השבוע עלתה לי שאלה שטרם מצאתי לה תשובה:
אנו אומרים בכל יום בברכות השחר : "אלקי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה אתה יצרתה" וכו'..
חשבתי - האם אין כאן למעשה ייתור של המילה יצרתה? הרי כבר נאמר שאתה בראתה (יש מאין) ? מדוע צריך גם להזכיר אתה יצרתה?
במסגרת לימודי בהלכות תפילה ברמב"ם, נתקלתי בהסבר פשוט שהובא ללא ציון מקור במהדורת 'רמב"ם לעם' ע"י עורך ספר אהבה הרב תנחום רובינשטיין, במילים שלי:
התפילה בסה"כ משכתבת את לשונות הבריאה בספר בראשית: 'ויברא אלהים את האדם בצלמו' + 'ויצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה'+'ויפח באפיו נשמת חיים'.
נראה פשוט. לא טרחתי לבדוק אם אלו אכן כל הלשונות הנזכרים ואם לאו, נראה דפשוט כדבריו.
(אגב, בהמלצת החברים באשכול אחר אימצתי לאחרונה את 'רמב"ם לעם' שישב אצלי באיזה תא אפור כספר שמיועד לחילונים ושאר בורי ארצות, מסורת מאחד הר"מים שלי בגיל 15, והוא אכן תורם רבות ללימוד בקיאות. תודה לממליצים).
נשלח ב-2/3/2006 12:42
מאיר. אין צורך להרחיק עד הגר"א. גמרא מפורשת בברכות. וכן בש"ע. היא גופא צריך עיון. מה ראו בנעלים את הכל? למרות שיש לי הסבר לדבר.
כהסבר לברכה שמברך -שעשה לי כל צרכי- אדם שאין לו כלום.נללע"ד באם נדייק -שנתן- לי כל צרכי לא כתוב אלא -שעשה -לי כל צרכי. אלוקים ברחמיו עשה לי את כל צרכי. אבל אני היתי בטלן עצלן נרפה וכו וכו. זה שאין לי !זה האשמה שלי. ה" נתן לי כל צרכי. אבל אני לא לקחתי. ודוק.
מודה ועוזב
נשלח ב-1/3/2006 16:04
ה' ברא לנו את הנשמה פעם אחת והא יוצר אותה כל יום מחדש! מה הבעיה? חוצמיזה- כשיש חזרה על משהו, זה מדגיש את הענין.
נשלח ב-1/3/2006 15:09
לדעת הגר"א די בכך שאין לו נעליים כדי לא לברך שעשה לי כל צרכי, איני יודע מה דעתו במי שאין לו כלום רק נעליים יש לו.
מאיר
נשלח ב-1/3/2006 10:36
מאיר.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עא עמוד ב
יין ושינה לרשעים - הנאה להן והנאה לעולם,
כפי שהסברת. אין עונים אמן כי אולי יקיצתו של האדם הוא לרעה. אולי הוא רשע. אבל לאחר שהצהיר על כונותיו .אפשר להגיד אמן.
שאלה נוספת מאותם ברכות. כשאדם רווק מבוגר שאין לו בית, אין לו אשה, מתגלגל ברחובות,אין לו כלום, אפילו לגמור את היום.הוא לא יכול. האיך הוא מברך:שעשה לי כל צרכי.??
מודה ועוזב
נשלח ב-28/2/2006 23:50
כשאדם קם בבוקר, השינה עברה מעיניו והתנומה מעפעפיו, עדיין אין אנו יודעים אם לשמוח בכך, שמא מוטב היה לו ולנו אם היה נשאר לישון... שינה לרשעים... רק לאחר שמגלה הוא את דעתו באשר לשאיפותיו ביום המתחדש 'שתרגילנו בתורתך ודבקנו במצותיך ... מצטרפים אנו לברכתו וענים אחריו אמן. <לא פשט, הוא ודאי כדברי ברבי>
מאיר
תוקן על ידי - ymy33655 - 28/02/2006 23:49:05
נשלח ב-28/2/2006 23:36
איני מבין מה אתה לא מבין.
זו אינה ברכה קצרה עם "יהי רצון" לאחריה, אלא זו ברכה ארוכה ש"היהי רצון" הוא חלק איטגרלי מהברכה, ולכן מובן שאת ה"אמן" עונם בסוף הברכה, ולא באמצעה.
דומני שכל הבעיה שלך היא באשמת המדפיסים שהדפיסו את ה"יהי רצון" בפונט שונה וקטן יותר מאשר את ה"ברוך אתה", ולכן זה נראה לך כסרח עודף.
נשלח ב-28/2/2006 22:34
בר בי רב. זה הרי ברור שכך ההלכה. השאלה היא למה? במה שונה הברכה הזו מהברכות האחרות? היא קצרה יותר? היא מסוגננת אחרת?האם ראית עוד ברכה שלא עונים אחריה אמן רק לאחר יהי רצון ארוך כל כך. שעל פניו אין לא קשר עם הברכה? השאלה היא מדוע פסקו את ההלכה כך? כך פסקו וככה זה לא מתאים לפורום הזה.האמן לי כי במקרה הזה יש תשובה הגיונית ביותר.
מודה ועוזב
נשלח ב-28/2/2006 22:01
ירוחם,
לשאלתך,
ברכת "המעביר שינה" היא מטבע ארוכה , והיהי רצון הוא חלק מהברכה, ולכן עונים אמן רק בסוף הברכה.
וכמו שכ' בשו"ע: "אין לענות אמן אחר המעביר שינה מעיני, עד שיחתום גומל חסדים טובים לעמו ישראל, שהכל ברכה אחת היא".
(או"ח סימן מו סעיף א)
נשלח ב-28/2/2006 20:14
אמנם אנו רגילים לדרוש תילי תילים של הלכות ואגדות על כל תג ותג בדברי התורה, אך האם אין מקום לערער על הנחת המוצא לפיה יוצר התפילה לא התכוון להעמיס משמעויות סמויות וגלויות בכל מילה?
מצינו לדעתי כפילויות רבות מעין אלו בתפילות, כגון: 'ורוח כל בשר תפאר ותרומם...' או 'שים שלום, טובה וברכה, חן וחסד ורחמים' או 'בעלמא די...וימליך מלכותיה, ויצמח פורקניה ויקרב משיחא' וכו'. יתכן ונמצא מקום להתגדר בו ולהסביר מה ההבדל בין 'תפאר' ו'ותרומם' - אך דומני שפרשנות כזו מועדת ליפול בבירא העמיקתא של הווארטים, ה' ישמרנו מהם.
הצירוף מילים הזה מופיע גם בשמות העולמות על פי הקבלה. על פי הקבלה העולם הראשון אחרי עולם
האצילות הוא עולם "הבריאה", אחר כך עולם "היצירה", ולבסוף עולם "העשיה", שעולמינו הוא חלק ממנו.
ואני חושב שמן הסתם שאלה זו של היחס בין הבריאה לבין היצירה נידונה באופנים רבים בספרות
הקבלה. ככלל, הבריאה היא דבר שרק אלוקים יכול לעשות, משום שזו יצירה של יש מאין. רק אלוקים
מוזכר כבורא. היצירה היא דבר שגם היוצר - אומן כלי החרס - עושה. הוא יוצר יש מיש - הוא לוקח
בוץ ומשנה את הצורה שלו לכלי. זו פעולה שבאה אחרי הבריאה, והיא גם יותר קרובה לתחום היכולות
האנושיות.
נראה לי שלמקבילה בין "אלוקי נשמה" לבין העולמות על פי הקבלה צריך להוסיף גם את החלק השלישי.
בברכת אלוקי נשמה, יש מעבר לבריאה ויצירה יש את ה"נפחת בי", ומן הסתם יש לו איזו מקבילה לעולם
העשיה, שהוא העולם שלנו.
נשלח ב-28/2/2006 19:30
יש מאין - כעין דברה תורה כלשון בני אדם - כפי שהרמב"ם פירש במו"נ מושג זה. אך דומה שיש לחשוב: אין מיש - שהרי: "וכל הנמצאים...לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו (יסודי התורה א,א)
נשלח ב-28/2/2006 17:39
בר בי רב.
ברוך שכיונת ברוך שהתאמצת. אמרתי בפרוש שזה לא מהקבלה. שאלה נוספת אם אפשר:מדוע אין אומרים אמן לאחר הברכה האחרונה ..המעביר שינה מעיני.... רק לאחר ה יהי רצון.
מודה ועוזב
נשלח ב-28/2/2006 17:30
קבל תשובה, לא מהקבלה אלא ממפרשי השו"ע.
"וכתב ב"ח: יש מקשים אמאי לא מברך שעשני ישראל כמו שאר ברכות שמברכין על הטובה פוקח עורים וכדומה. ומתרצים משום דנוח לאדם שלא נברא משנברא ולכן קאמרי' הלואי שלא עשני ועכשיו שעשני אני מברך שלא עשני עכו"ם או עבד או אשה . ול"נ דאם היה מברך שעשני ישראל לא היה יכול לברך שעשני בן חורין שעשני איש שהכל בכלל וכוונתו לברך על כל דבר בפ"ע כו' עכ"ל ב"ח.
