| נשלח ב-1/6/2012 16:09 |
 |
| |
נושאי רפואה שבגמרא
בגמ' בכמה מקומות מוזכרים דברים שהם דברי רפואה, ויש מקומות שזה עמודים שלמים בש"ס, ומנהג כל ישראל ללמוד הכל.
הסברה הישרה והפשוטה אומרת שדברים אלו אינם בגדר תורה, ומי שלומד אותם לא יכול לברך ברכת התורה, ואין על זה שכר של לימוד תורה, ומותר ללומדם בתשעה באב ובימי אבלות, דהרי הם דברים על טהרת הרפואה ללא כל ענין תורני.
כמו כן לכאורה אין כל ענין ללמוד אותם.
רק השאלה נשאלת, אם כן למה חכמים הכניסו את זה לש"ס, וכי רצו שבאמצע שעוסקים בתורה יפסיקו ויבטלו מלימודם?.
אז יהיה מי שיאמר שעל דרך הסוד יש לזה פשר, גישה זו אינה נראית לי כלל ועיקר, וגם אם יש אמת בדברים, הרי הלומד את זה ואינו מבין ואינו יודע משמעות פנימית אחרת מפשוטם של דברים, מה ענין יש לו ללמדם.
רק אולי יתכן לומר, שנכון שזה לא תורה,אבל זה חשוב שידעו דרכי רפואה, ולכן חז"ל רצו שידעו את זה,דהינו,גם חז"ל לא התכוונו שזה כדברי תורה,אלא שרצו שילמדו את זה,ויהיו הדברים מפורסמים בישראל, ועל כן בעצם רצו לשמור ולפרסם דברים אלו דרך הש"ס, ולפי זה באמת אין זה תורה וכמו שכתבנו, אבל יש תועלת בזה,
רק שלפי זה יש לומר, שכל זה בזמנם,אבל בזמננו שלא משתמשים ברפואות אלו, וכמדומני שמובא שאין להשתמש בהם כי כל זה היה טוב בזמנם, אם כן בזמננו אין ענין ללמוד זה.
רק אולי נאמר שיש ענין שלא להתחיל לברור דברים מהש"ס, כי אז זה יביא לעוד דברים שיגידו שגם זה לא תורה,ולפי זה אז שוב באמת אין לזה דין תורה, רק יש ענין ללמוד אותם.
השאלה אם יש הגיון לומר מהלך כזה, שכל דבר שרצון השם שנאמר ונשנן אותו זה תורה, ועל כן גם אם זה דברי רפואה כיון שחז"ל הבינו שראוי לדעת את זה, א"כ ראוי לשנן את זה, וזה הופך את זה לתורה, אמנם זה תמוה לומר כן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2012 13:17 |
|
| |
לכאורה י"ל שהגדרת לימוד התורה תלוי רק בכוונה, מה רוצים להוציא מהלימוד. אם המטרה הוא לדעת את ההלכה או את דעת התורה לגבי נושא כלשהו, אז כל דבר ולו טכני יהיה בכלל תורה ויהיה אפשר לברך ברכה"ת. אם המטרה הוא ידיעה חילונית, כמו מי שילמד גמרא בשביל ידיעת ההסיטוריה, או מי שכותב "השו"ת כמקור היסטורי", אין זה בכלל תלמוד תורה ומותר לו גם בביהכ"ס. [לולא הבעיה של הכנסת הספר לשם.]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2012 08:00 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2012 07:55 |
|
| |
דייר <כך פשוט וברור אני ממש לא מבין מה הטעם להתפתלויות המגוחכות האלה> התשובה כ"כ פשוטה וברורה, ואני ממש לא מבין מה הטעם לשאול את שאלתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2012 18:14 |
|
| |
יהיאור
מה זה צוהר?
הזכרתי בדברי שיתכן שלא רצו להרגיל למצב שיש קטעים שלא נלמדים, כי זה יכול להתרחב לעוד דברים.
אני רוצה להזכיר כאן נקודה נוספת שחשבתי עליה, ואני מקווה שלא יצא מכשול מתחת ידי.
יש בגמ' דיונים שקשוים בלשון המשנה, כגון קדושין נ א ותנן נמי גבי כתובות וכו', ולכאורה הנושא למה התנא כתב בצורה זו ולא אחרת, אינו נושא תורני, הרי התנא הוא אדם, ולדון למה אדם בחר להתבטא בנוסח זה ולא אחר מה תורה יש בה,
ולכאורה התשובה היא, שאמנם יש מקומות שלפי תשובת הגמ' יוצא שבעצם לא היתה נפק"מ בדיון בלשון התנא, אבל יתכן שיש מקומות שיתכן שנוכל ללמוד דינים מלשון התנא, יש חשיבות גדולה להכיר את לשון וסגנון התנא, כדי לדעת מתי ניתן ללמוד דברים מנוסח המשנה.
רק שלכאורה זה הכל בגדר הכשר תורה,וכמו שציין כאן משהו על אלף בית, הרי ודאי שלימוד קריאה אף שבלעדו לא שייך ללמוד כמעט כלום, אינו נקרא תורה, אף שודאי יש בזה חשיבות גדולה ללימוד, אבל זה עצמו אינו תורה.
אמנם יתכן שאין זה ככה, שהרי בלימוד העיוני שמנסים להבין לעומק, תמיד יתכן במהלך החשיבה אולי דברים שלא היינו רואים בהם נושא תורני, אבל למעשה, כל העיסוק בהבנת התורה תורה היא, וע"כ גם בנושא לימוד הענינים של לישנא דמתני', זה הכל תחת המסגרת של להעמיק ולהבין דיני התורה, והכל בכלל עיון הוא.
למשל, בוא נגיד אדם מנסה לדון בהבנת דין מסוים, וכדי לנסות לחשוב מה היה ראוי לדון במקרה זה, הרבה פעמים יש מקום לחשוב איך נהוג לדון בשאלה זו בבתי המשפט, אז הולך הלומד ומחפש לו איזה ספר שבו כתוב חוקי מדינה מסוימת, ומסתכל מה החוק שם במקרה המסוים שבו הוא דן, אז אף שהוא מעיין לכאורה בהיפך של התורה, בתורת האומות, אבל כיון שהכל במסגרת הבנת תורת ישראל, י"ל שה"ז בכלל לימוד תורה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2012 09:36 |
|
| |
ממה נפשך, האם חיוב לימוד הגמרא -מנלן החיוב?- חל גם כשהנושאים לא רלוונטיים ללימוד 'קודש' או שאינם נכונים ל"ע?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2012 06:50 |
|
| |
ירוחים, נישטאיך
איני מתייחס כלל לנושא של צנזורה וכו'.מה שטענתי זה דבר אחד. שההוכחה שהביא פותח האשכול ממנהג ישראל ללמוד את הכל שהכל זה תורה, אינה הוכחה בעיני.
קסת
הרב מיכי דן בזה בכמה מאמרים בצהר נדמה לי, ככל הידוע לי אין בזה דבר ברור.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2012 00:32 |
|
| |
למעשה הנושא אמור להיות רחב יותר, מה בכלל ההגדרה של המושג "תורה", ויש לדון בזה.
אני מנסה לחשוב האם יתכן לומר, שכמו שכל מה שנכתב בתורה, בחמשה חומשי תורה, ודאי בכלל תורה הוא, גם אם לא בין מה המשמעות המעשית ומה זה משנה וכו', אולי יש מקום לומר שגם יש תוקף מיוחד לש"ס, שכל מה שנכתב בו בכלל תורה הוא, כאילו היתה כאן איזה טקס של נתינת התורה נוספת.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2012 10:22 |
|
| |
נישט
תנוח עליך דעתך, בסמינרי בית יעקב- לא לומדים את הפרקים הראשונים של ספר מלכים ,
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2012 06:47 |
|
| |
<מה ללמוד ומה לא ללמוד>
מה היה גודל התנ"ך אם היו מתירים להם לצנזרו?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2012 13:16 |
|
| |
יהי אור
וזו בדיוק הטעה שלי- קומץ אנשים המחשיבים את עצמם, מחליטים וקובעים, מה תורה ומה אינה תורה,
מה ללמוד ומה לא ללמוד,
למדנו מכך כי לא הכל מה שכתוב בתורה מחייב אותנו היום ואתמול, ולמדנו מכך כי הגמרא לא מחייבת בכללותה, ואפילו על מה שהגמרא אומרת תורה היא. זה סתם!
מה שקובע ומי שקובע זה המגיד שעור, או הראשישיבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2012 12:47 |
|
| |
הטענה שלי ברצינות, זה שאצל אלו שלומדים את הגמרא לתכלית שאליה התכוונה כנראה [=קביעת ההלכה], באמת לא לומדים את הקטעים האלה. מי שחייב לגמור את כל הספר, כמובן שילמד הכל. אבל אין מהמנהג הזה ראייה כ"כ שמחשיבים את זה בכלל תורה. מבחינת אגדה/היסטוריה/השקפה / וודאי שיש מה ללמוד גם מגמרות כאלה, וגם זה אינו מכריע ממש לשאלת גדר תורה. [שהרי גם מסיפורי חסידים יש מה למוד ואף אחד לא טוען שזה תורה, אם כי עיין נטעי גבריאל]
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2012 12:41 |
|
| |
יהי אור
מי שלומד דף היומי לומד הכל.
מי שלומד ברצינות לומד הכל
אכן בישיבות מצנזרים גם את הגמרא, וגם את הראשונים והאחרונים, שלא עומדים בהשקופה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2012 12:36 |
|
| |
| קסת כתב: |  | בגמ' בכמה מקומות מוזכרים דברים שהם דברי רפואה, ויש מקומות שזה עמודים שלמים בש"ס, ומנהג כל ישראל ללמוד הכל.
|
|
באיזה ישיבה למדת? או ראית שלומדים את הכל?
|
|
|
|
|
