| נשלח ב-22/6/2012 18:50 |
 |
| |
האם כדאי להיות חכמים?
לפעמים נראה לי דווקא אנשים פשוטים, שחיים על פי האינסטינקטים שלהם ולא בוחנים כל דבר, חיים טוב יותר.
בלי להסתבך בשאלות קיומיות גדולות, בלי לבקר תמידית את עצמם ואת החברה.
המודעות והביקורת מביאות אותנו לראות גם את הצד הרע שבכל דבר ולהסתפק תמיד וספק מוליד חוסר ביטחון.
בנוסף, ידוע שלעיתים קרובות, לאנשים עם איי.קיו. גבוה יש בעיות ביצירת קשרים חברתיים (אולי בגלל הפער בצורת החשיבה). אולם מה לעשות וקשרים חברתיים טובים הכרחיים בהרבה תחומים בחיים.
קהלת ב יח:
"כי ברוב חכמה רוב כעס ויוסיף חכמה יוסיף מכאוב"
ספר חדש בשם "פרודקס האינטלגנציה" מאשש את התובנה הזו. מתוך "דה מרקר":
סאצושי קנצאווה, מחבר הספר "פרדוקס האינטליגנציה", טוען כי אנשים אינטליגנטים מעדיפים לפעול באופן אנליטי במקום להשתמש ברגשות שלהם והופכים רעיונות פשוטים למורכבים רק משום שהאינטליגנציה שלהם מאפשרת להם ליצור אותם. "חכמים אידיוטים", כפי שהם מכונים לא אחת. לדבריו, החוכמה היתרה עומדת פעמים רבות בעוכריהם. קנצאווה טוען כי בניגוד ליתרונות ולהצלחות של אנשים בעלי מנת משכל גבוהה במיוחד בתחום התמקצעותם, הם מתקשים בפתרון בעיות בתחומים החשובים ביותר בחיים: משפחה, חברים ומערכות יחסים ככלל. קנצוואה מספר על מחקר ארוך שנים שנערך בקרב ילדים עם איי.קיו 155. כשהם התבגרו התברר שהם הצליחו הרבה יותר בהישגים אקדמיים ומדעיים ופחות בהורות ובחיי הנישואים. "הם אינם חברים טובים כל כך או הורים טובים לילדיהם. הם גם לא מצטיינים לרוב בזוגיות כבעלים או נשים", טוען קנצאווה שמציין כי להרבה מהאנשים בעלי מנת משכל גבוהה אין כלל ילדים מה שמהווה מבחינתו "בעיה קשה שאין לה פיתרון". את השורה התחתונה בתזה שלו מנסה קנצאווה להמחיש באמצעות אנקדוטה משעשעת, בה מראיין המנחה הוותיק לארי קינג את המדען סטיבן הוקינג. קינג שואל את הוקינג: אמור לי פרופסור, על מה אתה חושב הכי הרבה? מה הכי מסקרן אותך בחיים? הוקינג עונה לו: נשים. קינג אומר בתגובה: ובכן, ברוך הבא לעולם.
קישור לכתבה http://www.themarker.com/wallstreet/1.1687072
_________________
יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי שלא יארע דבר תקלה על ידי
ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי. ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2012 22:24 |
|
| |
החכמה מתחלקת להרבה ענפים,
המשנה באבות הגדירה חכם לזה שרואה את הנולד ,האם שוה ?כמובן
יש חכמה ,,אוסף הידיעות ,קרי אינטלגנציה ,זקני תלמידי חכמים כשמזקינים דעתם מתיישבת עליהם ,זקן כולל את מי שקנה חכמה ,
בינה ,,להבין דבר מתוך דבר ,,שוים ?בכל לימודי העיון בודאי,הצלחה ברכישת נכסים וכספים ,,מאידך מרבה נכסים מרבה דאגה,[לא לחכמים לחם אינו שוללאת הנורמה]
דעת ,,כולל גם אינטלגנציה רגשית ,חכמת חיים,,שוה?כמובן
חריפות ,שוה ?בהשתמשות נכונה, מאוד,
זכרון ,שוה ?אחד מהמעלות המעולות ,מאידך זה כולל גם זכרונות לטינה וכעס וחותם לזולתך וכו,
דוגמא ליוסיף דעת יוסיף מכאוב הוא הפורום עצכח,
דוגמא לאי השווי של להיות לא חכם הם כל אלה שהכרת בכל שנותיך בחדר ובישיבה שהתקשו בלימודם והצטערו בצער הקנאה והתיסכול ואי השייכות להיות שוה בין השוים מול הצלחת חבריהם ,
ובכל זאת גם חלש הכישרונות יכול לקנות חכמה וליהפך לבעל כשרונות ,ובעיניי ראיתי כדוגמת המהרם שיף ממש,
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2012 01:13 |
|
| |
אכן המילה "חכם" איננה מדויקת וממוקדת כי לחכמה יש ענפים רבים.
וכותרת האשכול לא מבטאת את מטרתו.
כוונתי הייתה שכדאי לכל אדם להרחיב את תחומי חכמתו. ובעיקר בתקשורת ובכישורים חברתיים.
יותר מזה, אני חושב שהיה לתועלת רבה אם בישיבות (ובכל מוסד חינוכי) היו מלמדים נושאים כאלו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 23:59 |
|
| |
באתי להביע דעה ומצאתי את עצמי כותב דברי תוכחה.
הברכפלדי
ברוך הבא אל הפורום
מתוך הערתך ניכר שפיקח אתה, ובקיא בחכמת ההומור אתה.
ואדם חכם כמוך, מה ראה לפגוע באדם אחר?
וכמה יש לשבח את תגובתה של צענע, שקראה חרפתה ושתקה.
ואמנם באו חברי הפורום, גם אלו שלא יהססו לחלוק על חברתנו צענע במקום אחר, כדי להגן עליה.
וכל זה לא היה אמור להיכתב כלל.
אתה מוזמן להישאר, ולהשתתף, ולשמור את יכולת הביטוי שנחנת בה כדי להתייחס לנושאים ולא לכותבים.
ולהשומע ינעם.
***
הטענה הקלאסית נגד החכמה היא שהפרה מאושרת יותר מאשר סוקרטס. ומצד שני, מי ירצה להיות פרה מאושרת כאשר הוא יכול להיות סוקרטס, אפילו סוקרטס אומלל. אפילו סוקרטס שהוצא להורג?
אבל כמדומה שהנושא התעדכן, והיום יש טענות חדשות נגד החכמים. כגון שיש להם בעיות ביחס אנוש ובחינוך הילדים.
ואולי זה בא להראות שמושג ה"חכמה" טעון פיתוח ובירור. ואולי מתחת למונח האב הזה יש קטגוריות ותת קטגוריות, ויש כאלו שמצליחים לקבל ציון גבוה בסוג החכמה א' אבל לא בסוג ב'?
***
האם האדם חכם מתוך בחירה שאל מיכי. ונותרתי פעור פה מול שאלה שלא חשבתי עליה מספיק עד היום הזה.
מצד שני, האם יש כאן מישהו מחברינו שלא רצה להיות חכם? אני יודע שהמשאל מוטה. סביר שבפורום עצור כאן חושבים נקבל בדרך כלל תשובות מסוג מסויים למשאל שעומד על השאלה: האם תרצה/י להיות חכם/ה.
ואולי להיות חכם זה כמו להיות טוב. כולנו רוצים להיות טובים. האם אדם טוב מצליח יותר בחיים? (אמר ג'רום ק. ג'רום: שמעתי שאדם שיש לו מצפון נקי ישן טוב יותר בלילה. גם אני שמעתי כך ואף שמעתי עוד שגם בשעות היום אדם טוב שמח בכך שעשה טוב ולא עשה רע).
אחרי כל זאת אני מעלה את התזכורת הכמעט קבועה שלי. הבה נעשה נסדר. הבה נאפיין. מה זה נקרא "להיות חכם"? האם זה ידע ולכן מתפלג בין תחומי הידע? האם יש כאן כישורי חיים? נעשה רשימה ונבחן.
שאלת עזר: אולי יש להתחיל ברשימה של מי שייראו בעינינו כחכמים. למי ניתן את תואר הכבוד הזה ועל שום מה. ומה המאפיינים שבעינינו, דרך מדגם זה, נזהה כמסמלים את החכמה?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 23:35 |
|
| |
[quote]
זה אמירה של אחד שבאמת יכול לנסות.
צבי, הבנתי שהקטע החדש שלך זה לטעון שצענע גבר, אבל מרוב עלגותך, הפואנטה הולכת לאיבוד.
[/quo
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 15:13 |
|
| |
"וכפי שאמר לי חבר: יוסיף דעת היא מחלה סופנית"
חבר לא חכם,בלשון המעטה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 13:26 |
|
| |
לא כדאי,
אבל האם ניתן להתגבר על זה?
וכפי שאמר לי חבר: יוסיף דעת היא מחלה סופנית.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 13:17 |
|
| |
אין חדש תחת השמש.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 09:51 |
|
| |
[quote]זאב דבליו,
זה לא מה שהרמב"ם אומר. וזה גם לא עונה על אף אחת מהשאלות. אז בשביל מה?
[/quote]
אנסה שוב.
לשאלתך האם זה מה שהרמב"ם אומר?
הרמב"ם מחלק בין 'מפורסמות למושכלות'.
לדעתך- הרמב"ם מתכוין ל'אנליטי וסינטתי' ומכך הגעת לשאלתך על החובה לציית (שמזה הרמב"ם עצמו מוכיח שהיה בו דעת גם קודם החטא) שזה לא אנליטי.
לדעתי -הרמב"ם לא התכוין לחלוקה הזו -כפי שהיא מקובלת היום. אלא ש'מושכלות' כולל בתוכו את כל האנליטי ומקצת מן הסינטתי. ההבדל בין סינתטי שמשוייך למושכלות לבין הסינתטי שמשוייך למפורסמות הינו שהכרעה ערכית שמקורה בדעת (מוסר צדק ציות לקול ה') =מושכלות. הכרעות שמקורן בהרגשה שהאדם כפוי לה (בושה) =מפורסמות.
האדם (שלפני החטא) שנמצא בהכרה ברורה באמיתות החובה לציות לה' -לא יכל לחטוא. אך ע"י נטיתו לתאוה, והשימוש שהוא התחיל להפנים ע"י שהשתמש בקטגוריות 'מפורסמות' כמו "נחמד להשכיל" "תאוה לעניים" הכאה את ההכרה הבהירה של 'שקר-אמת' שהייתה לו ואיפשרה לו לחטוא.
ומיני אז התפיסה הבהירה של שקר-אמת מנצנצת בהכרת האדם רק לשניות כמו 'ברק החרב המתהפכת' וההכרה ה'מפורסמת' היא המתמידה יותר. -ע"כ דברי הרמב"ם כפי שהבנתי אותם.
לשאלתך איך זה עונה לשאלותיך.
לשאלה 1- להמרות את פי ה' זה לא "רע" אלא 'שקר מושכל' [לא קשור בכלל לנטוראליזם]
ל2- למוסריות יש 2 פנים. מושכל ומפורסם. ולשניהם ייתרון האדם ע"פ הבהמה (גם למפורסמות). מה השאלה?
ל 3-החטא מתחלק ל 2 שלבים. שלב א' עצם השימוש והעדפת קטגוריות מפורסמות "נחמד להשכיל" "תאוה לעניים" ע"פ קטגוריות 'מושכלות'.[ל' המו"נ "וכאשר המרה (את פי האל) ונטה לעבר תאוותיו הדמיוניות ותענוגות חושיו הגופניים, כפי שאמר: כי טוב העץ למאכל וכי תאוָה הוא לעֵינַיִם"]. שלב ב' עשיית מעשה העבירה בפועל (הנוגד את המושכל ומעדיף את המוחש).
שלב א' איפשר לאדם לכבות את אור הדעת המושכלת ולחטוא, אך תפיסת הבושה הגיעה רק אחרי החטא בפועל.
את ההסבר לכך (הרמב"ם לא כותב, אבל כתבתי לך לעיל שאפשר להבין את זה פשוט. שרק החטא בפועל משנה את זהותו של האדם ונהיית חלק ממנו. כי הבושה נובעת מכך שהאדם מזהה את עצמו בהופעה שלו +שזהותו שלאחר החטא הינה המשיכה ליופי ומיניות -מכאן נובעה תחושת הבושה שלאחר החטא -"ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עֵרֻמים הם"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 09:14 |
|
| |
| צענערענע כתב: |  | מאמר טפשי כזה כבר הרבה זמן לא קראתי.
החכמה היא המתנה החשובה ביותר שאדם מקבל כי רק החכם עיניו בראשו וככל שהאדם טיפש יותר הוא עיוור יותר.
אז מישהו רוצה להיוולד עיוור?
אפשר לחשוב על שתי משמעויות:
שאלה כללית, לעת עתה נטולת השלכות, של האם נח לו לאדם שנברא חכם או נח לו לאדם שנברא טיפש. אם שוללים את מקומן של שלאות כאלו, אפשר לשלול הרבה דברים אחרים של חז"ל (כולל, לדוגמה, "נוח לו לאדם שנברא סתם").
שאלה בעלת השלכות, של האם כדאי לשאוף להיות רציונאליים ככל האפשר בכל החלטות החיים. כלל לא בטוח שהתשובה היא כן (לדוגמה, בבחירת בת זוג). אישית, אני משתדל פשוט לא להוליך את עצמי שולל מתי ההחלטות רציונאליות ומתי לא.
לגבי אינטלגנציה רגשית -אין קשר לחכמה מפני שהיא עניין נרכש.
למיטב ידיעתי, לא רק ששתי השאלות הרלוונטיות של nature/nurture פתוחות, אלא שיש מעט מאוד אפשרויות היום כלל לחקור שאלות אלו.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 07:12 |
|
| |
.
"וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה, וייפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה"
(בראשית ב' ז')
"וברא ה' אלוקים ית אדם עפרא מן ארעא, ונפח באפוהי נשמתא דחיי, והוות באדם לרוח ממללא"
(תרגום אונקלוס שם)
פכ'לק אללה אדם תראבא מן אלארץ' ונפך' פי אנפה נסמה' אלחיוה, פצאר אדם נפסא נאטקה"
(תרגום רס"ג שם)
תרגומי אונקלוס ורס"ג דומים הם, ושניהם אינם מתרגמים כאן מילולית.
"ויהי האדם לנפש חיה" כתיב, אך אונקלוס מתרגם - אם נתרגם בחזרה לעברית:
"והיתה (נשמת החיים) באדם לרוח מדברת". רצה לומר - יכולת הדיבור, המחשבה, השכל. יחודו של האדם על בעלי החיים הוא בשכלו. וכך כתב על כך הרב קורח, בעל מרפא לשון:
"ומה שתרגם נפש חיה בכאן רוח ממללא, משום דמאי רבותא דאדם שנאמר בו ויפח באפיו נשמת חיים אלא שוודאי שרצה לומר שנתווסף בו חיות יתירה מכל בעלי חיים, הדיבור מכח החכמה שהיא המחשבה. שכל מחשב מדבר. ..."
ורבי סעדיה גאון החרה-החזיק אחריו, בתרגמו "ויהי האדם לנפש חיה" - "פצאר אדם נפסא נאטקה" - והפך את האדם לנפש מדברת.
ואף רש"י הלך בנתיב סללוהו קודמיו, וכן הרמב"ן ועוד.
נפסא נאטקה.
================
את ספר משלי כינה רס"ג בתרגומו ובפירושו "ספר דרישת החכמה". וכך פתח את הקדמתו לפירושו לספר:
כתאב טלב אלחכמה
צדר מעברה אולא באן קאל:
תבארך אללה אלאה אסראיל, אלפרד עלי אלחקיקה, אלואחד, אלקדים על מעני אלאוליה, אלד'י חכּמתה הו אנהו עאלם באלכּל, ומעני קדרתה הו אנה קאדר עלי כל שי, אלמריד בנא אלכ'יר ואלסעאדה. וראסהמא ומפתאחהמא אלמערפה.
(הנוסח לפי מהדורת הרב קאפח)
ואם נתרגם לעברית:
ספר דרישת החכמה
הקדים המפרש תחילה ואמר:
ברוך ה' אלוהי ישראל, היחיד באמת, הקדמון לכל דבר, אשר חכמתו היא בכך שהוא יודע הכל, ומשמעות כוחו היא בכך שהוא שולט על כל דבר, שהוא חפץ עבורנו את הטוב ואת האושר. בראשם של הטוב והאושר, והמפתח לשניהם – הידיעה.
אני מבקש להפנות את הזרקור לסוף דברי השבח. כפי שכותב רס"ג, ה' חפץ עבורנו - בני ישראל - את הטוב ואת האושר. ומהו הדבר שעומד בראש הטוב והאושר, הדבר אשר מהווה את המפתח לטוב ולאושר?
הידיעה. השכל.
כדברים הללו כתב באריכות גם רבינו בחיי אבן פקודה בריש חובות הלבבות, וכן הרמב"ם במו"נ ח"ג פי"ב.
ואם היינו ממשיכים בשורות הבאות בהקדמת רס"ג כאן, הרי שאת בני האדם מכנה הוא במונח "אלנאטקין" - בעלי כח הדיבור. המדברים.
וכבר הכברתי מלים יתיר על הנדרש, שהבוחר בדברים אלו כבר בחר, ומי שביכר את דברי הבראסלעבער המשתמעים מסיפורו "מעשה מחכם ומתם" - ימשיך ללמוד את חובות הלבבות בדילוגים, כמנהג בישיבות רבות, ומלכות אינה נוגעת בחברתה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 02:01 |
|
| |
רציו
מה שאמרתי פשוט מאד. כמו ששיקולי הכדאיות לא נכנסים לדיון על החכמה, החכם לא חושב אם כדאי להיות חכם, אלא אם חכם להיות חכם, כי הלא הוא חכם ומבקש את החכמה, [אני יודע, יש כאן טאוטולוגיה, הנחת המבוקש, ועוד כמה כשלים] אם כן הוא שואל רק האם חכם להיות חכם, ובוודאי שחכם להיות חכם.
כך הרמב"ם מבין לפני החטא, היה האדם עוסק רק במה שמושכל וודאי, ולא היה נותן לבו לשאלות של טוב ורע, אמנם אתה שואל האם הוא לא מניח במובלע שטוב להיות חכם [ששווה להר"מ לקיום מצות ה', לדעתו השכלת ה' הוא עיקר הכל] התשובה הוא לא, כי בעולם של המושכלות אכן אין טוב ורע, יש רק אמת ושקר, או חכם וטיפשי, והוא עוסק רק בלהיות חכם ולא להיות טיפש. השאלה למה להיות חכם לא עולה שם בכלל וגם אין לה תשובה שם בכלל, זה פשוט עובדה.
[אכן יש כאן בעיה, אבל אם נבין זאת כמציאות שבו אין שאלות של טוב ורע או כדאיות בכלל, תתאר לך עולם שבו לא עוסקים בשאלות של אתיקה או אסתטיקה כלל, אך ורק בשאלות מושכלות, כלומר אין שמה בכלל פונקציה של האדם ששואל האם מה שאני עושה טוב ויפה, כל המציאות שלו זה רק השכל, האם ישנה בעולם כזה ככשל נטרוליסטי, האם האדם הזה מתחבט מי מחייב אותי להיות חכם? לא, כי שאלה כזאת לא קיימת בעולמו. כנראה שזהו העולם שהרמב"ם מבין כטרם חעה"ד. ואגב, גם אחריה במובנים רבים.]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 01:53 |
|
| |
יהי אור,
את אי הבנתי ניתן לתאר במשפט הבא:
לא הבנתי מה אתה כותב.
תהיה רציני... אתה רוצה להעביר מסר, תכתוב אותו. זה לא עובד ככה.
זאב דבליו,
זה לא מה שהרמב"ם אומר. וזה גם לא עונה על אף אחת מהשאלות. אז בשביל מה?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 00:32 |
|
| |
לרציוסקפטי,
הצעה לשאלותיך המצוינות. אולי הרעיון העיקרי של הרמבם הינו ההבחנה בין מפורסמות, היינו, היחס שנוצר מתוך המתח והתגובה הריגשית_יצרית של האדם. לדוגמה, האדם גם לפני שידע טו"ר ותפיסתו הייתה תפיסת שקר-אמת, ידע והשיג את מגנות השקיעה בחיי חומר ('שקר'?). רק שההופעה בערום לא נתפסה אצלו כמבטאת 'זהות חומרית'. רק עם אכילתו מעץ הדעת טו"ר והמשיכה המינית שנתעוררה בקרבו (מרכיב נוסף שהרמבם לא מדגיש?). השכיל להבין דעת טו"ר חדש, יחסי גנאי עפ"י המשיכה היצרית.
נראה לי שזה פותר את הבעיות ששאלת.
לענין נושא האשכול,
הרמב"ם התיחס להשגת המושכלות המופשטות כפיסגה וכתכלית החיים. השאלה היא מה מחפשים בחיים ומהחיים, כותב המאמר מניח במובלע שהתכלית הינה להנות מהווית החיים הזורמים, כך שהמדד הינו מדד חווית עונג ושמחה.
בנוסף נראה שהמשמעות שהחוכמה מוסיפה להנאה מהחיים היא איכותית לעומת ההנאה של הטיפוס החלק והזורם שלא נעצר, שהוא יותר כמותי ופחות איכותי.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 00:32 |
|
| |
אם לא הבנת משהו תשאל, להבנתי עניתי על השאלה [אם כי בקצרה הרבה יותר מדי]
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 00:22 |
|
| |
| יהיאור כתב: | | לא כדאי להיות חכמים, חכם להיות חכמים.
[זה גם התשובה לשאלתו של רציו על הרמב"ם] |
|
המילים בכתב נטוי - זה מז'אנר האכמ"ל?
|
|
|
|
|
