פסק השולחן ערוך מקורו ברמב"ם שאסור-אבל בימי הרמב"ם לא נתגלה חכמת הקבלה וזוהר הקדוש
ר"ח תמוז תשע"ב
הנה התגלה לנו , אודות השאלה הגדולה ששאלו רבים מתלמידי החכמים, אברכים, ובני הישיבות שיחיו, אם כן איך פסק השולחן ערוך שרק מי שמילא כריסו בש"ס ובפוסקים ילמד חכמת הקבלה, ואתם אומרים שכל אברך ובן ישיבה ילמד, מי יכול לרמות עצמו שגמר כל חכמת התורה הנגלית?? ויתחיל ללמוד חכמת האמת?!! והנה נתגלה לנו מהיכן מקורו של השולחן ערוך הרי מקורו בדברי הרמב"ם במשנה תורה, והנה מפורסם בשער בת רבים ובכל מקומות של תורה ובבתי מדרשות, שחכמת הקבלה וספר הזוהר, לא נתגלה בימי הרמב"ם, אם כן מה הולך כאן????????? ואם לא נתגלה בימיו אז על מה אוסר???
אלא התשובה הגדולה היא: שכל מה שכתוב בספרי הקבלה, הם לא עצם חכמת הקבלה אלא טעמי תורה - טעמי תורה המבארים את התורה הנגלית. ולכן כל דברי הרמב"ם והשולחן ערוך האוסרים מדברים על סודות התורה שנמסרים בעל פה ואסורים להיכתב,ולא לכל אחד, ומכאן כל הגדרים שקבעו חז"ל,בפרק "אין דורשין במעשה מרכבה ביחיד" וכו', מסכת חגיגה, שהמדובר כאן רק על סתרי תורה, לכן כל ספרי הקבלה, בכללם נקראים "חכמת הקבלה" , כי באופן עקרוני חכמת הקבלה הוא שם מושאל כללי, על כל החכמה הזאת, אולם החכמה הזאת חלקה בעל פה שאין מגלים אלא לצנועים, ועליה נתן הרמב"ם את הגדרים והסייגים למי שרוצה להכנס בה וממנה פסק הש"ע, אבל לא התכוונו כלל על הספרים המצויים ביננו מהאר"י ומהזוהר הקדוש ומבעל הסולם, ומכל חכמי האמת האמיתיים.ואדרבה מצווה אף לפרסמם וללמדם, וזה דבר גילוי הגדול והנורא הזה.
תוקן על ידי אלעאידלע ב- 21/06/2012 15:37:44
 |
|
|
