תודה ידעיה על תשובתך הבהירה והמתומצתת.
חשבתי רבות על הרעיונות העמוקים שכתבת, אבל עדיין נשארתי סימני שאלות רבים. אבקש להעלות את השאלות בהם התקשיתי בעקבות דבריך.
אתחיל בדברי תורה, מה פתאום קדושה מעקמת מרחב? בנוסף ר"יו בערובין דף יד' א' לומד מים שעשה שלמה הלכה למעשה, כך שלא ניתן להסביר פרשנות ניסית מצומצמת לתיאור הנ"ל. [ההלכה: שיעור קורה (להיתר פתח) טפח. טפח פחות משהו פסול. קורה 'עגולה' בהיקף ג"ט כשירה להיתר טיטול- למרות שאין לה קוטר טפח. ההסבר שהסבירו בבהמ"ד כשלמדנו הלכה זו היא, שמים של שלמה לומדים שניתן להתיחס לקוטר עיגול כאילו הקוטר הינו שליש מהיקפו, ובמילא קורה עגולה כשירה כשיש בהיקפו ג"ט. (ראה תוס' שם שהק' "משמע דמצומצם לגמרי וקשיא דאין החשבון מדוקדק לפי חכמי המדות")
כתבת: "המשמעות של המילה סינגולריות שההנחות שאנחנו בדרך כלל משתמשים ... אינן תקפות יותר בהקשר הנדון. אין לזה כל קשר לשאלה אם כמות החומר ביקום היא סופית או אינסופית ... מה שמוסיף לבלבול הוא הנטיה שלא להבחין בין החומר של היקום הנצפה לבין זה של היקום בכללותו" לא הבנתי. אם הסינגולריות הכילה את כל החומר שביקום א"כ מדוע אין לסינגולריות קשר לכמות החומר?האם נוצר חומר יש מאין מתוך הריק? [את השורה האחרונה בפסקה הזו לא הבנתי] למה ההגדרה וההבנה של הסינגולריות משנה את המהות של החומר.
"אני חולק בתוקף על הקביעה שמבחינה פילוסופית אי אפשר להבין את קיומה של כמות אינסופית של חומר. לדעתי זה נובע מראיה מאד מוגבלת של המושג חומר. רק לשבר את האוזן דמיין לעצמך שכל אזור במרחב היה שרוי באחד מ2 מצבים, נניח שחלק מהמרחב צבוע בכחול וחלק ממנו באדום. האם יש מגבלה פילוסופית כלשהי שאומרת שהחל ממרחק כלשהו המרחב חייב להיות כל הזמן אדום או כל הזמן כחול? אני לא יכול לראות סיבה."
הבעיה הפילוסופית באינסופיות לא נובעת מכך שאנחנו מזהים את החומר בצורה מסוימת, או מהנחה בדבר אופיו של החומר. הבעיה היא (כמו כל עקרון פילוסופי) עקרוני. אין אפשרות להבין שמציאות מוגבלת וכמותית תיהיה אינסופית. [כפי שהחובת הלבבות בשער הייחוד מקשה, מה היה אם היה נוסף גרגר אחד או נחסר גרגר, האם אזי האינסוף היה –"אינסוף פחות גרגר"?! האפשרות הזו נשללת לוגית. כך גם לענין האינסופיות של המרחב, אם אני מתקדם במרחב לצד ימין למשל, האם האינסוף של צד שמאל גדל והאינסוף הימני קטן?]
"נראה לי שאם חושבים על חומר כעל תכונה של המרחב כל התנגדות לרעיון של קיום אינסוף חומר נעלמת"
גם כאן לא מובן, אם נבין שהחומר הינו תכונה של המרחב מן הפרעה של המרחב עצמו, ניאלץ לשנות את התפיסה שלנו לגבי המרחב עצמו, אם המרחב הינו סוג של אנרגיה אזי המרחב אינו רק חלל ומקום עם אפשרות להכיל. אלא מהות כלשהי (כפוף לחוקי שימור) וא"כ אדרבה המרחב_זמן_אנרגיה חייבים להיות מוגבלים.
שאלות נוספות על תפיסת מרחב היקום. כתבת "אם אתה רוצה לתאר לעצמך את המפץ הגדול באנלוגיה הדו מימדית תחשוב ששפת הכדור בזמן המפץ היתה בעלת קוטר מאד מאד קטן ואז זה הלך והתנפח כמו בלון. אבל הבלון הזה אינו נמצא בתוך מרחב גדול יותר. הבלון הוא הוא המרחב עצמו. לא מובן איך ניתן לחשוב על "התנפחות" בלי להבין שיש מרחב שמכיל את ה'כדור המתנפח'? בהמשך כתבת "כשאומרים שהמרחב איזוטורופי הרעיון הוא שכל הכיוונים על הבלון זהים. אין בכלל כיוונים שמצביעים החוצה לבלון" א'- איך ניתן לדבר על המרחב בעצמו? מה מעקם את המרחב, מדוע שלא נוכל לדבר על המרחב שמעבר לכדוריות? ב'- כתבת "מרחב גיאומטרי הוא בסך הכל אוסף נקודות (=מיקומים במרחב) שלכל שנים מהם ניתן לייחס מרחק" אבל כאן אתה מתיחס אל "מרחב גאומטרי" כאל חד מימדי, ('קו מרחק' =חד מימד. 'מרחב אוקלידי' =דו מימד. 'חלל'- תלת מימד. חלל+זמן 4 מימדים) מה ההגיון בכך? בנוסף לכאורה עיקומי מרחב הם מנקודת מבט סוביקטיבית וכאן אנחנו מדברים על המרחב לכשעצמו. גם מה שכתבת "כדור 4 מימדי זה משהו שאי אפשר לדמיין אותו ויזואלית אבל אין כל קושי לתאר אותו מתמטית ולנתח אותו" לכאורה היכולת לנתח אותו מטמטית אינה מוסיפה לו מבחינה פילוסופית. (היכולת לתאר אותה מתמטית היא פועל יוצא מההבחנה הפשוטה שכל מימד מכפיל את האפשרויות הקודמות בעצמה, ולא מתוך הבנה כלשהי)
(אגב, האם זה קשור לתורת היחסות הכללית? אני באמצע לקרוא את תורת היחסות הפרטית ובהצצה קדימה ראיתי דיבורים בסגנון תשובתך.)
לסיכום, נראה לכאו' שגם כמות החומר וגם גודל המרחב מוגבל. כמות החומר מוגבל לכמות שהכילה הסינגולריות הראשונה. המרחב מוגבל למכפלת הזמן (לפני XX זמן בו התרחש הפיצוץ). כפול וקטור החלקיקים [–מקסימום לגודל המרחב, X הזמן מהפיצוץ כפול C מהירות האור].
אודה לך באם תיאות להשיב לשאלותי.
