התיקון הכללי - כמה פירושים וחידושים כדי שנדע מה החשיבות והכוונה.. !

התיקון הכללי של ר' נחמן מברסלב :

אלה הן ליקוטים שאספתי על כוונות התיקון הכללי ומעלתו הגדולה ולפי סודות הקבלה ותוספות שהוספתי,
קרדיט לאתר "שער הברסלב".

תיקון הכללי, מכפר על כל החטאים, מתקן את הנשמה, סגולה לכל הישועות, ורבנו אמר שלכל עברה יש תיקון מסוים אבל התיקון הכללי הוא תיקון של כל העברות כולם!
זה לא לוקח יותר מ7 דקות
10 דקות ביום לערך להקדיש להשם יתברך על כל מה שהוא נתן לנו..
אומנם אם אדם חוזר על החטאים שברצונו לתקן בזכות התיקון הכללי שמעתי משל יפה לדבר:
הגוף שלנו הינו כמו בגד אשר בחטאיו הוא מתלכלך,
התשובה, התפילה והצדקה ממתקת את הדינים והתשובה ותיקון הכללי מתקן את הנשמה וכך מנקה את הבגד.
אם האדם מכוון לא לחטוא שוב אותו תיקון הכללי או תשובה שעשה מעומקי ליבו יגרמו לאותו האדם לקבל ניצוץ קדושא וסיעתא דשמיא לא לחטוא שוב
אך אם האדם קורא תיקון הכללי פעם פעמיים שלוש ארבע וממשיך לחטוא הדבר נמשל לבגד שמכבסים בעת כל לכלוך וכך הבגד לאט ניבלה
כך שהאדם צריך לכוון מאוד איך לילך בדרך טובה יותר שלא יחטוא שוב וכמו שדוד המלך הגדול הצליח ללמוד אפ' מיצר הרע את תחבולותיו
כך אנו צריכים ללמוד מה יצר הרע מנסה לתחבל אותנו לחטאים כך לתחבל את יצר הרע שלא לעשות חטאים אלא למצוות ולשמירת הגוף, הנפש והנשמה !

לכל חטא יש תיקון מיוחד, מעשה ספציפי המתקן את הנזק הרוחני שנגרם על-ידי אותו חטא. אולם,
מה קורה כשאנו מבקשים לתקן עבירות רבות, או אפילו עבירה אחת אשר השלכותיה מרובות? האם צריך לבצע את כל התיקונים המיוחדים?
האם דבר כזה אפשרי בכלל? התשובה שלילית. וכיון שכך,
אומר לנו רבינו שקיים מושג של תיקון שהוא "כללי" לכל העבירות ומצורף לבחינת התשובה שהרי התשובה היא מציאת התשובה
האמיתית לחיים ואיך שבים אל האחד ולא חוזרים בשאלות על החיים עצמם, משמעות החיים !

דף זה כולל את עשרת פרקי התהלים - התיקון הכללי, שגילה רבי נחמן מברסלב המכוונים כנגד עשרה סוגי ניגוני הקדושה,
שכשהם נאמרים על פי הסדר שגילה הם "תיקון גמור ומועיל מאוד מאוד". עיקר עניין התיקון הכללי הוא תיקון פגם הברית,
אולם מדברי רבי נחמן מובן כי באמירתו טמונות גם סגולות ומעלות רבות נוספות, ולכן נהגו חסידי ברסלב לאמרו בכל יום.

הקדמת תיקון הכללי
הרב ארז דורון

 
 
אחד מגילויו הגדולים של רבי נחמן מברסלב היה ה"תיקון הכללי", הלא הם עשרה מזמורי תהלים (ט"ז, ל"ב, מ"א, מ"ב, נ"ט, ע"ז, צ, ק"ה, קל"ז, ק"נ)
שכשהם נאמרים בסדר הזה, כוחם גדול לתיקון הנפש.
 
 
ידוע ומפורסם מנהג ישראל, על כל צרה שלא תבוא, ולכל בקשת ישועה ורחמים, לומר תהלים. כבר גילה רבי נחמן בענין מעלת אמירת תהלים, שדוד המלך, כשחיבר את מזמורי התהלים, הכניס בהם התעוררות רוחנית עצומה ורוח הקודש ממש, עד ש"כל אחד ואחד, כפי מה שהוא, יכול למצוא את עצמו בתוך ספר התהלים" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ע"ג). דהיינו, שכל אחד יכול לגלות בתוך דבריו של דוד המלך את כל מה שעובר עליו, הן בגשמיות והן ברוחניות. וכן מובא באותה תורה בליקוטי מוהר"ן, שעל ידי אמירת תהלים יכול אדם לזכות למצוא את תיקונו המיוחד עלי אדמות.
 
 
אחת מהסיבות למעלת ספר תהלים, מבאר רבי נחמן, היא היותו כלול מ"עשרה מיני נגינה", הלא הם עשרה "תדרים" של קדושה, המכוונים כנגד עשר ספירות, ואשר בכוחם לתקן את עשרת כוחות הנפש ולהזרים לתוכם רוחניות ושמחה, עד שיפתחו כל הערוצים החסומים בנפש.
 
 
"כי יש עשרה מיני נגינה, שהם בחינת העשרה לשונות שנאמר בהם ספר תהלים, שהם "אשרי", "למנצח", "הללויה" וכו' ויש כח בכל לשון ולשון של העשרה לשונות הנ"ל לבטל כח הקליפה". כל לשון של תהלים יש לה כוח לבטל אחד מעשרה כוחות הטומאה החוסמים את הנפש ומונעים את מעבר השפע האלוקי, את ההבנה ואת הבהירות.
 
 
לשון "משכיל" שבתהלים, למשל, שהיא אחת מעשרה הלשונות האלו (כמו, למשל, "אשרי משכיל אל דל" וכדו' בתהלים) מייצגת את כח השכל והדעת, ובכוחה "לשבור" ולהכניע את כח הטומאה שקיים כנגדה ונקרא "משכל" (כמו "הורים שכולים") שעניינו אבדן ושכול.
 
 
"הללויה" מייצג את כח הקדושה שבשבח והלל, שאדם מהלל ומתפעל מגדולת ה' ומעשיו, ובכוחו לשבור ולהכניע את כח הטומאה שכנגדו הנקרא "יללה", שזהו הצליל של צער וחסרון עמוק, וכן כיוצא בזה בשאר סוגי הניגון של קדושה, שמכניעים ומבטלים את כוחות הטומאה.
 
 
ב"תיקון הכללי" קיבץ רבי נחמן עשרה פרקי תהלים שכל אחד מהם מכוון נגד סוג וכוח אחר של ניגון קדושה, וכולם יחד, כשהם נאמרים בסדר שגילה, "הם תיקון גמור ומועיל מאד מאד" (שיחות הר"ן קמ"א), "והתיקון הזה הוא תיקון חדש לגמרי, ולא ידע מזה שום נברא מימות עולם" (רבי נתן מברסלב בהקדמת תיקון הכללי).
 
 
עיקר עניינו של "התיקון הכללי" הוא תיקון מיוחד לפגם הברית (הכולל פגמים כהוצאת זרע לבטלה, קרי לילה וכן מחשבות, דיבורים ומעשים הקשורים לניאוף). לאדם שנכשל חלילה בעוון מסוג זה, ממליץ רבי נחמן לטבול ולטהר עצמו, מוקדם ככל האפשר, במקוה (מעיין או ים וכדומה). וכן נאמר בענין זה בהקדמת רבי נתן לליקוטי הלכות (חלק "אבן העזר"): "אם יש מקווה – יש תקווה" (אין המדובר בטבילת מצוה של אשה, שענייניה שונים ותלוים בתנאים הלכתיים מדוקדקים). פגם הברית הוא החטא היסודי והשורשי ביותר, שכל שאר הפגמים נמשכים אחריו, ולפי דברי רבי נחמן הוא גם השורש למצב התמידי של בלבול ופיזור הנפש שאנו שרוים בו. ה"תיקון הכללי" מסייע באיסוף הדעת שהאדם פיזר ואיבד על ידי עוון זה או שאר עוונותיו, ומשפיע גם על קיבוץ נדחי ישראל וגאולתם, כלשון רבי נחמן "ובזכות תיקון חטא זה יבוא משיח צדקינו לקבץ נפוצותינו" (ליקוטי מוהר"ן צ"ב).
 
 
אבל, אף שעניינו המיוחד של "תיקון הכללי" הוא תיקון הברית דווקא, מובן מדברי רבי נחמן שבאמירתו (המדובר באמירה בקול דווקא, ולא בקריאה ומחשבה בלבד) טמונות סגולות ומעלות רבות נוספות: "ולתקן כל העבירות בפרטיות הם רבים מאוד, וכבד על האדם, ואי אפשר לתקן אותם, כי יש דקדוקים ופרטים רבים בכל לאו ולאו. ...כי יש מקומות צרים ודקים, שאי אפשר לבוא לשם שום תיקון, כי אם על ידי תיקון הכללי" (ליקו"מ כ"ט,ד) ו"הוא תיקון גדול ונורא מאוד" (שיחות הר"ן קמ"א).
 
 
משום כך, נוהגים רבים מחסידי ברסלב לאמור "תיקון הכללי" בכל יום, וגם נשים נוהגות לאמרו.
 
 
הוסיף רבי נחמן בענין זה ואמר: ואם יאמרם (את פרקי התהלים של "תיקון הכללי") בכוונה כראוי, בוודאי מה טוב. אך גם האמירה בעצמה מסוגל מאוד" (שיחות הר"ן שם). ועוד אמר: "אני חזק בכל הדברים שלי, אך בזה אני חזק ביותר, שאלו העשרה פרקי תהלים מועילים מאוד מאוד!" (שיחות הר"ן שם).
 
 
אפשר בוודאי גם ליחד בקשות לפני אמירת "תיקון הכללי", כשם שעושים לפני אמירת תהלים ולציין כי אמירתו מוקדשת לרפואת פלוני או לישועת אלמוני, ואשרי מי שייחד אמירתו לישועת כלל ישראל וגאולתם.
 
 

תיקון מיוחד במינו, הקשור לאמירת "תיקון הכללי", הבטיח רבי נחמן למי שיאמרם במקום קבורתו באומן. וזו הבטחתו בפני שני עדים שייחד לשם נתינת תוקף להכרזתו: "גם כי ימלאו ימיו [=של רבי נחמן], אזי, אחר הסתלקותו, מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו העשרה מזמורי תהלים הנ"ל, וייתן פרוטה (כלומר, אפילו מטבע קטנה) לצדקה עבורו, אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאוד מאוד, חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו" (שיחות הר"ן שם).
 

יש כמה סוגי כוונות, תחילה נזכיר זוג ראשון, ידוע שלפי עוצמת הכוונה והחשק בדבר שרוצים לעשות, בעת ההוצאה מן הכוח אל הפועל לפי תכלית העצה
כך תועלת המעשה בבחינת "אין דבר העומד בפני הרצון",
ולפי ההכנה כך כוח החשק והרצון להוציא את הקריאה מן הכח אל הפועל כן עוצמת המעשה בפעל.

ויש עוד כוונה נוספת, והיא לעניין יחוד שכלי, וזה דבר נעלה מאוד שדורש לימוד מעמיק כלומר הכנה.

שהכוונה היא באמצעות המעשה לגלות וליחד שמו יתברך עם נפשות עם ישראל ולראות איך הוא יתברך ממש מאציל את הבריאה כולה ושאין שם דבר אחר כלל בשום אופן, ועי"ז שרואים ממש שכל הבריאה היא גילויים של השם יתברך יתיחדו המוציא מן הכח אל הפעל ובעל המעשה כאילו ממש כשם שהאדם מוציא את הכוונה שלו מן הכח אל הפועל במעשה היחוד כך השם באותה עת מתגלה בו לצאת מן הכח אל הפועל
וכך אנו נעמיק ונראה שה' עושה איתנו חסד ורחמים וכיצד אנו יכולים לגמול לו בחטאים?!
הרי אנו צריכים לחזור בתשובה בכל דבר ודבר בכדי לגמול לו על הבריאה הנפלאה שהעניק לנו ברוב טובו וחסדיו !

לכן יהודים יקרים הרגישו את פשט הכוונות בכל הלב שאתם מתכוונים אדון הכל היה הוה ויהיה
עד שתזדעזעו ותתפלאו ותשמחו בהשם ובמצוות שמחה גדולה מבפנים ולא ע"י מקור חיצון
כגון מחשבות שאם אני אכוון זה אני אהיה יותר קרוב או יותר טוב
וכאן תעמיקו ותעבדו את הקדוש ברוך הוא בשמחה בכל לבבכם !

טוב לומר זאת לפני אמירת תיקון הכללי:
 
 
התקשרות לצדיקים
 

הֲרֵינִי מְקַשֵּׁר עַצְמִי בָּאַמִירַת עֲשָׂרָה מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים - תִּקּוּן הַכְּלָלִי, לְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ, וּלְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שׁוֹכְנֵי עָפָר, קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וּבִפְרָט לְרַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, הַנַּחַל נוֹבֵעַ מָקוֹר חָכְמָה, רַבֵּינוּ נַחְמָן בֵּן פֵיגֶא, זְכוּתוֹ תָּגֵן עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, אָמֵן.
 

לפני אמירת תהלים אומרים:
 

לְכוּ נְרננה לַאֲדֹנָי, נָריעה לְצוּר יִשָׁעֲנוּ. נְקַדְמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִירוֹת נָריעַ לוֹ. כִּי אֵל גָּדוֹל אֲדֹנָי וּמֶלך גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים.
 

הֲרֵינִי מְזַמֵּן אֶת פִּי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת בּוֹרְאִי. לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא-בְּרִיךְ-הוּא ושׁכִינְתֵּיה, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעֶלָם, בְּשֵּׁם כָּל יִשְׂרָאֵל.

תיקון הכללי

פרק טז
 

א. מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי-חָסִיתִי בָךְ:

ב אָמַרְתְּ לַיהֹוָה אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל-עָלֶיךָ:

ג לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל-חֶפְצִי-בָם:

ד יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל-אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל-אֶשָּׂא אֶת-שְׁמוֹתָם עַל-שְׂפָתָי:

ה יְהֹוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי:

ו חֲבָלִים נָפְלוּ-לִי בַּנְּעִמִים אַף-נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי:

ז אֲבָרֵךְ אֶת-יְהֹוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף-לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי:

ח שִׁוִּיתִי יְהֹוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל-אֶמּוֹט:

ט לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף-בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח:

י כִּי לֹא-תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא-תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת:

יא תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת-פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:

פרק לב

א. לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי-פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה:

ב אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְהֹוָה לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה:

ג כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל-הַיּוֹם:

ד כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה:

ה חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא-כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהֹוָה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה:

ו עַל-זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל-חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ:

ז אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה:

ח אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ-זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי:

ט אַל-תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרוֹב אֵלֶיךָ:

י רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהֹוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ:

יא שִׂמְחוּ בַיהֹוָה וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל-יִשְׁרֵי-לֵב:

פרק מא

א. לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:

ב אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל-דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהֹוָה:

ג יְהֹוָה יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ וְאַל-תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו:

ד יְהוָה יִסְעָדֶנּוּ עַל-עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל-מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ:

ה אֲנִי-אָמַרְתִּי יְהֹוָה חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי-חָטָאתִי לָךְ:

ו אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ:

ז וְאִם-בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ-אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר:

ח יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל-שֹׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי:

ט דְּבַר-בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא-יוֹסִיף לָקוּם:

י גַּם אִישׁ-שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר-בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב:

יא וְאַתָּה יְהֹוָה חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם:

יב בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי-חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא-יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי:

יג וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם:

יד בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

פרק מב

א. לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי-קֹרַח:

ב כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל-אֲפִיקֵי-מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים:

ג צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים:

ד הָיְתָה-לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל-הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ:

ה אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד-בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל-רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג:

ו מַה-תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי-עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו:

ז אֱלֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל-כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר:

ח תְּהוֹם-אֶל-תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ:

ט יוֹמָם יְצַוֶּה יְהֹוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי:

י אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה-קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב:

יא בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל-הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ:

יב מַה-תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה-תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי-עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי:

פרק נט

א. לַמְנַצֵּחַ אַל-תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל וַיִּשְׁמְרוּ אֶת-הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ:

ב הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי אֱלֹהָי מִמִּתְקוֹמְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי:

ג הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי:

ד כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי יָגוּרוּ עָלַי עַזִּים לֹא-פִשְׁעִי וְלֹא-חַטָּאתִי יְהֹוָה:

ה בְּלִי-עָוֹן יְרֻצוּן וְיִכּוֹנָנוּ עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה:

ו וְאַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָקִיצָה לִפְקֹד כָּל-הַגּוֹיִם אַל-תָּחֹן כָּל-בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה:

ז יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר:

ח הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם כִּי מִי שֹׁמֵעַ:

ט וְאַתָּה יְהֹוָה תִּשְׂחַק-לָמוֹ תִּלְעַג לְכָל-גּוֹיִם:

י עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי:

יא אֱלֹהֵי חַסְדִּי יְקַדְּמֵנִי אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי:

יב אַל-תַּהַרְגֵם פֶּן-יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ מָגִנֵּנוּ אֲדֹנָי:

יג חַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר-שְׂפָתֵימוֹ וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ:

יד כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמוֹ וְיֵדְעוּ כִּי-אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה:

טו וְיָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר:

טז הֵמָּה יְנִיעוּן לֶאֱכֹל אִם-לֹא יִשְׂבְּעוּ וַיָּלִינוּ:

יז וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי-הָיִיתָ מִשְׂגַּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר-לִי:

יח עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כִּי-אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי:

פרק עז

א. לַמְנַצֵּחַ עַל- יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר:

ב קוֹלִי אֶל-אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל-אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי:

ג בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי:

ד אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה:

ה אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר:

ו חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים:

ז אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם-לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי:

ח הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא-יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד:

ט הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אוֹמֶר לְדֹר וָדֹר:

י הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם-קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה:

יא וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן:

יב אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי-יָהּ כִּי-אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ:

יג וְהָגִיתִי בְכָל-פָּעֳלֶךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה:

יד אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ מִי-אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים:

טו אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ:

טז גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי-יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה:

יז רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת:

יח זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים אַף-חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ:

יט קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ:

כ בַּיָּם דַּרְכֶּךָ וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נוֹדָעוּ:

כא נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:

פרק צ

א. תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר:

ב בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם עַד-עוֹלָם אַתָּה אֵל:

ג תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד-דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי-אָדָם:

ד כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה:

ה זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף:

ו בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ:

ז כִּי-כָלִינוּ בְאַפֶּךָ וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ:

ח שַׁתָּה עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ:

ט כִּי כָל-יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ-הֶגֶה:

י יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה:

יא מִי-יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ:

יב לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא לְבַב חָכְמָה:

יג שׁוּבָה יְהֹוָה עַד-מָתָי וְהִנָּחֵם עַל-עֲבָדֶיךָ:

יד שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל-יָמֵינוּ:

טו שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה:

טז יֵרָאֶה אֶל-עֲבָדֶיךָ פָּעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל-בְּנֵיהֶם:

יז וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

פרק קה

א. הוֹדוּ לַיהֹוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו:

ב שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ-לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל-נִפְלְאֹתָיו:

ג הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהֹוָה:

ד דִּרְשׁוּ יְהֹוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד:

ה זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי-פִיו:

ו זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו:

ז הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל-הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו:

ח זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:

ט אֲשֶׁר כָּרַת אֶת-אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:

י וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:

יא לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם:

יב בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ:

יג וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל-גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל-עַם אַחֵר:

יד לֹא-הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים:

טו אַל-תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל-תָּרֵעוּ:

טז וַיִּקְרָא רָעָב עַל-הָאָרֶץ כָּל-מַטֵּה-לֶחֶם שָׁבָר:

יז שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף:

יח עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ:

יט עַד-עֵת בֹּא-דְבָרוֹ אִמְרַת יְהֹוָה צְרָפָתְהוּ:

כ שָׁלַח-מֶלֶךְ וַיַתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ:

כא שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל-קִנְיָנוֹ:

כב לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם:

כג וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ-חָם:

כד וַיֶּפֶר אֶת-עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו:

כה הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו:

כו שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר-בּוֹ:

כז שָׂמוּ-בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם:

כח שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחֲשִׁךְ וְלֹא-מָרוּ אֶת- דְּבָרוֹ:

כט הָפַךְ אֶת-מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת-דְּגָתָם:

ל שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם:

לא אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל-גְּבוּלָם:

לב נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם:

לג וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם:

לד אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר:

לה וַיֹּאכַל כָּל-עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם:

לו וַיַּךְ כָּל-בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל-אוֹנָם:

לז וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל:

לח שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי-נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם:

לט פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה:

מ שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם:

מא פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר:

מב כִּי זָכַר אֶת-דְּבַר קָדְשׁוֹ אֵת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:

מג וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת-בְּחִירָיו:

מד וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ:

מה בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּיָהּ:

פרק קלז

א. עַל-נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם-בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת-צִיּוֹן:

ב עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ:

ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי-שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן:

ד אֵיךְ נָשִׁיר אֶת-שִׁיר יְהֹוָה עַל אַדְמַת נֵכָר:

ה אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:

ו תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:

ז זְכֹר יְהֹוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ:

ח בַּת-בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם-לָךְ אֶת-גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ:

ט אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת-עֹלָלַיִךְ אֶל-הַסָּלַע:

פרק קנ

א. הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ-אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ:

ב הַלְלוּהוּ בִּגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ:

ג הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר:

ד הַלְלוּהוּ בְתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב:

ה הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי-שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה:

ו כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ:

לאחר אמירת תהלים אלו אומרים שלשת הפסוקים:
 

מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, בְּשּׁוּב אֲדֹנָי שְׁבוּת עַמּוֹ - יָגֵל יַעֲקֹב, יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל. וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵאֲדֹנָי מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה. וַיַּעְזְרֵם אֲדֹנָי וַיְפַלְּטֵם, יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בּוֹ.
 

 
תפילה קצרה לאמרה אחר אמירת תיקון הכללי
 
 

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עִלַּת הָעִלּוֹת וְסִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת, אַנְתְּ לְעֵלָּא, לְעֵלָּא מִן כֹּלָּא, וְלֵית לְעֵלָּא מִנָּךְ, דְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּךְ כְּלָל. וּלְךָ - דּוּמִיָּה תְהִלָּה; וּמְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. אוֹתְךָ אֶדְרֹשׁ, אוֹתְךָ אֲבַקֵּשׁ, שֶׁתַּחְתֹּר חֲתִירָה דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה מֵאִתְּךָ, דֶּרֶךְ כָּל הָעוֹלָמוֹת עַד הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁלִּי, בַּמָּקוֹם שֶׁאֲנִי עוֹמֵד, כְּפִי אֲשֶׁר נִגְלֶה לְךָ, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת. וּבַדֶּרֶךְ וְנָתִיב הַזֶּה תָּאִיר עָלַי אוֹרְךָ, לְהַחֲזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת, כְּפִי רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת; כְּפִי רְצוֹן מִבְחַר הַבְּרוּאִים: לִבְלִי לַחְשֹׁב בְּמַחֲשַׁבְתִּי שׁוּם מַחֲשֶּׁבֶת חוּץ וְשׁוּם מַחֲשָׁבָה וּבִלְבּוּל שֶׁהוּא נֶגֶד רְצוֹנֶךָ. רַק לְדַבֵּק בְּמַחֲשָׁבוֹת זַכּוֹת, צַחוֹת וּקְדוֹשׁוֹת בַּעֲבוֹדָתְך בֶּאֱמֶת, בְּהַשָּׂגָתְךָ וּבְתוֹרָתֶךָ. הַט לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיך (קוֹרְאִים כְּמוֹ: עֵדְבוֹתֶיךָ) וְתַן לִי לֵב טָהוֹר לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וּמִמְּצוּלוֹת יָם תּוֹצִיאֵנִי לְאוֹר גָּדוֹל חִישׁ קַל מְהֵרָה, תְּשׁוּעַת אֲדֹנָי כְּהֶרֶף עַיִן, לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים, כָּל יְמֵי הֱיוֹתִי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; וְאֶזְכֶּה לְחַדֵּש נְעוּרָי, הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ בַּחֹשֶׁךְ לְהַחֲזִירָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה. וְתִהְיֶה יְצִיאָתִי מִן הָעוֹלָם כְּבִיאָתִי: בְּלֹא חֵטְא. וְאֶזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם אֲדֹנָי וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ, כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד. אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד.