בניית בית המקדש בזה"ז

התכתבתי באישי עם כמה מוותיקי הכותבים כאן. אחד מהם (אם הוא יאשר אפרסם את שמו) כתב לי:

יעבץ, רעיון מבריק.
אבל רק תנסה לעשות את זה בפועל..

להלן תרחיש מקוצר:
שנת 2017: יום א' - ממשלת ישראל מתכנסת ומחליטה בהסכמת הרבנות עלחידוש ההקרבה. התנגדותם של כמה מגדולי פוסקי ההלכה היהודיים מוסרת אחרי פגישה חשאית עם ראש המוסד.
ראש הממשלה יוצא למשכן הכנסת ומכריז על חידוש קרבן התמיד באם לא יפסיק החמאס לירות טילים על ישראל.
בתגובה מכריז מנהיג איראן, האייתולה אל פדח'אללה, כי יעצור בגופו את 'השטנים הציוניים שמנסים לחלל את מסגד עומר'.
שייח' יוסוף אל קרדאווי, גדול פוסקי ההלכה הסוניים, כותב ממיטת חליו פתאווה המצווה על כל מוסלמי לעלות לירושלים ולבלום את 'הקמת בית המקדש השלישי'.
יום ב'- מהומות בכל רחבי ישראל. עשרות הרוגים בהפגנה שיצאה משליטה באום אל פאחם. אבו מאזן מכריז על השעיית הסכם השלום. נשיא ארה"ב מתקשר לראה"מ ומבקש ממנו 'לחדול מהטירוף'. המוני פעילי טרור ברחבי העולם יוצאים לעבר ישראל.
יום ג- הצעה דחופה לסדר היום של עצרת האו"ם דורשת לסלק את ישראל מהאו"ם. הפגנות סוערות בכל רחבי העולם הערבי. מטחי טילים בלתי פוסקים על ירושלים ות"א.
וכו'

ואלטרנטיבה שהעלה מישהו אחר

נכתב בזמן המערכה הקרקעית במבצע צוק איתן (קיץ תשע"ד).

לא לגמרי הצלחתי להבין את טיעוניו של צופר: א) שחיתויות בסנהדרין וכדו׳: כל מערכת יכולה להיות מושחתת. כשהשאלה היא האם עלינו לבחור בין גוף שלטוני מסודר לבין המון שופטים שכל אחד יכול לבחור מהם את מי שבא לו, לא נראה לי שיש שאלה. היום אנחנו מתקיימים במצב זה רק בזכות העובדה שיש לנו משענת שלטונית חיצונית שהיא מסודרת והומוגנית עם סמכויות אכיפה. ב) מעשים פולחניים במקום תפילה בלב. כנראה שצופר לא אכל השנה חתיכות בצק אפוי למחצה ועלי חסה מרים במהירות המקסימלית האפשרית. ג) טענות שונות בדבר הקושי לקיים מצוות מסוימות, או הקושי לארגן מחדש את החיים כך שיתאימו להן. טיעונים אלו שימשו רבנים שונים שהתנגדו לעלייה לארץ בתחילת המאה הקודמת, ברוך השם הצלחנו להסתדר.

כמה נקודות שעלו בדיון הזה (ולחלקן מגיע אשכול חדש):

א. האם נוכל לברר את מקום המזבח המדוייק? איזו רמת ודאות דרושה לנו?

בענין זה אני מסכים עם יהי אור. מדוע שמקום המזבח יהיה שונה משאר דינים שבהם הולכים אחרי הבירור והכרעה בבית דין? יש חוקרים שבודקים את הנושא לפי הכלים שבידם, ניתן ללמוד זאת ולהווכח.

יש גם לעיין במקור הדין של "אין משנים את מקום המזבח". יש בכלל לדון על האופן שבו נקבע המזבח בירושלים. אנו מקבלים כדבר פשוט שדוד בחר זאת בדבר השם. האם זו התמונה שעולה מן הכתובים?

ב. האם להלכה אנו עשויים לשנות?

כאן תודתי למיכי על כך שהסביר במקומות רבים, עד שגם אני הבנתי, שבדאורייתא הרשות נתונה לבית דין חדש להכריע גם נגד קודמים. יתכן שיש להעלות את השאלה: אם אי אפשר לברר בשום אופן מהו מקום המזבח, האם עלינו לחכות לנבואה כדי לברר את המקום או לבנות כפי שאפשר לנו או לפי המידע הטוב ביותר שיש לנו? ולהפקיד את התשובה בידי בית דין הראוי.

ג. האם מקדש עם קרבנות ידבר אלינו? והאם זה חסרון או יתרון למי שמתקשה בדבר?

זו שאלה אפיקורסית אבל מן הסתם יהיה משמח לגלות שהרב קוק, בספר חדש ישן (ישן שלא פירסם והוצא מחדש בזמננו), "לנבוכי הדור", טוען שבמקדש לעתיד לבוא יקריבו רק מן הצומח. הנה התחשבות ברגישויות. ואם זו אז יתכנו גם אחרות.

***
צופר הנעמתי

היכן מצאת שחזרנו לדיני טומאת ארץ העמים? האם כוונתך במקדש? אם כן, אני משער שנצטרך לפתור את בעיות הטומאה ולהזות על כל מי שיעלה לרגל. ואם לא, אז נדחית טומאה בקרבן ציבור (לפחות טומאת מת).

לגבי ברזים שיוצרו בחול והשאר, קשה לי להתאפק ולא להזכיר שאולי זה תלוי במחלוקת אם עשאו במנותק וחברו אם יש לו דין מחובר ופקעה טומאה או לא...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ובכן, חדשנו ימינו כקדם. חזרנו לדיני טומאת ארץ העמים, האם נוכל להחזיק מוצרי יבוא, האם נצטרך לשבור את כל הברזים שיוצרו בחו"ל והם טמאים לפחות טומאת מת, אם לא טומאת חיבורים? ומה עם כל הצנרת ממתכת, ומה עם כל כלי הבית?