשמים היא, פירוש הדבר שהיא נתונה לדעת וסברת החכמים (כמו בהאריך בדרשות הר"ן), וא"כ למה שבדורות אחרונים לא ישיגו על דורות ראשונים? אני לא אומר שכל אחד יעשה מה שלבו חפץ, אבל שכל דור יעמיד בי"ד שישקלו שוב האם הסיבות והסברות והרעיונות שגרמו לפסקים ולהלכות הקודמים, עדיין שייכים ויכולים להתקיים היום או לא. וזה בין במה שנוגע למדע ובין במה שנוגע לתפיסות של אמונות או לתפיסות של מוסר, ובין במה שנוגע לדקדוקי לשון, או לדרך ההסתכלות על התורה ועל המשנה (כמו שהעיר לפקוביץ'),
מה ההגיון העומד בהחלטה, שכל מה שחשבו הראשונים הופך לחוק ולא יעבור?
כך שממילא לדברים שקרו במשך הדורות יש השלכות ונפקא מינות ביחס לדורות האחרים, כמובן אין בדברי כדי להצדיק קידוש של כל מיני דברים מהדורות הקודמים שלא רלוונטיים לדורינו ו/או לא ראויים מצד עצמינו)
למה? איפה אתה שם את ההבדל, למה אמונות בלחשים וכישופים היום לא נוהגים (כי אנשים כמו הרמב"ם הוציאו אותם מההלכה היהודית על אף שהגמרות מלאות בהם) ומה שנוגע להלכות ולדרכי דרשות של פסוקים ולשאר הנהגות, כן צריכים לנהוג כמו שהגמרות מלאים? איפה הגבול עובר, ומי קידש את הגבול הזה?
אני רוצה להעביר את ההרגשה שלי מחלק מהתשובות שאני קורא כאן. אנשים מעלים שאלות מאוד הגיוניות וחזקות ומבקשים תשובות לענין, ותחת זה מקבלים תשובות שרואים עליהם שהסיבה היחידה להם היא הרצון לא לזוז מהמטרה אליהם הם מכוונות, וככל שמקשים על דרך התשובות למטרה, מפתלים את מסלול התשובה ומסבכים אותו, העיקר שיגיע למטרה. רבותי, אם אלו התשובות שלכם, אז אנשים כמוני מבינים שהשאלות שלנו צודקות ואין עליהם תשובות, ואת המסקנות נצטרך להחליט לבד.
אני הגעתי לכאן לפורום, ע"י אחד שדיברתי איתו על כל מיני בעיות והשגות שיש לי על דרך הקהילה שלי, וגם על דרך כל צורת ההלכה וההנהגה היהודית, הוא יעץ לי להביא לכאן את ספקותי ושאלותי, כי כאן יש אנשים חושבים שמסוגלים להסביר את סוג השאלות האלו בצורה שיכלית והגיונית. אני מצטער להודיע שלא רק שעל השאלות על דרכי קהילתי לא קיבלתי תשובות (רק תשובה ממישהו שעוד הגביר אצלי את המבוכה, הבאתי אותם באשכול אחר, לדעתו כל דרך הפרישות היהודית היא הגיעה מהמוסלמים, וכל אמונת הלב היא תופעה פסיכולוגית, ואף אחד כאן לא התייחס לענינים הרציניים האלו. הרי ספר חובות הלבבות שהוא עיקרי בכל חוגי ישראל, אם נכון שהוא ירושה מהמוסלמים או מהנוצרים, צריך קצת לעורר מחשבה אצל כולם. והאמונה הרגשית מהלב שהיא גם דרך רבים ושלמים שאומרים שאין להאמין ע"י חקירה (ככל המבואר בהקדמת לב-טוב לחובות הלבבות שביאר למה לא עסק בשער היחוד), אם היא תופעה פסיכולוגית, גם צריכה לעורר מחשבה אצל כולם. ואין כאן לאף אחד תשובה על זה) אלא גם באשכול הזה ובאשכול על המיסטיקה, התרבו אצלי הספיקות והמבוכות יותר ויותר, ואני מתחיל לתפוס שתחת תשובות מנסים לסנגר ולתרץ העיקר שמה שהיה הוא שיהיה לנצח.
תתקנו אותי אם ההרגשה שלי לא נכונה.
