| נשלח ב-12/6/2012 06:17 |
 |
| |
מה בין ב"ד פרטי לבי"ד ממלכתי
קיבלתי בתיבה האישית את הקישור הבא מניק שאיני מכיר, ואיני יודע מדוע הוא שלח לי אותו. תהיה סיבתו אשר תהיה, תודתי שלוחה לו.
http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1728167 יש לי מספר שאלות עם הנאמר בכתבה: "דחה באחרונה בקשה של אשה להכיר בגיורה", ו"בית הדין נמנע מלבטל כליל את גיורה של האשה". תרתי דסתרי? לא בדיוק. בתי הדין הרבניים של הרבנות הם בתי דין ממשלתיים, ואין בסמכותם לבטל גיורים של בתי דין פרטיים, והם מוסמכים לא להכיר בדברים שהם הוסמכו. "שנערך בבית הדין הפרטי החשוב ביותר בעולם החרדי - "בד"ץ בני ברק" בראשות הרב ניסים קרליץ". מי קבע שבית הדין של הרב קרליץ הוא בית הדין הפרטי החשוב ביותר בעולם החרדי? <בית הדין הרבני הממלכתי בנתניה> לא ידעתי שבית הדין של נתניה הוא ממלכתי.<ולכן החליט כי די בהליך גיור מקוצר ומקל (המכונה "גיור לחומרה") כדי שיכיר ביהדותה> על מה מוותרים בתי דין פרטיים בגיור מקוצר ומקל (המכונה "גיור לחומרה")? על קבלת המצוות, על הטבילה, או על חלק מהתשלום? איני רואה כל בעיה עם פסק הדין של רבני בית הדין של נתניה, שפסק על סמך העובדות הידועות לו, שלא היו "ידועות" לבית הדין של הרב קרליץ. כל הכבוד לבית הדין של נתניה שהיה לו את האומץ לומר את אשר אמר. לא נותר אלא לראות אם הדיין שרמן יפסול את כל גיוריו של הרב קרליץ.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2012 05:05 |
|
| |
"... אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות". (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ו עמוד ב).
הבעיה היא שפעמים רבות הדיינים רואים את מה שאחרים רוצים שיראו ומוכנים ל... עבור הרצון.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 15/06/2012 05:20:19
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2012 11:12 |
|
| |
ירוחם
בהתחלה הייתי כך.
עכשו כך.  והיות שזו בדיחה אז גם  בסוף זה מגיע... אני תמיד צוחק אחרי שמסבירים לי טוב טוב. 
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2012 10:12 |
|
| |
הרב מימוני
עם חיוך של אהבה כתבתי מה שכתבתי, חבל שקיבלת ברצינות ולא חייכת.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2012 09:51 |
|
| |
נישטאיך
תודה. אוצרות של חומר לעיון!
ירוחם
יש טעות רווחת כנראה אצל חברינו שחושבים שאני מכיר כל אשכול. רחוק מזה. יש אשכולות שמעולם לא פתחתי. יש אשכולות שקראתי את חלקם אבל הם גדלו והשתנו ואני לא ראיתי. ויש כמובן דברים שקראתי ושכחתי.
עכשו הסתכלתי שם. הסיפור אכן הובא בידי אחרים. ונדמה לי שהמסר שם לא היה שבית הדין חייב את הנתבע מכוח זה שהאמינו לאברך על פני זר ובעל בית (אולי) אלא מכך שעושים פשרה.
עשית פשרה היא אכן לעתים סוג של עוול. ויש אכן לדון כי זה לא מתחיל מהיום. וכבר בגמרא יש לשאול: כיצד אומרים "יחלוקו" כאשר החלוקה אינה יכולה להיות אמת? ורק שיטה אחת של תנאים אוסרת לעשות זאת, אם כי למאן דאמר הזה ששולל פשרה אין פתרון טוב יותר, ובעצם כולם מפסידים (מצב של הפסד-הפסד).
יש להאריך בדבר זה מפני שהוא חשוב מאד. איני בא לדון כלל על בית דינו של הרב נסים קרליץ. ואילו הייתי רואה אז את האשכול, אני משער שהייתי מוחק את האיזכור של בית הדין ומשאיר את הסיפור היפה כשהיה.
אני חוזר לענינה של פשרה.
בית דין תלוי בדברים רבים והוא למעשה חלש מאד.
א. ידיעת העובדות.
ב. הוכחת העובדות.
ג. ידיעת הדין ההולם את העובדות.
ידיעה לא תיתכן אלא על פי עדים או סימנים ברורים ביותר, מה שלא קיים ברוב המקרים. בית הדין נאלץ להכריע לפי דברי הטוענים או עדויות תומכות חלשות. זה המצב האופייני מימי חז"ל ועד היום. (אני מזכיר גמרא שבה ראובן היה חייב לשמעון כסף, אבל הכחיש. ולא היו לשמעון עדים. הכמין שמעון עדים ליד בית קברות ולקח אותו לשם ושאלו: נכון שאתה חייב לי. ענה לו ראובן: כן. אבל זה לא היה מספיק כי צריך שיאמר: היו עדי (בציווי). בלי זה יוכל להשתמט בבית הדין ולומר: מצחק הייתי. ניסה שמעון האומלל לומר לו: אין כאן אף אחד. אמור: החיים והמתים יהיו עדי. סרב ראובן. שהיה פיקח אבל לא ישר (ויתכן, כפי שהגמרא אומרת, שספק מלוה ישנה היה לו עליו ולכן למה שישלם, סמיילי).
כלומר, בית הדין שאמור לעשות סדר וצדק יכול לעשות זאת רק חלקית.
בימינו יש בעיה חמורה יותר. עקב ריבוי השיטות, ועקב היכולת של אחד הנידונים לטעון "קים לי" כשיטה שאינה עיקרית אבל קיימת, ועקב הימצאותם של טוענים רבניים ויועצים למיניהם המלמדים מה לטעון, היכולת להכריע בכיוון אחד לגמרי כמעט לא קיימת. והבריחה מהכרעה של הדיין דווקא הולמת אדם ירא שמים. וכי מה יעשה, וכי יקח על עצמו לפסוק נגד הדין רק לפי הרגש שלו? ואם הרגש מטעה? הרי יש כאן שנים שכל אחד מהם עשוי להיות הניזוק והמנוצל.
לכן מנסים להגיע לפשרה.
פשרה כפויה נראית דבר רע, אבל אולי זה הטוב ביותר שניתן להשיג.
זה מפתיע, מזעזע את הנפש, לגלות ש"הטוב ביותר שניתן להשיג" עלול להיות לפעמים רע עבור אנשים מסויימים, אפילו עבור אחד הצדדים בדין. אבל זה טיבו של דין. ואולי התובנה שבית דין אינו מסוגל כמעט להגיע לאמת, ולא מחמת המצב של מחלוקות בחושן משפט אלא בגלל העדר כלים. זה טבעו של עולם. ולהבין זאת זה אולי, לפי המונח החדש שנטבע בפורום, "פרידה מתורת הגננת".
***
נוספו כמה מילות הבהרה.
תוקן על ידי מיימוני ב- 13/06/2012 09:53:42
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2012 07:59 |
|
| |
מיימוני <סמכותם של בתי דינים פרטיים> סמכותם כלפי מי וכלפי מה? בתי הפרטיים בישראל הם כמו אוכל של תוכים, ירצו לקבל את פסקי דיניהם יקבלום, לא ירצו לא יקבלום, אין כל אפשרות להכריח לקבלם. פסק הדין של רבנות נתניה לדחיית הבקשה לאישור גיור שנערך בבי''ד הדין של הרב קרליץ כאן: http://www.daat.ac.il/daat/psk/psk.asp?id=715 <מי מוסמך לגייר?> ישנה מחלוקת ראשונים אם מעיקר הדין צריכים בי"ד מומחים והיינו שהם בי"ד סמוכים איש מפי איש עד משה רבנו, אלא שבזמן הזה שאין לנו מומחים אנו עושים שליחות הראשונים שהיו מומחים, (בדומה למקומות האחרים שבהם "מכשירים" ב"ד של הדיוטות מהטעם של תלמוד בבלי מסכת "אנן שליחותייהו קא עבדינן", (ראה גיטין פח ב), וכך גם בקבלת גרים (ראה תוספות בד"ה "משפט כתיב ביה", יבמות מו ב-מז א, ויש סוברים שמן הדין אין צורך למומחים בגירות, (ראה תוספות קידושין סב ב, סוף ד"ה "גר צריך שלשה משפט כתיב ביה כדין", בשם הר"ר נתנאל), ויש להעיר לרמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה טו), כך שמבחינת ההלכה כל ב"ד מוסמך לגייר. ראה כאן מעמ' 11: http://www.responsafortoday.com/vol3/5.pdf כן, אני יודע. מה הן הבדיקות שנעשות למי שרוצה להתגייר? כבר דנו בכך באריכות כאן: http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=1641118&forum_id=1364
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2012 23:05 |
|
| |
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 12/06/2012 23:09:14
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2012 22:13 |
|
| |
ירוחם
דרוייאנוב, לפי זכרוני, סיפר זאת על רב המדגים את נאמנות בעלי הבתים החשובים שלו. הגרסה שלך כבר מייחסת את השקר לבית הדין!
נראה לי שעדיף לא לדון אודות בית הדין (והרי יש הרכבים שונים) לא בגלל שהם חשודים עלי אלא בגלל שזה מדרון חלקלק.
***
נישטאיך
באיזה כיוון נפתח את הנושא?
סמכותם של בתי דינים פרטיים?
מי מוסמך לגייר?
מה הן הבדיקות שנעשות למי שרוצה להתגייר?
הכל שפיט.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2012 10:10 |
|
| |
תכלילי
איפה בדרויאנוב?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2012 10:00 |
|
| |
תן את הקרדיט לדרויאנוב . (רק שם הרב הוא שלך)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2012 09:55 |
|
| |
ולכן יש לבדוק את כל הגיורים של בי"ד הרב קרליץ. לראת אם התקלה חד פעמית- או הקלות ראש היא שיטתית.
סופר כאן בעבר-
יהוד אמריקאי בא לב"ב וביקש ללמוד את אורותיה ואת צביונה. הוא פנה לאברך וביקשו להיות לו למורה דרך.
הסכים האברך, והסתובב עם התייר בכל הישיבות ובתי המדרש מלדרמן ועד איצקוביץ .
בערב כשליוה את התייר למלונו, אמר לו האברך- שכר טרחתי הוא 5000$
חלשה דעתו של התייר. ואמר לאברך- איך אתה יכול לבקש סכום כזה, עבור יום אחד?
הרי זה לא עולה על הדעת, לא דברנו על כך לפי זה. הרי זו הונאה ממש.
אמר לו האברך-זו היא דרישתי, אבל אם אתה לא רוצה לשלם לי, נלך לבי"ד של הרב קרליץ, ויפסוק.
למחרת התיצבו שניהם בבית הדין- האברך טען וביקש את הכסף, כי כך הוא חושב שמגיע לו.
התייר טען כי על סכומים גבוהים כאלה יש להסכים מראש. והסכום לא מקובל והגיוני,
הבי"ד פסק לטובת האברך, וציוה על התייר לשלם לו, הוציא התייר את הכסף בלב כבד ונתן לאברך.
כשיצאו מבית הדין- הושיט האברך את הכסף לתייר ואמר- קח לך את כספך.
שאל התייר בתמיהה- אם כן למה עשית את כל ההצגה הזו?
ראה- השיב האברך הבטחתי להראות לך את אורחותיה של בני ברק, אז -הראתי לך!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2012 09:34 |
|
| |
אם ה"טעות" לא היתה שיטתית, איך היא ידעה לאחר ש"הואשמה" בזיוף יהדותה, לפנות דווקא לבית הדין החרדי ביותר?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2012 07:23 |
|
| |
יש לבדוק אם הטעות היא תקלה או שיטתית. יתכן וזה הבדל
|
|
|
|
|
