| נשלח ב-17/7/2012 19:18 |
|
| |
קשר לה' ללא מצוות- אפשרי?
באשכול הציטוטים התחלתי דיון עם תלמיד (טועה?) לגבי היתכנות הקשר עם ה' ללא קיום מצוות דקדקני. לחשיבות הנושא, אני מעתיק מה שנכתב שם, ומוסיף המתווה העיקרי לדיון לדעתי, בתקווה להתפתחות הנושא. תלמיד כתב: מרנן ורבנן לא חינכו שגם אדם אינו שומר מצוות ומתחיל לחבוש כיפה שקופה או את כיפת השמים (מכבסת מילים המגלה את ערוותו של חינוך מסויים) יכול להשמע להם את המשפטים (ציטוט) "הקשר שלי עם ה' נשאר אותו הדבר", "חיי הרוח שלי מוצאים מקום ב...דיבור עם ה'". מבחינתם זה שבר בל יכופר וביטול קשר עם ה'. אם ה' החרדי הוא ישות נוראה ופחות נחמדה ופחות אינטראקטיבית (זה בשביל יהיאור) מה' הסרוג אזי אמנם שבבניק לא יופיע לפני מרנן אבל הסכוי שיהיה שבבניק הינו קטן לאין שיעור (חושבני שבינתיים זה המצב. מי יודע לכמה זמן) יהיאור ענה: תלמיד אני מבין שקשה לך להתאפק, אבל מכיוון שהזכרת אותי אגיב לרגע. אין לי שום מושג איפה מצאת, בתורה ובדברי חכמים ובדברי כלל גדולי הדורות, את ההנחה שהנחת שהפסקת קיום מצוות הוא נתק בל יכופר עם ה'. במקורות שלפני זה לא כתוב. ולא יכול להיות כתוב. אולי תביא לנו איזה מקור אחד קטן לחידוש שכזה. *** אנסה לצמצם קצת את מרווח הדיון. אני דן אך ורק על העולה מתוך התורה כפי שהיא בידינו . לא מחוצה לה. ואני מבקש לדעת מה עמדת התורה בשאלה זו. השאלה היסודית, היא, האם עמדת היהדות היא שאין אפשרות לקיים קשר עם ה', לחוות אותו, או מה שלא יהיה פירוש המילים האלה "קשר עם האלקים", ללא קיום המצוות הדתיות של היהדות. האם המצות הם הדרך היחידי להגיע אל האלקים, והאם אי קיומם היא בהכרח נתק מממנו. מי שיביא מקורות, או סברות מכריעות לכאן או לכאן, יבא על הברכה. *** אני בינתיים רק הערה אחת, נראה שאם נקבל את המושג "קשר עם ה'", כפשוטו, ולא נעשה לו רדוקציה ל"קיום מצוות מסוימות" [כדרך שאני מבין שלייבוביץ ובעקבותיו תלמיד עושים] המסקנא ההכרחית תהיה שהקשר הזה הוא ערך נפרד מקיום המצוות . אולי הוא עומד בבסיסן, ואולי הוא המטרה שהם אמורים להוביל אליו. אבל הוא לא זהה איתם. ממילא רק סביר הוא להבין שייתכנו עוד דרכים להגיע אל המטרה הזאת, או שייתכנו מסקנות אחרות מן הבסיס הזה. וכל מי שיטען אחרת עליו להביא ראייה חזקה מן התורה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2012 07:15 |
|
| |
ראשית - איך שאני מבין אותך טענתך היא שאתה הולך לפי שכלך. הוא אינו מתיר לך לחשוב שה' רוצה מאיתנו לנפנף בענפים בסוכות (דוגמה סתמית, אם השלית עצמך שזה ממש חשוב קח משהו אחר) ומה הבדל בינך לבין אדם המאמין ב"תורה כפשוטה (הלא כל כך כפשוטו...)", שניכם רוצים לקיים רצון ה' אלא שיש ביניכם הבדל בהערכה מהו רצון שמים. אז ראשית לא תמיד אנשים רוצים לקיים רצון ה', לפעמים (או בדר"כ) רצון עצמם הוא מנוף גדול [או אפילו העיקר ו"רצון ה'" הוא המנוף], לשני הצדדים (הן במומר לתיאבון הזועק שאוכל פירות ים למען שמו יתברך והן בשורף חנות חבירו ללבני נשים, וראה באשכול סמוך ששנרב האשים בזאת רבים, וגם מועטים וטובים), אבל בוא ונביט באופן עקרוני, לקחת הכל לכוון שגם סופר צו"לניק וגם סופר נהנתן [מפני שחושב שאין סיבה שלא וממילא זה רצון האלוקים שבראו על מנת ליהנות] אין ביניהם הבדל חוטא לאמת בסיסית. ראשית משום שאיני מאמין שלנהנתן אין סיבות נהנתניות (ואל תאמר שהצולניק מתוסבך נפשית, בכל זאת הנטיה הנורמלית היא שחזקה שהנהנתן פועל למען עצמו והצולניק לא) ושנית, גם אם ההבדל היחיד ביניהם הוא בשיקול הדעת עדין כל עצם מעצמי תאמר שגם אם אם יוכח שהיטלר היה פטריוט גרמני טוב אלא שהגזים בגלל טעות בשיקול הדעת, אידיאולוגיה מוטעית, עדין הוא סמל הרוע. הוא הדין בכופר לשם שמים (זה נאמר בהודעתי אתמול ב 13.44).
שנית – הכמות נהיית לפעמים לאיכות, גם אם יש בתורה כמה דברים שאינם צווי אלא ציון מטרה, להסביר את כל ערימת ההנחיות כך זה עובר את גבול יכולת העיכול שלי, זה לא נראה סביר. ואגב – איני דורש הוכחה ודאית לכל הסבר בתורה, איני חושב שזה תחום הנתון לוודאויות, אבל אני מאמין בתורה וחושב שהנימוק של הכוזרי עם כל היותו בלתי אופנתי בפורום זה יש לו משקל משמעותי (לא מוחלט).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2012 17:07 |
|
| |
תלמיד אני לא ראיתי תשובה, [רק הצהרה שעד אתאיזם ארוכה הדרך. לא הבנתי למה. ופירטתי בהודעתי הקודמת את כל ההנחות שאתה חייב להחליט משכלך ולא תוכל להיעזר בשום מסורת או התגלות], אולי תוכל לחזור ולבאר לפי קט שכלי.
לגבי ציווי, הרי אתה מודה שיש דברים רבים בתורה שלא ניתנים להתפרש כציווי, אז יש שני אופציות, או להסביר שהם אכן לא נועדו להיות ציווי, וקושיא מעיקרא ליתא. [=דעתי. למעשה ההגדרה קצת יותר מסובכת מזה, ואכמ"ל] או שהם כן נועדו כציוי, וממילא צריך לפרשן אותם באופן המוציא אותם מידי פשוטם ומעקר את משמעותם כמעט לגמרי [=דעתך]. והבוחר יבחר.
לא שאלתי אותך על דעתך לגבי בקורת המקרא, שהוא וכבר היה נושא לאשכולות רבים. אלא על חוסר השוויון שבו אתה דורש הוכחה וודאית לכל הסבר בתורה בעוד שיסוד החובה שלך [שאני משניח שבשמה אתה מוכן גם להרוג] מוטל גם הוא באותו רמה של ספק ואולי יותר.
תוקן על ידי יהיאור ב- 18/07/2012 17:08:39
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2012 15:07 |
|
| |
לגבי ההגעה משכלי – תשובתי אמורה כבר קודם, בקורת המקרא, מן הסתם אתה מסכים שהיא הינה נושא לאשכול נפרד, לגבי ההנחה שהכתוב בתורה כצווי אמור להתפרש כצווי – מודה באשמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2012 14:45 |
|
| |
אני חושב שמימרת חז"ל "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמורו" היא התשובה לשאלת האשכול
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2012 14:43 |
|
| |
תלמיד מה פירשו אני מאמין שהיא ניתנה משמים. [אגב, וכי לא קראת בקורת המקרא? , או שיש לך תשובה חד משמעית לטענותיהם, באותה החלטיות שאתה דורש מכל מי שמציג תיאוריה על משמעות התורה והמצוות?] הגעת להחלטה, מהשכל שלך, שהיא ניתנה משמים.
עוד החלטת מהשכל שלך, שדבר שמגיע משמים, ראוי לקבלו בלי לשאול שאלות, ולהבין את מטרת השמים שנקבל את זה כחוק בלי טעם. [גם על סברא זו ניתן להתווכח הרבה, וזה מה שאני עושה כאן.]
סך הכל ההבדל בינתך לאתאיסט הוא שלך יש מסגרת שלימה שאתה מקבל גם ללא להבין את פרטיה, מתוך שהחלטת משכלך שמסגרת כזאת ראוי לקיימה. [אע"פ שלבקורת ההלכה אתה כן מודה] אני איני רואה בזה הבדל כ"כ גדול.
לגבי השאלה ממצות האהבה, אדרבה, אני מסיק מתוך המצוות האלה שכל התורה ניתנה להתקיים מרצון חפשי מתוך הבנה שכך צריך להיות ולא כציווי הטרונומי חיצוני. ואכמ"ל כרגע בזה. [התשובה שזה קיומית היא רק דחייה]
אבל טענתי עליך, שאתה מניח את המבוקש. מתוך שאתה מניח שכל התורה צריכה להתפרש במובן של ציווים חיוביים, אתה מסיק שבהכרח הכל זה רק ציווים מעשיים חיוביים. [שכן אתה לא מאמין למטאפיזיקה שהתורה כן מאמינה בה כנראה]
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2012 14:04 |
|
| |
תלמיד
כמו לכולנו, יש לך לאן לשאוף ולהתקדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2012 13:44 |
|
| |
יהי כתבת "אענה לך בינתיים על נקודה אחת, האחרונה: מה פירוש המילים "אני מאמין בתורה". או שאתה חושב שנכון וראוי לקיים אותה ולהאמין בה או שלא. בשני המקרים אתה מסתמך על הנראה לך ראוי. יש לך דרך שלישית?" אני מאמין שהיא ניתנה משמים וממילא היא צו אלוקי ואיני משליך את שיפוטי על פרטיה מעבר למסגרתה. נכון שכל מעשי אדם נובעים מרצונו/מחשבתו (ההבדל אינו משמעותי לענייננו), אבל מכאן ועד לדיעה שעבודת ה' או אתאיזם אועבודת המולך שווים כולם כי נובעות מרצוני/מחשבתי ארוכה הדרך.
כתבת "עוד נקודה, אני מסכים שלא שייך אהבה כפויה. וזה לא סותר לזה שאהבה כפשוטה יכולה להיות מצווה, שמי שאוהב מקיים מצווה, לא שיש חיוב לאהוב." אז זו מצווה קיומית בלבד ובמקום ואהבת צ"ל וכאשר תאהב"? הר"מ פירש האהבה כרצון לדעת (ומקיים מצווה כי זו האמת. לפרשנותי משעבד עצמו כי זו האמת). איני רואה את הדתל"ש שלך מתקרב לרמב"ם. מבקש אני לא הגעתי לדרגה בה רואים אמונה נדבקים באהבה לה' מכל אהבת בחורה. ספרן אז יש זיק שיורי, האם על זה נסוב הויכוח?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2012 13:29 |
|
| |
| מטפחתספרים כתב: |  | מה זה קשר לה'? |
|
תחושה סובייקטיבית של קשר לה'. אם קשר רגשי. אם קשר של מצוה ומצווה. אם קשר של מלך ועבד. לא משנה איזה סוג קשר. כמעט כל סוג של קשר שאנו מכירים בעולם שייך להיות כלפי ה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2012 11:47 |
|
| |
יהיאור קודם כל, כמו שכתב רבינו בחיי ב"חובות הלבבות", מצוות התורה מתחלקות לשתיים; מצוות האיברים ומצוות הלבבות.לכן הניסוח הנכון לשאלתך הוא:
האם ניתן לקיים את מצוות הלבבות ללא מצוות האיברים? ומה הערך של כך? לדעתי, ניתן ויש לכך ערך שאי אפשר לזלזל בו. אבל עד רמה מסוימת. ואסביר.
באהבה ובקשר ישנן רמות שונות והן נמדדות לדעתי בשניים:
1. זמן – כמה זמן במשך היום מורגש הקשר. יש הבדל בין אדם שמושא אהבתו כל היום בראשו לאדם שרק מדי פעם חושב על אהבתו.
2, מיקוד או התמסרות – כמה אתה ממוקד אך ורק בקשר. האם יש עוד דברים שגונבים את תשומת ליבך או שכל כולך שקוע ומסור לקשר עד ששום דבר אחר בעולם לא מעניין אותך. אני לא יודע מה מטרת ה' במצוות האיברים ואינני חושב שביכולתנו לדעת. בפועל מצוות האיברים גם מחזקות וגם מבטאות את הקשר ואת האהבה בשני ממדים אלו.
האדם מורכב מגוף ומנפש (במובן הפופולארי) ויש אינטראקציה ביניהם. הגוף הוא ביטוי לנפש, והמעשים החיצונים מלמדים אותנו על הנפש ששוכנת אי שם בפנימיותנו. כמו שנשיקה, חיבוק ונתינת מתנות מבטאות אהבה בין בני אדם, כך הנחת תפילין וציצית ולולב מבטאות אהבה בין האדם לה'.
כמו שאהבת בני אדם תהיה חסרה ללא הביטוי המעשי, כך אהבת ה' תהיה חסרה ללא מצוות האיברים.
כמו שכאשר נשיקה וחיבוק ריקים מתוכן פנימי ומאהבה אמיתית, הם חסרי ערך כמעט לחלוטין. כך מצוות האיברים ללא מצוות הלבבות חסרי ערך. כדברי הנביא "יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כיבדוני ולבו רחק ממני... לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה" (ישעיה כט יג).
יש להעיר, כלל נקוט בידינו "מתוך שלא לשמה בא לשמה" (פסחים נ:) או כמו שניסח זאת החינוך "אחרי המעשים נמשכים הלבבות".
למצוות האיברים יש חשיבות חינוכית גדולה מאד. ולולי מצוות האיברים, נראה לי, שהיה בלתי אפשרי לחנך ילדים ואת המון העם לקיום התורה. על כן בשביל להגיע לפסגת הקשר עם ה' אנו זקוקים למצוות הלבבות יחד עם מצוות האיברים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2012 10:22 |
|
| |
*-- /jumpto **-- bodycontent *
(ברכות דף עמוד): "אר"פ היינו דאמרי אינשי גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי". הפעולה שיראת ד' פועלת להציל את האדם מרעות מוסריות היא כ"כ איתנה וגדולה שאפי' מי שהושחת כ"כ עד שגם המצות השכליות אינם אצלו כלום, וירד למדה היותר תחתונה להיות גנב הבא במחתרת, מ"מ יש לו תועלת בקריאת שם ד'. שסוף כל סוף תפעול עליו גם דעת ד' הקלושה והכהה שלו שתשיבהו לדרך ישרה, והגנב הקורא בשם ד' יש לו תקוה לשוב ולחיות חיי משרים, יותר מהגנב שכבר עקר נפשו מעול מלכות שמים, שכבה הזיק האחרון שבנפשו, והוא בכלל הרשעים האובדים דרך. והנה הדברים הללו שאנו רואים מהטובה המוסרית האנושית הבאה לרגלי דעת ד', יוכיחו אותנו כי כך היא המדה המוטבעת שנוצר עליה האדם, שתהי' נפשו יודעת את ד', ע"כ אין התועלת הבא ממנה מסתלקת מן האדם לעולם. כי הדבר המוטבע בהתכלית הכללית לא יסור מכל נברא בשינוי מקריו ברוב, כי קשה מאד לשנות הצורה הטבעית מתכונתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2012 10:13 |
|
| |
מה זה קשר לה'? לאחר שתהיה הסכמה על זה נוכל להתווכח על נושא האשכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2012 09:20 |
|
| |
תלמיד,
בקשר לסעיף 4 בהודעתך.
משום שה' ברא את העולם כולו ו"מלא כל הארץ כבודו", באמצעות כל דבר בבריאה מהיתוש הקטן ועד מפלי הניאגרה, משיר של אייל גולן או מבחורה יפה, אפשר להתדבק בה' ולחזק את האמונה, הידיעה, האהבה, והיראה. וכל אלו הם מצוות תמידיות, חשובות ויסודיות.
(האם זה ראוי? והאם אין סכנה שימשך אחרי תאוותיו? זו שאלה נוספת שהכרחי לעיין בה)
עבודה זרה כ ע"א:
"מעשה ברשב"ג שהיה על גבי מעלה בהר הבית וראה עובדת כוכבים אחת נאה ביותר, אמר: מה רבו מעשיך ה'... דאמר מר הרואה בריות טובות אומר: ברוך שככה ברא בעולמו" (ומקשה הגמ' ולאסתכולי מי שרי? עיין שם)
ועוד עיין בפרק חמישי משמונה פרקים לרמב"ם שם מבאר את המשנה באבות "וכל מעשיך יהיו לשם שמים".
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2012 08:50 |
|
| |
תלמיד
רמב"ם יד החזקה הלכות יסודי התורה פרק ב (א) האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ונאמר את ה' אלהיך תירא: (ב) והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו נא הסברך.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2012 08:44 |
|
| |
ידיעת ה' שזהו הקשר עם ה' הוא הערך העליון והקודם למצוות. ברכות סג ע"א:
"דרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה?
"בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" אמר רבא ואפילו לדבר עבירה."
כלומר, המצוות תלויות בקשר עם ה' ומוכתבות על פיו.
ובמקרה שעבירה תחזק את הקשר עם ה' צריך לעבור את העבירה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2012 08:38 |
|
| |
תלמיד אענה לך בינתיים על נקודה אחת, האחרונה: מה פירוש המילים "אני מאמין בתורה". או שאתה חושב שנכון וראוי לקיים אותה ולהאמין בה או שלא. בשני המקרים אתה מסתמך על הנראה לך ראוי. יש לך דרך שלישית?
עוד נקודה, אני מסכים שלא שייך אהבה כפויה. וזה לא סותר לזה שאהבה כפשוטה יכולה להיות מצווה, שמי שאוהב מקיים מצווה, לא שיש חיוב לאהוב.
|
|
|
|
|