החוויה הדתית. דרכי הזיהוי והטיפול.

1. מהי החוויה הדתית.
חוויה דתית הינה רגש אותו חווה האדם כאשר לדעתו הוא חווה אותו בהקשר לציווי דתי או חיבור עם ישות דתית.

החוויה הדתית יכולה להיות פיזית - הפרשת אדרנלין לדוגמא, והן אינטלקטואלית. - הרגשה של האדם כי מישהו "מקשיב" לתפילתו וכדו'.

2. זיהוי מקורה של החוויה הדתית.
ככל שאין לאדם נפקא מינה מעשית מהחוויה הדתית, פחות הוא הצורך שלו בזיהוי מקורותיה והגורמים לה. מי שחווה חוויות כתוצאה ממשחקי כדורגל, ממשיך ללכת אליהן לא בגלל שזיהה בוודאות את מקורה של החוויה, אלא מאחר שמבחינתו אין משמעות למקורה. כדורגל = חוויה מבחינתו.

ככל שלאדם תהיה נפקות גדולה יותר כתוצאה מהחוויה, חשובה יותר בדיקת מקורותיה. 

דוגמא שניה: אדם שיחווה חוויה דתית בכל פעם שייגש אל המקרר, ישמח לעשות זאת בצורה קבועה.
ברגע שבחווייתו המקרר יצווה עליו לתרום כסף למקררים מעוטי יכולת, או להרוג את אשתו, יהיה עליו (ועלינו) לבדוק את מקור החוויה.

3. שימוש בחוויה כראיה מציאותית.
אין ספור נתונים אמפיריים הבנויים האחד על השני, בונים מארג לו אנו קוראים "מציאות".
על מנת לקבל ולאגור ידע, אנו משתמשים בנתונים שונים אליהן הגענו בדרכים שונות. חלקן בצורה חושית, חלקן בצורה לוגית.
ככל שנרצה לבנות חלקים מהמציאות באמצעות שימוש בנתון הלקוח מחוויה דתית, חובה עלינו לבדוק את אותה חוויה באמצעות אותם כלים בהם אנו משתמשים כלפי כל נתון אמפירי אחר במערכת המציאות.

השימוש בחוויה, יכול שיעשה בדרך סופית - ברור לי שהחוויה נובעת מX וע"כ, לוגית, נובע Y. ויכול שתיעשה בדרך סטטיסטית. - ב66% מהפעמים X נובע מ Y וע"כ Z. בדרך כזו ברור שכל נכונותו של Z וכל מה שנבנה על גביו, נכון ב66%.

4. השימוש כראיה כלפי אנשים אחרים.
ככלל, אין אפשרות להעביר את החוויה לאנשים אחרים. יכול האדם לתאר את שהרגיש, אך לעולם לא יחווה הוא בדיוק את שחווה חברו.
בפועל, רבים הם אלו המתנהגים ע"פ חוויותיהם. מעטים הם אלו הקובעים נתונים ע"פ חוויותיהם ככל שלדבר יש השלכה מעשית כלפי מישהו אחר.

לשם הדוגמא נספר  עלמשפט רצח בו יושב לדין השופט המוערך ביותר בארץ. שופט המקובל עלינו מאז ומתמיד כאדם הישר ביותר ואשר על פיו נעשה הכל מאז ומתמיד. אם בתום המשפט הוא יפסוק כי הנאשם חייב וינמק זאת ב"חוויה דתית" שחווה, אנו נעיפנו אחר כבוד לבית חלושי המוחין הקרוב.
כל זאת על מה? הרי היה מוחזק כנאמן מאז ומתמיד ומדוע לא נאמינו בחוויה הדתית שחווה? 

5. זיהוי מקורה של החוויה.
מקורות אפשרים לחוויה הם רבים. מגוון האפשרויות הפסיכולוגיות והפיזיות היכול לגרום להרגשת חוויה רבות מספור. ככל שהחוויה אמורה להוכיח מידע כלשהו, יש להיות בטוחים כי היא אכן נובעת מכח עליון כלשהו ולברר בדיוק מיהו.

בירור זה יכול להעשות רק באותם כלים בהם אנו משתמשים כלפי כל נתון אמפירי אחר.
כל אותן כללי ההיגיון והלוגיקה הידועים לנו, איתן יעמדו על מקומם בבדיקה זו. אין שום סיבה שנסבול טיעון מעגלי כאן אם לדעתינו הוא מטומטם בכל מקום אחר.

הדרך הראשונה שלנו, תהיה השוואה בין הרגשתינו וחוויתינו, לחוויות דומות של אנשים אחרים. אם בסיכומו של יום יתברר כי ככל שזה נוגע לכל ענין אחר, או לכל דת אחרת, אין החוויה מצביעה אלא על הבעיה הפסיכולוגית של החווה, יהיה עלינו לקבל את אותה מסקנה גם כלפי חוויותינו שלנו.

6. דרכי הטיפול.
   1. זיהוי החוויה ומקורה.
   2. ביטול הנחת המבוקש.
   3. בדיקה אובייקטיבית באותם כלים המשמשים אותנו כלפי כל בדיקה אמפירית אחרת.
   4. השוואה לחוויות של אנשים אחרים, דתות אחרות וכו'.
   5. די לצביעות.

7. ולעולם המעשה:
אתמול בלילה חווה מוחמד חוויה דתית, בה נאמר לו כי עליו לטפס על מצוקי דרגות ומשם עליו לעוף כציפור ללמטה. בכך הוא יביא את האימאם הנעלם.
מוחמד שלנו, אמנם סובל מהתניות חינוכיות פסיכולוגיות המקשות עליו לחשוב בהגיון, אך עקב כובד המשקל של תוצאות החלטתו עליו להתאמץ ולשקלל את הנתונים. 
מצד אחד יכול הוא לאבד את חייו.
מן הצד השני יכול הוא להביא גאולה לעולם וחיי נצח לו עצמו, לשבת עם שי'חים נכבדים בסעודתו של לוויתן ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו מוחמד, והכופרים היהודים יאבדו כולם מן הארץ, ותהיה מלכות אללה שלמה, וכו' וכו' וגומר.
אולי צריך הוא להשתמש בהימורו של פסקל? כמה טוב צפוי לעומת חיי בן אדם אחד!


תכלע'ס, מה לדעתכם הוא צריך לעשות?

יפה. 
"חשיבה על הא-ל מגלה על קיומו".

בא ונתחיל מהגדרות.

א-ל (היהודי...) = בורא שברא את העולם, ונתן לעמו תורה ומצוות.

מוסכם?

לסיכום דעתך: "חשיבה על הא-ל הופכת אותו לקיים"?

את דעתי שלי סיכמתי לעיל במשפט הבא:

נדמה לי כי כמעט כולם מסכימים כי חוויה אינה יכולה להוכיח כלום מעבר לקיומה שלה עצמה. ככל שהבנתי שלי מגעת, אין קשר בין חוויות לבין הדת בשמה הן מגיעות. לא שמעתי שחיובי היהדות הן רק על החווים וכל כיוצא בזה. 

לסכם את דבריך? בשמחה. לסכם את טענותיך? בלתי אפשרי.

במכוון, או שלא במכוון, טנותיך מעורפלות ולא ניתנו לזיהוי. "החלקת" בין שלל נושאים כשאתה עובר בין אחד לשני לפני שמצית את הראשון ובלי לטעון שום דבר פוזיטיבי.

אמירותיך ושאלותיך באשכול:
1. מה הבעיה עם החוויה? אם משהו "עושה לי טוב" למה שלא אמליץ עליו לאחרים.
      אפילו אם עושה לי טוב למרר לאחרים את החיים.
2. יש רגש שקוראים לו חוויה. אם התורה עושה לאדם טוב זב מוכיח שהיא טובה בשבילו.
      החוויה מוכיחה את החלק הטוען שהדת טובה ודרכיה דרכי נועם.
         אם הגדרת הא-ל היא ממציא כל נמצא, כל דבר היא הוכחה אליו.
3. ניסיון לברר מהי הגדרת א-לוהים. 
4. ניסיון לברר מהי השמש ומהן ההוכחות לה.
5. ניסיון לברר מהו נתון אמפירי.
6. ניסיון להגדירו.
7. בקשה מאלי ס שיבחר מספר לפיו נחליט האם מתון הוא אמפירי.
8. חלוקת הויכוח לשניים, הא-ל ומצותיו.
9. שום דבר בעולם הוא לא אמפירי.
10. ניסיון לברר הבעיה האינדוקטיבית.
11. ניסיון להגדיר הוכחה.
12. ציטוט "בעצם עדיין לא טענתי שום טענה"
13. ניסיון להגדיר "מציאות"
14. דעת הרמב"ם שלא ניתן לומר כלום על הא-ל.

ולאחר כל המלל.

יש לך אפשרות להסביר פוזיטיבית את טענותיך?