אלי ויזל: אמונה פצועה ותפילה לאחר השואה

זכרונות, אמונה, גבורות

הסיפור שאני זוכר יותר מכל על אלי ויזל הוא על התפילה שלו. על התפילה שלא היה מסוגל להתפלל. על כך שהיה נשאר בלא להתפלל, בלא לעשות כלום, בזמן שמיועד לתפילת מנחה.

ובין השורות קראתי את האמירה: לאלוקים שעשה את השואה לי, למשפחתי ולדורי, לא ראוי להתפלל.

ולנגד עיני עמדו דברי הגמרא על "נביאים אמיתיים היו" ולכן לא שיבחו את אלוקיהם בהנהגה ששוב לא ראו במו עיניהם. ולכן, לפי הסיפור הזה שמן הסתם אינו היסטורי, אבל אמת עמוקה יש בו, מחקו מתפילת "18" את המילים "הגדול, הגיבור, הנורא".

עד שבאו חכמים והעניקו פירוש מחודש למילים אלו. "גיבור" - שגבורתו היא היכולת להתאפק ולא להתערב. ולצערנו, לא רק בשעה שנכרים מקרקרים בהיכלו. כי אלו רק עצים ואבנים. אלא גם בשעה שנכרים התעללו בבניו...

מדוע נזכרתי באלי ויזל?

בזכות ספרן, ובזכות עיתון הארץ, שפירסם עליו מאמר מרתק.

אלא שספרן, בענוותו, פירסם את הלינק באשכול על "החרדים והשואה" ומזה לזה ולזה.

אני מעתיק את כל המאמר לקמן. מי יודע מה ילד יום ואיך יאבד לינק. והדברים ראויים, לטעמי, לקריאה ולמחשבה.

שמחתי מכל לגלות שאלי ויזל חזר וגילה שהוא מסוגל להתפלל. כוונתי בדרך המסורתית שלנו.

***

צענע

בשמחה אסביר. והקטע שבחרת הוא מצויין לשיטתי.

אני מדגיש את מה שחשוב בעיני.

אין לי מושג מה יש בראיון הזה שגורם שמחה למיימוני.

הרי הקטע הבא מבהיר לגמרי מהי משמעות התפילה עבור ויזל:



"גם אם ויזל לא התפייס עם אלוהיו, נראה שהוא כן התפייס עם טקסי היהדות ובייחוד עם התפילה. עוד לפני הראיון סיפר לי אחד מחבריו הישראלים של ויזל שהוא מתנהג במובנים רבים כאדם דתי, מתפלל, מניח תפילין. סיפרו לי גם שהוא משנה בתפילות מלים שאתן הוא לא מסכים. ויזל אומר שאם הוא התפלל באושוויץ ודאי שהוא יכול להתפלל בחוץ. "אני מתפלל כי אבא שלי התפלל, כי סבא שלי התפלל... כביכול אין לזה כל קשר לאלוהים. אבל אני לא רוצה לדבר על החיים הדתיים שלי, באמת. זה עניין מאוד אישי. אני לא רוצה שהדתיים הקיצונים יגידו, אפילו אלי ויזל מתפלל". לדבריו, "אלוהים לא זקוק לתפילות האלו. אנחנו זקוקים להן, כל אחד בשבילו. אצלי זה דבר מאוד, מאוד חשוב. אבא שלי התפלל, סבא שלי התפלל, רש"י היה מאבי אבות אבותי. אם זה היה מספיק טוב לרש"י, זה טוב גם לי".

שיבולייהו

לאו דווקא.

מוכר הפירמידה יודע שהוא נוכל. אולי יש לו הצדקות שונות (רובין הוד למשל). אבל הוא יודע שהוא משקר.

אני כותב מאותו מקום שבו אני מבין שנמצא גם אלי ויזל. הוא רצה להתפלל, אבל דווקא הנסיון הכן להתפלל הביא אותו למקום שאותו תיאר, מקום שבו הביטוי הכן של התאפקות מתפילה הוא אולי התפילה האמיתית ביותר.

אבל אני גם יכול להבין את הצד שלך. אם להאמין למה שאתה כותב ואיך שאתה כותב, הרי אתה כאילו (חלילה) לא חוית תפילה מימיך.

ואיני מתכוון לאותה שהות בבית הכנסת שבה אנו מחזיקים סידור ומנסים לדבר אל ה' דרך מילים שלמדנו בעל פה כל כך טוב עד שקשה מאד לחזור ולמצוא בהן טעם, להקשיב לעצמנו אומרים אותן.

אני מתכוון, בין השאר, לזעקה אל ה' שזועק אדם שה' הוא כל מה ומי שנשאר לו.

או לתחנונים של מי שבוכה מפני שאפילו בה' קשה לו לתת אמון, אבל, "מפניך אליך אברח".

ולפעמים למי ש"קרבת אלוקים לו טוב".

ולפעמים למי שאפילו מעז פנים ואומר: שופט כל הארץ לא יעשה משפט?

כל אלו הן תפילות.

וכמה טוב לו למי שזוכה להתפלל אותן או הדומות להן בכנות, מהלב.

ומי שהיה שם יודע. ומי שלא, צריך לנסות.

(ואני יודע שגם נוכלי פירמידה וגם מיסיונרים יכולים להתבטא בדיוק באותה צורה. והם גם יכולים להוסיף שהם יודעים שאחרים מתבטאים כך אבל הם לא מהסוג הזה).

לפעמים קשה מאד להבדיל בין תכלת לקלא אילן (שני צבעים דומים, או אולי זהים, שבאים ממקורות שונים, והראשון ראוי לתכלת של מצות ציצית והשני הוא כלי בידיהם של רמאים, וכל זה משל לקושי האמור).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

http://btfila.org/page.asp?page_parent=202&site_lan=


הלינק לא מת ולכן זה מוקדם להציב עליו מצבה.

תוקן על ידי צענערענע ב- 25/06/2012 00:06:08

מרחביה

תודה.

אבל הלינק מת. ועל קברו מצבה 404.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");