| נשלח ב-18/6/2012 11:53 |
 |
| |
מיהו הבעל תאוה האולטימטיבי?
תוקן על ידי ביליצר ב- 18/06/2012 12:44:18
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2012 14:52 |
|
| |
מיימוני
לייבוביץ היה מיימוניסט דהלכות תשובה ,,לעשות את האמת מפני שהוא אמת,
האם בעשיית האמת אין מתן שכרה בצידה ?בודאי, אם לא התענוג[ או צער בהעדרו]אין עשייה,,
אבל כדי להגיע לאותו דרגה צריך לעבור הרבה ת ע נ ו ג י ם ...............
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2012 01:54 |
|
| |
ביליצר
נכון. צדקת. טעיתי בהשוואה. לייבוביץ, כמו קנטיאני, רוצה "לשם שמים" מוחלט שאין בו שום הנאה ושם רווח אנושי. החזו"א במפורש רואה את התענוג האצילי של הנפש בעבודת ה'.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2012 22:47 |
|
| |
מיימוני שבוע טוב
התחרות בין השכל לגוף באה לידי ביטוי כשדנים על הבחירה ודומיו ,
לא הבנתי מאיפה הוצאת מאיגרתו עבודת ה לייבוביציאני ,ואדרבה הוא ממליץ להתעסק בתענוגות הכי כדאיות שיש לעולמינו להציע שלדעתו אלו תורה ומצוות ולהכנע בכל מובן לנותן התורה,
ובענין התענוג מדברי תורה כנראה שדגל בשיטת האגלי טל ור אברהם מן ההר בהתבטאו על האדמור מסוכוצוב שהוא שפיץ ליטוואק,,
שאלת האשכול באה לחקור פרדוקס מסויים ,התחנכנו שבעולם הזה עבודתינו לותר מללכת אחר שרירות ליבינו כי שם נהנה פי כמה וכמה,
וכשנתבונן קצת נגיע לשאלה,מיהו יותר בעל תאוה זה שחוטף כאן או זה ששקל לותר כאן למען שם כדי לקבל משהו בומבסטי יותר,[מקוה שכבר ויתרת בלדון על המלה בעל תאוה]
לשאר ,הכותבים כאן את הבליהם ,
בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין
רמבם,אין מחשבת עריות נכנסין אלא בלב הפנוי מן החכמה ,
משביעו רעב...........
אין להבלים אלה ביטוי במציאות ברמה סטטיסטית,
ואנא לא להפנות לימוד מוסריות בעולם שרוב נשיהם הוטרדו ומוטרדים באוטובוסים בכלל,ושאר כל התנהגות אחרת בפרט ,
כל אלו ועוד פשוט מגוחכים,,
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2012 15:38 |
|
| |
לאן אפשר להידרדר יותר?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2012 15:33 |
|
| |
צענע בלימוד גמרא ביידיש -אומרים כך- מאדעך, מאדעך, כל שכן, כל שכן. מאדעך-ומה לאחר לימוד התורה?(תורה מתישה כחו של אדם) הם נשארו בעלי תאייוה, פדופילים. כל שכן כל שכן, בלי זה מי יודע לאיפה היו מתרדרים 
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2012 15:19 |
|
| |
זה כלל לא משנה.אם הנמשכים לרבנות או לכמורה פנו למקצוע הזה כי מלכתחילה היתה להם בעיה.
עצם העובדה שאנשים שעסוקים כל הזמן בלימוד תורה לא משתחררים מתאוותיהם אלא להפך-התורה מגבירה את תאוותם היא הנקודה שאותה ביקשתי להדגיש.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2012 13:36 |
|
| |
| צענערענע כתב: |  |
ולכן יש יותר פדופילים וסוטי מין בין הכמרים ובין הרבנים .
|
|
סימפטיה גדולה למכשפים אין לי, אבל צריך לדעתי לבסס ביקורת עליהם:
* האם אכן יש יותר פדופילים וכו' בקרבם?
* האם יותר פדופילים וכו' נמשכים למקצועות בהם יש קשר אינטימי עם קטינים (ומכשפים הם פשוט מקרה פרטי)?
קצת נתונים לא יזיקו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2012 13:28 |
|
| |
אכן מספר כזה צעירי הצאן קולטים דעות.
אבל לימודי ליבה-ה' ירחם.
וזו התוצאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2012 13:13 |
|
| |
צענע מבחינה עובדתית- רש לקיש אמר לר יוחנן יופיך לנשים! ור' יוחנן עצמו ישב על פתחי מקוואות, שהפטנט של יעקב עם הצאן ברהטים יעבוד על הנשים שחוזרות מהטבילה למרות שהגמרא מלאה בסיפורים על תנאים וחכמים שנכשלו באשה יפה, את מה שהגמרא אומרת על הנשים. וכו
כתובות דף סה.
תנא: כוס אחד יפה לאשה, שנים - ניוול הוא, שלשה - תובעת בפה, ארבעה - אפילו חמור תובעת בשוק ואינה מקפדת.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2012 13:04 |
|
| |
מסיפורים המובאים בתלמוד ניתן ללמוד שדווקא העוסקים בתורה הם הם שמתעסקים כל הזמן במחשבות על ה"צורות היפות"
כך שהאגדה שהתורה מגנה ומצילה מתאוות היא עוד אגדה שסיפרה לנו הגננת.
ומה הפלא בכך?כאשר צעירי הצאן נחשפים לכל מיני פלפולים תלמודיים שכתבו גברים בנושא האשה גם כל הקידמה הנוכחית לא תשחרר את צעירי הצאן ממחשבות על ה"צורות היפות".
ולכן יש יותר פדופילים וסוטי מין בין הכמרים ובין הרבנים .
שהרי חז"ל בעצמם הודו שככל שאדם גדול יותר כך יצרו גדול יותר.
ולכן דווקא הדבקים יותר בתורה זקוקים ליותר הפרדות וליותר שאלים.
בעולם הפתוח והנורמלי יודעים שגם נשים נחשפות ל"צורות יפות"-של גברים אבל גברים בלבד כתבו את התלמוד .
אז אם נשאל את השאלה של פותח האשכול:מיהו בעל התאווה הגדול יותר התשובה של חז"ל ברורה בעניין הזה.
והחיים מוכיחים עד כמה ,באופן פרדוקסלי-הם צדקו.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2012 12:07 |
|
| |
מיימוני כתב על פי החז"א על אותנטיות החיים. אולי אותנטיות היא מה שכתבתי ב
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2012 10:18 |
|
| |
רק להבהיר משחק מילים שאולי לא היה מובן למי שלא מכיר.
סתם "צורות יפות" אצל הרמב"ם מכוון לנשים או, אפשר, לנושאים חומריים אחרים שמוצאים חן באופן טבעי בעיני האדם.
צורות הם המונח האריסטוטלי לאידיאות של אפלטון. שני מונחים אלו, צורות ואידיאות, יכולים לציין את מושאי הידיעה העליונה, הנעלה, שהיא תכלית האדם אצל שני פילוסופים מוקדמים וחשובים אלו. הדגם שלהם, שרואה בידיעה את התכלית האמיתית, קיים בגלגולים שונים עד היום הזה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2012 10:16 |
|
| |
ביליצר
אני מסכים. החזו"א באמת ראה את העולם כמתחלק באופן דיכוטומי.
א. תאוות ורוב מה שמעסיק בני אדם. ומנגד תורה ומצוות.
אמנם, עד כמה שאני יכול לחשוב ברגע זה, החזו"א לא בהכרח אימץ את הדגם של התחרות בין שכל או נשמה לגוף. הוא היה קרוב מדי לגמרא ולמקורות מכדי להשתמש בו ולכן היה מודע לכך שהחילוק האמיתי במקורות הוא בין עשיית רצון ה' לבין חיים למען כל מטרה אחרת. (מעניין: האם ניתן לטעון שיש אצלו אם כן דגם לייבוביצ'יאני, עשה את המצוות בלי לחפש למה ורק למען עשיית רצון ה'? מסתבר שכן).
ב. בניגוד לליבוביץ (הרשמי. בפועל לייבוביץ יכול להיות קרוב לחזו"א יותר ממה שהיה מוכן לומר, לפי הסבר זה), החזו"א רואה גמול לאדם שעוסק בתורה ובמצוות. הוא הופך כמעט למלאך ה'! (אחת מאגרותיו היפות). אדם כמו החזו"א עצמו, שיכול להעיד כי אין לו שום נחת בעולמו פרט לעשיית רצון ה' (אכן, לפי אורח חייו ומשפחתו ועניותו, כמדומה שלחזו"א לא היו נסיונות מהסוג שלנו...).
אמנם, שוב ממה שאני יכול לייחס לחזו"א - שהפך פתאום לדגם שממנו לומדים על התשובה לשאלה הפותחת מיהו בעל התאוה המרכזית ומהי - כמדומה שהחזו"א לא עסק בשאלה מהי התאווה הכי חזקה והכי גרועה. כולן בזבוז של החיים שמיועדים להתקרבות לה' דרך תורה ומצוות דווקא.
חיים של תאוות, שאינן רק עריות או אכילה, הם חיים המוניים. חיים שאפשר היה לומר, בלשון אקזיסטנציאליסטית, שהם אינם אותנטיים. רוב הבריות לא זכו לגלות זאת. מי שכן, ובכן, לו החזו"א קורא לנצל את ימיו למען המטרה הגדולה מכל, שתהפוך אותו לאדם חדש.
לפי זה, אין טעם לדון בשאלה על תאוה אולטימטיבית. אם כי יכול להיות ערך לשאלה במה בני אדם נוטים יותר להיכשל: עריות, הרהור עריות, אבק ריבית, אבק לשון הרע ועוד, על פי סוגיות הגמרא, שהן ורק הן הבסיס לכל עולם אמונותיו של החזו"א.
ולכן גם תמהתי על השאלה שפתחה את האשכול מעיקרו. אין תאוה אחת שמגדירה את האדם. יש כמה וכמה נושאים שמושכים אותנו מטבענו (ולפי מחשבתי שלי, מכיון שאנו בנויים גם כבעלי חיים, ולכן יש לנו משיכה אינסטינקטיבית לאכול, לנקבות, לטריטוריה, לצבירת נכסים, ואם נרצה אפשר לראות כאן כלים שמובנים על פי תפיסת האבולוציה). אבל נושאים אלו אינם העיקר בחיים. אף אחד מהם אינו חייב להיות שלילי. כל דבר יכול להיות טוב במידה (רעיון שקיים כבר בעולם העתיק, ולא רק אצלנו. הסטואה כמדומה גם אחזו מזה). כלומר, גם למה שכונה כאן "תאוות" יש מקום משלהן. האדם רק אמור לדעת שיש בחיים יותר - הרבה יותר - מאשר אכילה ושתית וה"צורות היפות". יש את הצורות האידיאליות של אפלטון, אריסטו, והפילוסופיה. ויש את ההידבקות בה'. למה לבזבז זמן על נושאים פחות עקרוניים ומתמידים? זו בעיני תפיסת היהדות, שמגולמת בכתבים של מן הידועים בהוגי הדעות של עמנו, כמו הרמב"ן והמהר"ל. (שכמובן יש לי ויכוח איתם במקומות אחרים). וכבר כתבתי את גישתי שלי כאילו האשכול בא לברר את דעתי שלי. אבל אולי ירצו לקרוא מה שכתבתי כדי להכיר עוד אפשרות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2012 22:51 |
|
| |
מיימוני
החזו,א מבדיל בשניים,
א]בין תאוות בהמיות לתאוות אציליות כלשונו [למרות שחיסר את המילה תאוה אין לשלול אותו אם היא מתאימה ל,הקבה
מ ת א ו ה לתפילתן של צדיקים]
ב]מבדיל בין גודל ההנאות לטובת אותה הנאה אשר נשמת האדם מתרוממת ,,
ושוב צריך להתעמק מהי אותה הרגשת רוממות ואיך מפרשים אותה,
האם אין זה רוממות האני העצמי הרגיל,?א נ י הנני מורם מן הבריאות שמניחים חיי עולם ,א נ י קניתי לי ניצחיות ושכרי
א נ י מאנשי אלוקים וקרוביו ואהוביו ושבע רצון מעשייתי ,א נ י אינני עוסק בקטנות ועשיתי את יעודי ,א נ י הנני הולך בדרך התנאים והאמוראים ואשיגם במקצת ,עובד ה ,גיבור המתגבר על צרכי גופי ויצריי
ובפרט קטן ,א נ י למדן מבין מוכשר מתקדם מחדש בדרך סלולה העולה בית..........,,עושה נחת רוח למשפחתי סביבי סבותי בגן עדן וכו, הרשימה ארוכה,
תוקן על ידי ביליצר ב- 28/06/2012 22:52:40
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2012 07:25 |
|
| |
ביליצר
מה לומדים לדעתך מן האגרת?
האם הכוונה שכל התאוות הן פסולות? וכל מה שמשמח את האדם ואינו לא תורה ולא מצוה ואולי גם לא חכמה הוא תאווה?
ורצון ללמוד חכמה או תורה, מדוע הוא אינו "תאוה"?
איך החזו"א משתמש במילים אלו? האם החזו"א אימץ את הדגם שמפריד בין רצונות האדם כך שיש רצונות בהמיים או משותפים לאדם ולבהמה לבין רצונות נשגבים? האם היה לחזו"א בסיס, שיטה של מחשבה שהסבירה את ההבדל הזה? היכן זה כתוב?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
