| נשלח ב-24/6/2012 23:20 |
|
| |
אלי ויזל: אמונה פצועה ותפילה לאחר השואה
זכרונות, אמונה, גבורות
הסיפור שאני זוכר יותר מכל על אלי ויזל הוא על התפילה שלו. על התפילה שלא היה מסוגל להתפלל. על כך שהיה נשאר בלא להתפלל, בלא לעשות כלום, בזמן שמיועד לתפילת מנחה.
ובין השורות קראתי את האמירה: לאלוקים שעשה את השואה לי, למשפחתי ולדורי, לא ראוי להתפלל.
ולנגד עיני עמדו דברי הגמרא על "נביאים אמיתיים היו" ולכן לא שיבחו את אלוקיהם בהנהגה ששוב לא ראו במו עיניהם. ולכן, לפי הסיפור הזה שמן הסתם אינו היסטורי, אבל אמת עמוקה יש בו, מחקו מתפילת "18" את המילים "הגדול, הגיבור, הנורא".
עד שבאו חכמים והעניקו פירוש מחודש למילים אלו. "גיבור" - שגבורתו היא היכולת להתאפק ולא להתערב. ולצערנו, לא רק בשעה שנכרים מקרקרים בהיכלו. כי אלו רק עצים ואבנים. אלא גם בשעה שנכרים התעללו בבניו...
מדוע נזכרתי באלי ויזל?
בזכות ספרן, ובזכות עיתון הארץ, שפירסם עליו מאמר מרתק.
אלא שספרן, בענוותו, פירסם את הלינק באשכול על "החרדים והשואה" ומזה לזה ולזה.
אני מעתיק את כל המאמר לקמן. מי יודע מה ילד יום ואיך יאבד לינק. והדברים ראויים, לטעמי, לקריאה ולמחשבה.
שמחתי מכל לגלות שאלי ויזל חזר וגילה שהוא מסוגל להתפלל. כוונתי בדרך המסורתית שלנו.
***
*** אה, כן, מתוה.
מה שתרצו.
למשל, מהי תפילה? עד היכן גבולותיה של תפילה? במה מעוגנת היכולת להתפלל?
אבל זה רק פן אחד. והדברים ראויים להחרת עלי פורום ולהישאר בו. לטעמי.
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 25/06/2012 09:25:36
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2016 15:18 |
|
| |
יש3
תודה!
איקון ירוק.
האשכול נקרא
קול השואה: אלי ויזל ע"ה וכבר לינקקתי שם לכאן.
לינקוק צריך לכלול גם את שם האשכול וזה עדיף, כי צורת הלינק משתנה אבל השם נשאר ואפשר למצוא את האשכול בחיפוש אחרי הכותרת בחלון הפורום.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2016 08:10 |
|
| |
מוזר
בעצמי פתחתי אשכול על אלי ויזל לאחר פטירתו, אבל לא הצלחתי למצאו. אולי לא שמתי את שמו של ויזל בכותרת?
בכל אופן, הנה דברי חבר ללימוד שמתפרסמים במלאת 30 לפטירתו.
במלאת 30 לפטירתו של הסופר אלי ויזל ז"ל, מספר לערוץ 7הרב יוחנן פריד שהיה מיודד עמו - על הפגישות ביניהם ושיחות העומק על האמונה היהודית. "אלי היה בעל דעה רחבה עם נפש מיוחדת ויכולת ביטוי וניסוח שרק מעטים זכו בה", מספר הרב פריד ומוסיף, "לא פעם למדנו כתבי הרב קוק. היו הרבה שיחות של אמונה". לדבריו, "לאלי היתה אהבה וקושיה על ה'. הוא היה אוהב לפזם מנגינות ערגה לאלוקים - ומצד שני היה יכול להסתכל כלפי מעלה ולצעוק - אלוקים מה עשית לנו?". הוא ממשיך ומספר כי "לא היה יום שהוא לא הניח תפילין והתפלל בשיחה עמוקה. היה לו את הפחד שהעולם לא יזכור את השואה ואת הפשעים במקומות אחרים. מעטים האנשים כמוהו".
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2012 20:40 |
|
| |
בהקשר לדברי אלי ויזל, לתפילה, ולדברים הנבונים שכתב מיימוני, נזכרתי בשירים שחיבר יצחק עגן.
תפלה / יצחק עגן
החיים אתנו כיום והמתים אתנו כיום וכל הקמים אלינו מן המות שם בלב השנאה והשממה לב אחד ראינו את הקולות אשר סקלו אותנו ורדפונו אל הכליה ואל התקוה ואל החלום הפולט אותנו ואוסף המתים על החיים צבא א-להים גדול א-להים אתינו לחננך בלב קרוע ומורתח בשם כל מקדשי השם וחלליו מקודשיו ומרודפיו לשוא לשוא ולא לשוא כי אם למען כל בוזי עכשיו חוזי מחר ואחרית שוב מאדום חמוץ בגדים ופרוש עלינו תכול שלומך אמן
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2012 16:58 |
|
| |
למרחביה תודה.
"כיצד מתארים משוררים את תפילתם? הנה דוגמה משירו של אשר רייך:
"על דעת הזמן וכלי קדשו/ נעטפתי תפילה לאני/ מתוך לב המערפלת/ בבית הזה שהוא גלגלתי"(מצוטט בעמ' 109).
זוהי פרפרזה על הפסוק בתהלים המתאר את המתפלל הפונה לאלוהיו "תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו ה' שמעה תפלתי ושעתי אליך תבוא אל תסתר פניך ממני ביום צר לי הטה אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני"(תהילים קב)."
(מתוך הלינק שהבאתי שבעצם עוסק באותו ספר של אבי שגיא שאת תקצירו הביא מרחביה)
כשקוראים את תפילתו של המשורר אשר רייך לעצמו מבינים עד כמה אפשר למתוח את מושג התפילה עד לאבסורד.
אבל בעוד דור אחד כשנערי הסמרטפון ונערות הפייסבוק יהיו להורים -אפילו את האסוציאציה לספר תהילים הם לא יבינו ויתכן שאפילו לא ידעו שקיים ספר בשם תהילים -אז גם תפילה ,ואפילו אבסורדית כמו תפילה לעצמי -לא תתרחש יותר.
ספרו של אבי שגיא משקף מציאות זמנית של אנשים שעדיין התפללו בילדותם ויש להם אסוציאציות ויש להם זכרונות כמו אשר רייך ואלי ויזל.
תוך דור אחד הספר הזה של אבי שגיא יהיה לא רלוונטי.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2012 08:53 |
|
| |
שימי לב שזהו לינק למאמר אחר.
תיקנתי למעלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2012 08:35 |
|
| |
ספרן
אתה כמובן צודק. לא תמיד אני בוחר במילים הנכונות.
עדיף לתקן את הכותרת ל"אלי ויזל: אמונה פצועה ותפילה לאחר השואה". המנהלים מוזמנים.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2012 04:58 |
|
| |
(מיימוני,
מה טוב שמצאת לנחוץ להבליט המאמר, ובצדק. אבל מדוע האמונה ירדה לכותרת משנה. לטעמי, לא התפילה היא הנושא המרכזי, אלא האמונה הפצועה. אפשרות התפילה שאכן נידונת בהרחבה, אינה אלא תוצאה מכך)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2012 00:57 |
|
| |
צענע
בשמחה אסביר. והקטע שבחרת הוא מצויין לשיטתי.
אני מדגיש את מה שחשוב בעיני.
" גם אם ויזל לא התפייס עם אלוהיו, נראה שהוא כן התפייס עם טקסי היהדות ובייחוד עם התפילה. עוד לפני הראיון סיפר לי אחד מחבריו הישראלים של ויזל שהוא מתנהג במובנים רבים כאדם דתי, מתפלל, מניח תפילין. סיפרו לי גם שהוא משנה בתפילות מלים שאתן הוא לא מסכים. ויזל אומר שאם הוא התפלל באושוויץ ודאי שהוא יכול להתפלל בחוץ. " אני מתפלל כי אבא שלי התפלל, כי סבא שלי התפלל... כביכול אין לזה כל קשר לאלוהים. אבל אני לא רוצה לדבר על החיים הדתיים שלי, באמת. זה עניין מאוד אישי.
" אלוהים לא זקוק לתפילות האלו. אנחנו זקוקים להן, כל אחד בשבילו. אצלי זה דבר מאוד, מאוד חשוב. אבא שלי התפלל, סבא שלי התפלל, רש"י היה מאבי אבות אבותי. אם זה היה מספיק טוב לרש"י, זה טוב גם לי". פרשנותי: שינוי המילים שאינן מתאימות לו הוא בעיני עדות לכנות, וה' אוהב את דוברי האמת (במיוחד כאשר הם נזהרים לשמור את האמת האישית לו ולהם ולמה שביניהם). גם זה שהוא לא התפייס עם אלוקים על השואה, גם זה בסדר. אם זה כואב, אז סימן שאכפת לו. שהוא עדיין מצפה מאלוקים שיהיה מוסרי, שיהיה מובן מוסרית ברמה כלשהי. זה לא לייבוביצ'יאני, אבל האם רק בדרכו של לייבוביץ ניתן לעבוד את ה'? האם האחרים אינם עובדי ה'? זה שאדם חש שהוא זקוק לתפילה זה דבר גדול מאד. השאלה היא כמובן מה זה להיות "זקוק". אני מבין זאת ומפרש זאת באופן אקזיסטנציאלי. וזוהי החויה הדתית, בעיני, שאותה מחפשים, מה אני חושב עליה ואיך אני רואה אותה, באשכול נוסף. כאן.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2012 00:13 |
|
| |
אין לי מושג מה יש בראיון הזה שגורם שמחה למיימוני.
הרי הקטע הבא מבהיר לגמרי מהי משמעות התפילה עבור ויזל:
"גם אם ויזל לא התפייס עם אלוהיו, נראה שהוא כן התפייס עם טקסי היהדות ובייחוד עם התפילה. עוד לפני הראיון סיפר לי אחד מחבריו הישראלים של ויזל שהוא מתנהג במובנים רבים כאדם דתי, מתפלל, מניח תפילין. סיפרו לי גם שהוא משנה בתפילות מלים שאתן הוא לא מסכים. ויזל אומר שאם הוא התפלל באושוויץ ודאי שהוא יכול להתפלל בחוץ. "אני מתפלל כי אבא שלי התפלל, כי סבא שלי התפלל... כביכול אין לזה כל קשר לאלוהים. אבל אני לא רוצה לדבר על החיים הדתיים שלי, באמת. זה עניין מאוד אישי. אני לא רוצה שהדתיים הקיצונים יגידו, אפילו אלי ויזל מתפלל". לדבריו, "אלוהים לא זקוק לתפילות האלו. אנחנו זקוקים להן, כל אחד בשבילו. אצלי זה דבר מאוד, מאוד חשוב. אבא שלי התפלל, סבא שלי התפלל, רש"י היה מאבי אבות אבותי. אם זה היה מספיק טוב לרש"י, זה טוב גם לי".
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2012 00:11 |
|
| |
שיבולייהו
לאו דווקא.
מוכר הפירמידה יודע שהוא נוכל. אולי יש לו הצדקות שונות (רובין הוד למשל). אבל הוא יודע שהוא משקר.
אני כותב מאותו מקום שבו אני מבין שנמצא גם אלי ויזל. הוא רצה להתפלל, אבל דווקא הנסיון הכן להתפלל הביא אותו למקום שאותו תיאר, מקום שבו הביטוי הכן של התאפקות מתפילה הוא אולי התפילה האמיתית ביותר.
אבל אני גם יכול להבין את הצד שלך. אם להאמין למה שאתה כותב ואיך שאתה כותב, הרי אתה כאילו (חלילה) לא חוית תפילה מימיך.
ואיני מתכוון לאותה שהות בבית הכנסת שבה אנו מחזיקים סידור ומנסים לדבר אל ה' דרך מילים שלמדנו בעל פה כל כך טוב עד שקשה מאד לחזור ולמצוא בהן טעם, להקשיב לעצמנו אומרים אותן.
אני מתכוון, בין השאר, לזעקה אל ה' שזועק אדם שה' הוא כל מה ומי שנשאר לו.
או לתחנונים של מי שבוכה מפני שאפילו בה' קשה לו לתת אמון, אבל, "מפניך אליך אברח".
ולפעמים למי ש"קרבת אלוקים לו טוב".
ולפעמים למי שאפילו מעז פנים ואומר: שופט כל הארץ לא יעשה משפט?
כל אלו הן תפילות.
וכמה טוב לו למי שזוכה להתפלל אותן או הדומות להן בכנות, מהלב.
ומי שהיה שם יודע. ומי שלא, צריך לנסות.
(ואני יודע שגם נוכלי פירמידה וגם מיסיונרים יכולים להתבטא בדיוק באותה צורה. והם גם יכולים להוסיף שהם יודעים שאחרים מתבטאים כך אבל הם לא מהסוג הזה).
לפעמים קשה מאד להבדיל בין תכלת לקלא אילן (שני צבעים דומים, או אולי זהים, שבאים ממקורות שונים, והראשון ראוי לתכלת של מצות ציצית והשני הוא כלי בידיהם של רמאים, וכל זה משל לקושי האמור).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 23:50 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | | שמחתי מכל לגלות שאלי ויזל חזר וגילה שהוא מסוגל להתפלל. |
|
מיימוני, אני מניח שזו אותה שמחה שחש נוכל פירמידה כשבא אליו לקוח עקוץ ממורמר שאיבד את כל כספו, ודורש לקנות כרטיסים מהפירמידה הבאה כדי להחזיר את ההפסד הקודם. למען הסר ספק, ברור שאינך נוכל, אלא שילוב של העוקץ והנעקץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 23:47 |
|
| |
מרחביה
תודה.
אבל הלינק מת. ועל קברו מצבה 404.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2012 23:46 |
|
| |
[המלצת קריאה: ספרו של אבי שגיא פצועי תפילה: תפילה לאחר "מות האל".וכאן מאמר באותו שם, כמתאבן לספר.] הלינק
תוקן על ידי מרחביה ב- 24/06/2012 23:52:58
|
|
|
|
|