מנהג אמירת ה'בריך שמיה'

א. הנה בנוסח ה'בריך שמיה' אנו אומרים: 'ולא על בר אלהין סמיכנא', ודבר זה העלה את חששם של חכמי אשכנז, שכן הפירוש המילולי של 'בר אלהין' הוא 'בן האלוהים', ובכל רחבי אירופה במהלך של למעלה מ – 1000 שנות שלטון האפיפיור על מדינות אירופה, כאשר לב מלכים היה בידו לכל אשר יחפוץ יטנו. והם [אנשי כנסייה] תמיד הפנו אצבע מאשימה כלפי היהודים שאת דתם הם משמיצים, ותמיד חיפשו בכתבי היהודים אחרי סיבות להראות את מלחמתה הסמויה של היהדות בנצרות, היו יכולים לראות בביטוי זה כעלבון, שכן הכנסייה החשיבה/מחשיבה את האיש ההוא כ"בן האלוהים" (עפ"ל), והנה היהודים בכל פעם שפותחים את היכל ספר התורה מורדים במלכות משיחם-אלוהיהם.

ואמנם לכאורה נאמר שהיום אין חשש כזה, אבל הגאון בעל הנודע ביהודה כתב שעצם הנוסח עצמו הוא בעייתי, ולא רק מפני אימת הגויים יש להימנע מלאומרו, אלא עצם הנוסח 'בר אלהין' משמע כאילו חס ושלום יש לו בן. וכמו שכתב בשמו בספר פאר הדור (עמ' סא'). וכעין זה מצינו בירושלמי (סוף פרק ו דשבת) כשאמר נבוכדנאצר הרשע ורויה די רביעאה דמי לבר אלהין, ירד מלאך וסטרו על פיו, ואמר ליה, תקין מילך, ובר אית ליה? חזר ואמר וכו'. ע"ש. ויש שרצו לומר שיש פירוש נוסף לנוסח 'בר אלהין' וכמו שמצינו בבראשית (ו, ב): "ויראו בני האלוהים את בנות האדם וכו'", ופירש רש"י על אתר: "בני השרים והשופטים". וע"ע באיוב (א, ו). ואולי עדיין קשה, כי בעניין 'בריך שמיה' לא ניתן לפרש בדרך משל. שכן בארמית המובן של 'בר אלהין' הוא בן אלוהים כפשטו. ורק בלשון הקודש מילת אלוהים היא ניתנת למובנים שונים. וסוף כל סוף ראינו שלפני פרסום הזוהר לא אמרו את ה'בריך שמיה' בשום קהילה, ולמה לנו להכניס את ראשינו בחשש הזה?  

בעיה נוספת התעוררה. כאמור אנו מייחסים תפילה זאת לרשב"י. וקשיא דהא מצינו במדרש (בראשית רבה פרשה כו): "רבי שמעון בן יוחאי קרא להון בני דייניא רבי שמעון בן יוחאי מקלל לכל מאן דקרא להון בני אלהיא". ע"כ. וכיצד ייתכן שרשב"י ינסח תפילה, שבתוכה מופיע ביטוי שהוא עצמו מסתייג ממנו באופן חריף ביותר? מכח שאלה זו (ושאלות אחרות) רבים מחכמי ישראל רצו לומר שיש קטעים מהזוהר שאינם מיוחסים לרשב"י, ונצטט אותם (כל המקורות כדלקמן נמצאים בספר "שרשי מנהג אשכנז", הרב בנימין שלמה המבורגר, עמ' 160-169):

• הרב ברוך עפשטיין (בעל "תורה תמימה"), בספרו 'ברוך שאמר' עמ' קעז-קעח כתב בהקשר לתפילת 'בריך שמיה': "ובהכרח צריך לומר, כי המאמר שבזהר הוא לאחד החכמים בזמן מאוחר מרשב"י, כאשר ידוע כי בזהר נקבעו מאמרים מכמה חכמים כאלה, ועם משך הזמן נתיחסו לרשב"י".

• גדליה בן יחייא ב"שלשלת הקבלה" עמ' ע-עא כתב: "וראוי שתדע כי רשב"י ובנו לא כתבו את כל ספר הזהר אשר הוא בידנו היום, אבל היו תלמידיו ותלמידי תלמידיו שחברו קונטרסים שכתבו הם וחבריהם כמו ע' שנה אחרי מותו".

• כעין זה טען המקובל רבי אביעד שר שלום באזילה בעל "אמונת חכמים" עמ' פרק כה: "ספר הזהר, המאיר לכל העולם ונקרא "מדרש יהי אור", שהוא מסודות התורה והקבלה, כינוהו על שמו [של רשב"י], אע"פ שהוא לא עשאו, כיון שתלמידיו ובנו ותלמידי תלמידיו עשאוהו על מה שקיבלו ממנו, כמו שאמרו שהמשנה וספרא וספרי ותוספתא כלהו אליבא דרבי עקיבא, אע"פ שאלו הדברים נעשו על פיו יותר מששים שנה אחרי מותו".

• יתירה מזו קבע בעל "שומר אמונים" ויכוח ב', הקדמה ב', הצעה ב', כי: "אח"כ בזמן הגאונים חלקו את ספר הזהר לפרשיות, כל פסוק בפרשה שלו, והוסיפו קצת דברים בגליון הספר. ואח"כ באורך הזמן נכתבו בפנים, כמו שכתב האר"י זלה"ה בענין הקדיש".

• בדומה לו הבהיר המקובל הרב יצחק אייזיק בעל "מגן וצינה" פרק כ"א: "ספר הזוהר נכתב כמה דורות אחר רשב"י, מה שנכתב ונתקבל משמו ומשאר חבריו ותלמידיו שהיו בימיו. וגם זה נעשה בו הוספות רבות עד מאוד מן אחרוני האחרונים, אחר שבאו בכתב וניתנו להעתיק, ושלטו בו ידי רבים, כל אחד מה שנראה בדעתו ומה שנתחדש לו יכתב בגליון על ספר הזהר הקדוש מן הצד, ואחר זה בא ריעהו מעתיק מן המעתיק ומצא כתוב בגליון דברים רבים, ובמעט התבוננות חשב שזה היה חסרון בגוף ספר והכניס בפנים. ומזמ באו כמה מאמרים שנראה בעליל שהם מן האחרונים, דעין של רש"י ור"ת, והרבה דברים כאלו. ועל כמה מאמרים מצינו בכתבי האריז"ל, שאמר שאינם מן הזהר כלל" כגון: "מורי ז"ל [האר"י] לא היה רוצה לומר אותן הפסוקים הנזכר בזהר פרשת בלק בקומו בחצות... וכמעט שהיה מגמגם שאינם מכתב יד בעל הזהר" שלחן ערוך של רבי יצחק לוריא, ה' נטילת ידים דשחרית, סעיף ט'.

• רבי יעקב עמדין חיבר את הספר "מטפחת ספרים", כדי להוכיח שלא כל הכתוב בזוהר יצא מתחת ידיו של רשב"י, ומסקנתו היא: "מבואר הדבר למי שרגיל בספר הזוהר, שהרשב"י לא כתב כל הדברים שבו, אך כלול מכמה חבורים, שחוברו בזמן הגאונים ובדור שאחריהם (ואולי בימי רבנן סבוראי חובר הספר הקדוש ההוא), כמעט אין לי ספק בדבר. וגן יש לידע שהכניסו בתוכו דברים הרבה שאינן מגוף הספר כלל., רק הגהות מאחרונים מאד, והמה רבו כמו רבו, ואוכל להכריח ולהוכיח זה בס"ד במופתים חותכים, ואשמת המעתיקים היא, וכבר חברתי בעז"ה על זה חבור מיוחד קראתיו "מטפחת ספרים" מור וקציעה, סי' כ"ה ד"ה ואני אומר".

• הרב משה סופר בעל "חתם סופר" שיבח את "מטפחת ספרים" ולאחד משואליו המליץ לקבל את הדברים הנאמרים בו: "הנה נצמא בשכנותך ספר "מטפחת ספרים" ומהריעב"ץ, תמצא שם, כי דבר גדול דיבר הנביא ז"ל בענין זה, הלא ישתוממו רואיו" (שו"ת חתם-סופר, ח"ו, סי' נ"ט) . בענין ספר הזוהר אמר החת"ס לתלמידיו: "אילו היה יכולת ביד אדם להעמיד מדרשי רשב"י על טהרתן, לברר מהם מה שנתחבר אליהם מחכמי הדורות שאחריו, לא יהיה כולו רק ספר קטן כמות מאוד, מחזיק דפים מעוטים" מפי החת"ס בפני בני הישיבה, כפי שהביאם תלמידו הג"ר אליעזר ליפמן נייזאטץ, מי מנוחות, פרעסבורג תרמ"ד, דף מג ע"ב.

• בדומה לכך כתב הרב אלעזר פלקלש בעל "תשובה מאהבה", ח"א סי' כו, תלמידו המובהק של ה"נודע ביהודה": "הריני נשבע בתורת ה', שבספר הזוהר נמצאו כמה זיופים וקלקולים אשר הוסיפו. ועלה אחד מתלמוד בבלי הויות דאביי ורבא, קדוש יותר מכל ספר הזוהר... לאו גושפנקיה דרשב"י ועזקתיה חתום עלהים, ומי שיש לו חצי דעת יגיד כן, שהרי נזכרו בספר הזוהר כמה תנאים ואמוראים שהיו אחר רשב"י שנים רבות במספר... כמבואר בספר "מטפחת הגאון מוה' יעב"ץ זצלל"ה, שגזר אומר שחלו בו ידים".  

ב. ידוע שאין לתבוע צרכים פרטיים בשבת. והנה ב'בריך שמיה' אנחנו מבקשים דברים שונים כגון: "יהא רעוא קדמך דתוריך לן חיין בטיבו... למינטר יתי וית כל די לי וכו'. ועוד בעיה, בקטע מופיעה בקשה לבנים זכרים, וראיתי שיש שהקשו, וכי נשים אינם חלק מבריאת ה'? ובפרט שלפי חז"ל מצוות פריה ורביה היא בלידת זכר ונקבה. ואם כן, כיצד בקשה זו מתיישבת עם קיום המצוה?

ג. בזוהר (ויקהל רו.), וז"ל: "אר"ש כד מפקין ס"ת בציבורא למקרא ביה וכו', ואיבעי לבר נש למימר הכי בריך שמיה". ע"כ. והזוהר הקדוש נמנה על סתרי תורה, שהרי ידוע שהתורה נדרשת בארבעה אופנים: פשט, רמז, דרש וסוד. וחלקו של הזוהר הוא בפנימיות התורה, וכבוד ה' הסתר דבר, והיאך יקראו הציבור בפרהסיא קטעים מתורת הנסתר, ולכאורה אין זה ראוי, ופרט כאשר האריכו הפוסקים בדבר החשיבות לשמור את תורת הסוד כסוד. (ובפרט כמה יש לבכות על זה שבימינו כל אדם שבקושי פתח דף גמרא בחייו, ואינו יודע צורה דשמעתתא, לומד בספר הזוהר. ובמו עיני ראיתי בחורים שחזרו בתשובה רק אתמול שלשום, ניגשים לארון הספרים ומעיינים בדברי הזוהר, ולמה לא ילמדו איזה הלכה למען ידעו את מצוות ה' לעשות ככל אשר ציווה? וכיום הזוהר (תורת הסוד!) נעשה כמעט מסחרי רח"ל, ולא מפחדים לגשת פנים אל הקודש, ורבים חללים הפילה).

ד. הנה בשלטי הגיבורים (קידושין לג:) בשם הריא"ז, עמידה בפני ספר תורה מצינו, השתחוויה לא מצינו. ועיין בכנסת הגדולה (יורה דעה סימן רפב) שהבין מדברי בעל השלטי הגיבורים שיש להימנע מלהשתחוות, וכן כתב בכף החיים סופר (סימן קיג אות יב) וערער על הנוהגים לכרוע באמירת וסגידנא קמיה שבבריך שמיה, שהרי אין לכרוע אלא במקום שתיקנו חז"ל לכרוע. ע"ש. ובכלל, הפעמים שבהם אנחנו כן משתחווים, אנו עושים זאת לכבוד הקב"ה (וכל קומה לפניך תשתחווה), ופה אנחנו כורעים גם לפני ספר התורה, וכ"ש בנוסח "דסגידנא קמיה ומן קמיה דיקר אורייתה", והיכן מצינו שיש איזושהי הקבלה שמותר להשתחוות לפני משהו אחר מלבד לריבונו של עולם?