משפט חוזר לסוקרטס: ואיך זה קשור לעצכח?

הבנתי שאפשר להגדיר את הטיעון כ"נשמת האומה", וכדו', ולזה אמרתי שטענה כזאת, והמציאות ממנה היא נלקחת, מעורפלת מכדי שנוכל להוכיח משהו. כמו"כ הרי בהלכה עסקינן [וביותר לי"ל שאין אלא הלכה] וההלכה דורשת הוכחות חזקות יותר מזה [אכן יש בהכלה מושג של פוחמע"ד, הנח להם, וכו', אבל בסוף צריך שיהיה לזה הצדקה של ממש בשפה ההלכתית.]

לגבי החסידות אינו דומה, שכן [א] שם מדובר בהחלט בענין סוציולוגי. [ב] ישנם מאפיינים ברורים המשווים בין כולם. [נניח, דגש על עבודה רגשית בעבו"ה] 

אידך גיסא
הבנתי שזה מה שאמרת. אלא שאתה כנית את הרעיונות של החופש והחירות והאנטי גזענות בלשון אלים. על זה אמרתי שהאלים כאן הם לא הדעות השולטות באותו זמן, אלא הם רעיונות בעלי קו מסוים שלאט לאט משתחררים מהם. והראתי שיש דמיון רעיוני בין הייחוס של הטבע לאלים ובין הייחוס של הטבע לאדם.
ומה שבקשתי ממך להסביר את הגזענות ועליונות קבוצה אחת, זה בשביל לראות אם יש בהם איזה רעיון חוץ מזה שכך נראה לקבוצה הזאת המבקשת שליטה ועליונות בלי סיבה הגיונית משכנעת.
ובאם אין לה נימוק יכול להיות שהיחס אליה הוא כמו מי שיבוא היום להחזיר את האלים בלי נימוק.

ולמי טענותיך? מי זה שרואה את הניפוץ אלילים כחד צדדי ולמה אין קולות שטוענים את טענותיך.

ר' מנחם, לא דקת, ואכמ"ל.

אשמח לדון בערכי החירות, השוויון, זכויות האדם והסובלנות במקום אחר, אם יניח הזמן. כרגע זה רק יטה אותנו מהמסלול העקרוני, כי השאלה כאן איננה אם הערכים האלה צודקים או לא צודקים, אלא עד כמה באמת יש חופש ביטוי למי שמתנגדים להם. ככלות הכל, על פי התפיסה המודרנית חופש הביטוי מוענק גם לדעות לא-צודקות, ולכן אפילו תימא שהן לא צודקות, לא מגיע להן שיסתמו את פיות מבטאיהן.

אידך גיסא קראתי מה שכתבת וחשבתי
שאולי יש קשר בין ניפוץ האלים של אז לניפוץ האלים הלאומניים (אם הבנתי את הדברים שלך נכון).
כי מה שקורה זה שהאדם כל הזמן מנסה לתת הסברים למה שקורה, הוא לא מבין את העולם והטבע וממציא בשביל זה סברות מדומינות.
אולי יש לאדם יצר מסוים של רכושתנות. בהתחלה הרכושתנות היא למישהו שזה לא הוא עצמו אז בעת ההיא זה היה לשייך אותו לאלים. אחרי זה כשהאלים נגמרו האדם משייך את המציאות והטבע לעצמו וכל קבוצה לאומית חושבת שהעולם שייך לה והיא הזכאית להיות המועדפת. והמחשבה האמיתית שכל הטבע שייך לעצמו והאנושות שבו היא רק חלק מהטבע, גם שייכת לטבע הגדול. ולכן אין עדיפות לשום קבוצה אנושית או לשום סוג של אדם, כולם שווים כאן. וא"כ אותו ניפוץ אלילים של אז ממשיך גם היום. כי הניפוץ הוא מאדון לטבע חוץ מהטבע עצמו. בהתחלה היה זה אדון אלילי ועכשיו זה אדון אנושי.

ואם תוכל תסביר למה הדרך היותר נכונה היא לא חירות ושוויון וסובלנות וזכויות אדם. איך אדם יכול לשלוט על אדם אחר ואיך קבוצה יכולה לחשוב שהיא יותר מתאימה מקבוצה אחרת.

מטפחת

בוא לא ניגרר לשמות. אסתפק בהודאה שהשמות שעלו לי בראש הם לא של פילוסופים (וגם כאן יש מקום לתהות מדוע... ויש להאריך) אלא של פוליטיקאים, במיוחד מאירופה.

כבר כתבתי על כך רבות בעבר: אם יבוא מישהו וינתץ את אלילי המודרניזם הוא ייחשב לגיבור היום רק אם ינתץ אותם "שמאלה". אלא שהמודרניזם עצמו הוא מסטרא דשמאלא, ולכן הניתוץ אינו באמת בגדר הליכה בכיוון נגדי לקו השולט אלא אקסטראפוליציה והקצנה של הקו השולט. כך, באופן מגוחך, כינו את תרבות ה"היפיס" בשם "תרבות נגד", שהיא לא הייתה אלא הקצנה של התרבות השלטת; וכך, באופן מגוחך, מציגים את הפוסט-מודרניזם כמרידה במודרניזם, כאשר בעיקרו (גם אם לא כולו) איננו אלא המשכה, פיתוח והקצנה של התרבות המודרניסטית. את ה"מרידות" הללו (שאינן אלא פסוודו-מרידות) מוכנות האליטות המודרניות (ה"שופטים") לעכל; הן כאילו-כועסות על הכאילו-חוצפה של הכאילו-מרדנים, אבל בעצם עמוק עמוק הן מבינות שלא מאלה הן צריכות לחשוש.
לעומת זאת, כשההתרסה תבוא מימין.... מן הכיוון האנטי-מודרניסטי באמת.... כשמישהו יעז לערער על ערכי החירות, השוויון, הסובלנות, זכויות האדם, או כל כיוצא בהם - או הו הו... כאן  יראו אותם כ"כופרים באלים" של המודרנים, ואם הם  יצליחו גם להפשיע על מישהו רחמנא ליצלן - הריהם גם ייחשבו שפיר ל"משחיתי הנוער".

לאידך גיסא

אולי תפרט מיהם הסוקרטסים של היום לדעתך? מיהם השופטים  ומהם האלים?