השגחה פרטית - מעשים שבכל יום

שבוע טוב קוראי פורום:)

מחשבה עלתה בלבי, שהרי לכל אחד בכל יום קורים מעשים של השגחה פרטית.
כל אחד אם רק יביט הוא יראה בחוש, איך שהקב"ה בהנהגה אישית וביד אוהבת דאג שיקרה את הטוב ביותר. 
והיות וחז"ל לימדו אותנו שאיך שאנחנו מתייחסים להקב"ה כך הוא אלינו. (השם צילך וכו'..)
כך, שאם כל אחד יחפש ויעלה את זה מה שקרה לו פה על הכתב, (לכה"פ פעם בשבוע) מלבד, התועלת והאושר שזה יגרום לזה שהרגיש את זה, גם עי"ז כל הקוראים יתחזקו. וזה יהיה לזכותו ולזכות כולם. 
ובזכות זה נזכה שיתקיימו כל משאלות לבנו. 

אשמח לשמוע את דעתכם, או רעיונות איך לייעל את העניין לזכות כולם. 

נ.ב. כמובן שזה נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד. 
ותודה אחי23 על ההשראה:)

תוקן על ידי אסיק_good ב- 19/05/2012 22:58:18

הייתי מתרגשת יותר מסוף בסגנון ״ולאחר שאבד המחק היקר שלי ולא נותרו עוד מחקים בסביבה, הבטתי על הקשקושים במחברתי וראיתי כי טוב!״ אבל ניחא... נאה, נאה...

הנה סיפור חמוד שקרה לי,

מי שמכיר את מחברות הסיכום שלי יודע שאין בהן שום קשקוש, אף לא רבב, הכל מסודר ונקי. לכן היום שהמרצה הכתיב שטויות ונאלצתי למחוק אותן, פתחתי את הכיס החיצוני של התיק לקחת את המחק היקר שלי אך, חשכו עיניי, לבי נפל בקרבי, הוא נעלם! הפכתי את התיק חזור והפוך נדה!  כאילו בלע אותו האדמה או אולי המנקה הכושי.. 

המרצה תפס יום רע וכל שנייה טעה בהכתבת הסיכום, ואני תפסתי ת'קריזה של החיים, לא היה לי כוח לעתיק את זה מחדש!!!  החלטתי שבהפסקה אלך לקנות מחק חדש, למרות שזה חתיכת דרך. בהפסקה אני יוצא מהכיתה עובר את כל הקומה, לכיוון היציאה ורגע לפני שאני עוזב את הבניין אני רואה בצד, עזוב ובודד, את המחק האהוב שלי!! אין לי מושג איך זה הגיע לשם... תייכף ומיד חזרתי לכיתה מחקתי את הדרוש וכתבתי מחדש והכול בא על מקומו בשלום ובשמחה!!

לא באמת לבי נפל בקרבי וגם לא חשכו עיניי, אתם יודעים בשביל האווירה...  

שיכתבו סיפורים בנושא הפורום:

_________________

ערוץ היוטיוב שלי. מומלץ להיכנס:

יישר כוח על האומץ...:)

ואף אני אוסיף, אולי זה פרט קטן, אולי זה לא משהו בומבסטי סוחט דמעות, אבל דווקא באותם דברים קטנים ושוליים שם יותר מורגשת יד השם. 

תכננתי לעבור תכנית בחברת הסוללר שאני מנוי בה. אך משום מה נפל לנציגה המערכת והיא לא יכלה להעביר אותי תכנית. למחרת שהתקשרתי לברר את העניין, יצאה תכנית חדשה הרבה, הרבה יותר זולה. מה גם שהיות והיא לא חזרה אלי כהבטחתה אז הם גם פיצו אותי במתנה בשווי 150 ש"ח.:)

וואו. יש לי מלא. הנה אחד: מקום העבודה שלי נמצא ברח׳ כאילו פינת לא קיים. להגיע לשם זה רק בהסעות, רכב או מונית. באחד הימים (ואני מוכרחה לציין, האפרפרים) פספסתי את ההסעה. היו לי שתי אופציות או לחכות בצומת למונית ולשלם 50 שקלים מיותרים או לחכות בצומת אחרת ולחכות למונית או לקחת טרמפ. בקיצר, דילמה. לפנות ימינה או שמאלה. בחרתי לחכות לטרמפ. בדרך כלל ההמתנה הזו היא עסק מתיש וארוך וגם לא ישר לעבודה אלא בצומת אחרת ואז קצת ללכת.. אבל איך שהגעתי לצומת אני שומעת רכב צופר לי- קולגה שלי שאיחרה אף היא והקפיצה אותי דוח לעבודה ... עם איזה חיוך הגעתי :)