יש להבדיל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ. למרות שגם בארץ ישראל הקנאים מעונינים בגזירות על מנת שיוכלו להצדיק את טענותיהם וגישתם למדינה, אבל במקרה הזה הם מכניסים את עצמם לצרה. הם ייאלצו להתמודד עם הגזירה ואת זה אף אחד לא אוהב
לעומת זאת בחוץ לארץ ששם לא איכפת להם, הם מעונינים שיגזרו גזירה בשביל שיוכלו להוכיח כי הם צדקו וכי מדובר במדינה שכל רצונה היא לשבור את תורת ישראל, כאילו שהם בחוץ לארץ יושבים בכוללים כל חייהם
מי שיעשה לרגע חושבים, אם בארץ ישראל היו נוהגים כמו בחוץ לארץ, לא היתה כל בעיה כזו כפי שיש לנו כעת, מפני שיותר מ-90 אחוז היו הולכים לעבוד. כן שרות או לא שרות, לא היתה כל כך בעיה אם החרדים היו משתלבים במשק. בעיית הבעיות היא הדגירה על הכסאות ואוכלים מקופת הממשלה. אם היו מבקשים פחות לאברכי הכוללים לא היינו מעלים את החום של מי שמכנים את עצמם פרייארים. אבל נחזור רגע לחוץ לארץ, כאן בניו יורק בבורו פארק בווילימסבורג בקראון הייטס ובמונסי אין דבר כזה כפי שיש בארץ שאחוז כל כך גבוה יושב בכוללים
לכן, מי בחוץ לארץ שמכנה את המצב הזה גזירה הוא רשע, מפני שעם כל מה שהם מציעים עדיין יישבו וילמדו יותר שנים ממה שיושבים ולומדים בחוץ לארץ
אבל, מה לא עושים בשביל 'להוכיח' כאילו שהם עמנו, גם הם מצטערים גם הם מתאבלים גם הם בוכים על הגזירה הנוראה שכל מי שיעבור גיל 23 יוכל להמשיך ללמוד אבל לא יקבל כסף
מה שמדהים ומרגיז, הלא על פי שיטת סאטמאר והעדה החרדית, אסור לקחת כסף מן המדינה. ועל מה עתה המחלוקת על הכסף. על פי פלסנר, לא יתנו יותר כסף לאברכים שלא מתגייסים, אז מה הבעיה, מבחינתם של העדה החרדית וסאטמאר, אדרבה, הם היו צריכים לתמוך בחוק הזה, ושיישבו וילמדו מבלי שיקחו פרוטה מן המדינה
