החזן לוין העביר תשובה ללאמהשחשבתם
לאמהשחשבתם,
בהנחה שדבריך אכן אינם מטעמי
'קינטור', הנה תשובתי לשאלות שהעלית. ותודה לך על המחמאה בדבר "חזן מקצועי
שיודע מוזיקה..."
ברשותך, אתחיל מן בסוף. לגבי
התזמורת והעיבודים אכן לא היתה לי שליטה. אינני עוסק בנושאים אלו. יחד עם זאת, אף
כי המלווים לא היו חברי הפילהרמונית של ניו-יורק, רמתם לעניות דעתי היתה סבירה.
כבר שמעתי טובים פחות...
כעת לענין הביצוע של
"רצה".
אמת, התבטאתי בעבר נגד הוספת
רצ'יטטבים ותווים שאינם חלק מן הלחן המקורי, ושנועדו להראות את כוחו של החזן ותו
לא. דעתי בנושא לא השתנתה. יחד עם זאת, יש מקרים בהם הוספה ו/או שינוי הם דבר
מקובל, וכך הם פני הדברים לגבי "רצה" של שלוסברג. היו לפני עיבודים
שונים ליצירה הידועה. נכון לומר שבאף אחד מהם אין רצ'יטטיבים נוספים, הן למילים
"ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך", והן למילים "ותחזינה עינינו
בשובך לציון ברחמים" לאחר החלק המלודי, לפני הברכה החותמת. אולם בעיבוד של
ריימונד גולדשטיין, לפני החלק המלודי של "ותחזינה..." יש תוספת של
רצ'יטטיב שאינו בנמצא בלחן המקורי, וריימונד אף הוסיף מעל אחת התיבות את המילה “Improvisation”- אילתור, והשאיר מקום פחות. בהקלטה
של נפתלי הרשטיק (בתקליט "שני צדדים", נועם הפקות, 1994) הוא משמיע את
היצירה עם תוספת-האילתור במקום הזה בדיוק, וזה פחות או יותר מה שאני עשיתי.
הרצ'יטטיב שהוספתי אחרי
המלודיה ל"ותחזינה...", לפני הברכה, מבוססת על רצ'יטטיב שהוסיף החזן
לייב גלאנץ, כפי ששמעתי בהקלטה בערב לזכרו של לייב גלאנץ, באור לי"ג שבט
תשנ"ד בבית-הכנסת הגדול של תל-אביב. אני בטוח שלפחות לאחד ממשתתפי הפורום יש
את ההקלטה הזו, ויוכל לאשר את דברי. אגב, גלאנץ עצמו שינה כמעט לחלוטין את סוף
היצירה, כשהוא עובר מ-סי מינור (-שבו הושמעה ההקלטה; אולי משהו בה לא היה תקין) אל
סי מאז'ור.
אני הקטן לא נתליתי אלא
באילנות הגדולים מאוד ממני, והשאלה, אם-כן, איננה עלי ועל העובדה שהוספתי
רצ'יטטיבים 'זרים' על יצירה שאיננה שלי, אלא על אותם גדולים שעשו את השינויים
לפני. מדוע הם עשו זאת?
את התשובה שמעתי מפי מורי ורבי
החזן יצחק אשל זכרונו לברכה, אשר אמר שני דברים בענין זה. הראשון: לדבריו, כששלוסברג
חיבר את היצירה עבור גרשון סירוטה, הוא חיבר אותה כך שסירוטה יוכל להוסיף משלו על
הלחן המקורי. ואכן, כך סירוטה – לדברי החזן אשל – באמת עשה. נמצאנו למדים ששלוסברג
התיר וקיבל בברכה תוספות ליצירתו, תוספות כאלו שלא שינו מהותית את הלחן בבסיסו.
הדבר השני שאמר החזן אשל, והוא
הוא עיקר הדברים, היה שישנן יצירות שיש בהן מקום – באופן כללי – להוספות
כיד-הדמיון הטובה על המבצע, וישנן יצירות שאין לשנות בהן. למשל, דוגמא ליצירה
שניתן להוסיף בה או לשנות קצת היא "מודים" הכפול של ליאו ליוב, יצירה
שבה רוב החזנים משנים את הרצ'יטטיב למילים "על חיינו המסורים בידך..."
וגם ב"הטוב כי לא כלו רחמיך". (באוזני שמעתי את החזן שטרן מבצע את
המשפטים המוסיקליים הללו באופן שונה, בזמנים שונים). או למשל "כל נדרי",
שמוסיפים בה רצ'יטטיבים ותנועות-חזניות שונות, כל חזן על-פי טבעו ויכולתו.
"ה' זכרנו", "עננו", "בריך שמיה" – כל אלו יצירות
שאפשר קצת לשנות או להוסיף, ובלבד שלא יאבד המבנה המקורי.
יצירות שאין לשנות בהן הן למשל
"אלו דברים" של רפפורט, יצירה שנכתבה בצורה מאוד ברורה ומסודרת, יש בה
תבנית ומבנה, ואין בה מקום לתוספות או לשינויים. וכן גם "ארשת שפתינו" של
ברום, "שהחיינו, של מכטנברג, וכן הלאה. יצירות שבנויות באופן שאין בו הפסקות
'טיבעיות' – אין משנים בהן ואין מוסיפים עליהן.
כדאי להאזין להקלטות של דוד
קוסביצקי, ולנתח את המקומות שהם הוא שינה מן הלחנים המקוריים שהיה משה אחיו שר:
"ולירושלים עירך", "הטה", "ה' מלך", "הבט
משמים". בכל הדוגמאות הנ"ל ניתן לראות איך, כמה והיכן משנים, ומתי אין
'נוגעים' ביצירה המקורית. אגב, "הטה" המוכר לנו היום עבר הרבה גילגולים
ושינויים מן הלחן המקורי של ישראל שור.
אלו הם הדברים, וזהו ההסבר
המקצועי שלי על הרצ'יטטיבים שהוספתי בביצוע "רצה" השבוע במונטריאול. היה
לי (ולמארגני הקונצרט) שיקול נוסף בעד ההוספות ל"רצה", שיקול שלא קשור
להאמור לעיל ושאין זה המקום לדון בו. מי שחושב שהשירה שלי איננה נקיה, זכותו לחשוב
כך. מי שחושב שהרצ'יטטיב היה ברמה ירודה, גם זאת זכותו לחשוב. מי שמוצא את הביצוע
שלי "חסר טעם", זו דעתו, ואני מכבד אותה. מוסיקה היא ענין של טעם, ואין
אנו יכולים אלא לכבד את דעתו של הזולת. כתוב באבות ב' ד' "ואל תאמין בעצמך עד
יום מותך", לכן עבורי, כמבצע, מה שקובע הוא תגובת הקהל. אם הקהל קם על רגליו
כדי להודות לי, ואם פונים אלי עשרות אנשים ומברכים אותי לאחר הקונצרט, ואם למחרת
ההופעה אני מקבל טלפונים עם ברכות מחברי למקצוע, והזמנות להופעות ולתפילות – או אז
אני יודע שמה שעשיתי היה טוב, ושהקהל נהנה. 'שליח ציבור' יונק מן הציבור, וזהו
השיקול היחיד שלי. אני מודה לבורא עולם על שזיכה אותי להצליח, וזהו.
תוקן על ידי הרב_אלחנן ב- 14/06/2012 19:05:18
