היתר הרב אלישיב להעברת קבור מטעמי שכנות ל"רשע"

הנושא הזה היה בבחח וגם הגיע להארץ.

הוא נספח לאשכול על הרב אלישיב כפוסק הדור, בלינק הבא.

אבל מראש עירבבת בין מקורות מובהקים (שרואים בהוצאת מת מקברו פגיעה בכבודו) לבין סברות כרס. (שכבודו של המת לא להיות ליד רשעים, ושלבני המת יש יכולת לקבוע מי רשע וכד')  זה הקשר הדיון, קצת מצחיק פתאום לדבר על איזה נושא תיאורטי כאילו הגופה (תרתי משמע) לא עומדת כאן לפנינו.
              

כמו שאמרתי, אינני נכנס לנושא הפסיקה למעשה וכן לא לשיקול דעתו של רב זה או אחר.דברי, ועפ"ז גם הדיון שלי איתך סבב סביב השאלה מה עולה מן המקורות, ובהקשר הזה הגענו לשיווי משקל, ואם כן די לי בזה, עכ"פ בהקשר הנוכחי.

אוקיי.
הענין הוא שלגבי האיסור להוציא מהקבר יש לנו מקורות שקושרים את זה לכבוד המת.

     מה שאומר שאם רב פוסק שאסור להוציא מהקבר בשום מצב ניחא, הגיוני. (גם אם "קצת" טפשי ללכת עם זה ראש בקיר כאילו מדובר באחד מיסודי התורה...)
 אבל אם הוא מחליט שבמקרה אחר אסור בשום אופן , ובמקרה אחר כדאי ראוי או ממש חייבים (!) , וזאת על בסיס סברות קלושות מהסוג שראינו כאן, הרי מסתבר ששיקול דעתו לוקה בחסר לפחות בהקשר הזה , וכפי שאמרתי עוד בתחילת האשכול.

אם כן, הסיכום שלי דלעיל היה נכון[חוץ ממה שבין ההודעות הספיקו בני המת לרדת ליגה נוספת :)]

נחלת,
ברור שהזזת המת קשור לכבודו, השאלה שלי היתה מנלן שקבורתו ליד צדיק נובעת מכך. (ועל גבי זה התוספה שאלה מנלן שהקביעות של הילדים שלו שמבוססים על משחקי כבוד ליגה ד' הם אכן כבודו, אדרבה לי הם נדמים כביזוי גדול עבורו, בפרט לאחר שיוצא מכך חילול השם ותורתו)

אישציפ,

אם אסכם, עיקר השאלה היא - מניין שדיני קבורת צדיק ליד רשע שייכות לכבוד המת, ובר מהכי, מניין לנו ש"משחקי הכבוד" הללו הם כבוד המת.

לעניין הקבורה, אכן לא הבאתי כל מקור ואינני מכיר מקור כזה המקשר בין ההלכות(אך ר' מו"ק י"ז,א' במעשה דההוא צורבא). אלא כיוון שהלכות הזזת המת, באופן כללי, מקושרות בירושלמי לדיני כבוד המת, אינני רואה טעם לחלק. 
אומנם, לא מצאתי הלכה זו בירושלמי, והבבלי לומד אותה מאלישע. אך נראה שזה כדרך האסמכתאות בעלמא, או שמסכים עמך הבבלי שבאמת לא היינו חושבים שזה ביזוי, קמ"ל שזה אכן ביזוי.
איך שלא יהיה, אין לנו ראיה שגם בדיעבד יש להוציא את המת.

ולעניין "מניין לנו" - איננו באמת יודעים. לכן אמרתי שאני דן בהלכה, לא בפסיקה. על פי הגמרא נראה שאכפת למת מכל מיני דברים, למשל - שאכפת לו שיהיה בקברי אבותיו, בין אם 'אכפת' ממש בעולם הבא, בין אם למשפחה ופסיכולוגית וכו'.
כעת, ישנן שלוש אופציות: א. לקבל רק את ההלכות שכתובות במקורות, ועל פיהם לפסוק בכל דיני העברת קבר;
ב. להבין את ההנחה של המקורות, שממנה עולה שאכן דיני "כבוד" של מת ל"ש עוה"ז או עוה"ב, ו'מפריעים' לו אותם דברים שהפריעו לו בעוה"ז, ולכן הלכות כבוד המת בש"ס דומות לסתם הלכות החי. אחר שמבינים את ההנחה הזו, אפשר לפסוק בשאלות הבאות לפתח הרב על פי ההבנה האישית של הרב מהו כבוד כיום;
ג. לטעון שלא שייך כיום כבוד המת, או ששייך ועל כל פנים איננו - בתור פוסקים - רואים את זה כדבר חשוב כלל וכו', ועל כן לא לפסוק על פי זה.

כיוון שאינני פוסק, לא אכפת לי איזו אופציה ייבחרו ומי ייבחר מה. אני ניסיתי לנתח את סוגיות התלמוד.

לסיכום, אנו מסכימים לדין כבוד המת, ורק חולקים האם דין X נובע מכבוד המת או שמא מעניין אחר, וגם מהם בדיוק גדרי כבוד המת. לגבי הגדרים כבר כתבתי בסיפא שאין זה מענייני, ולגבי הדיון של צדיק ליד רשע, באמת זה מקרא מועט וסברות מרובות, ואע"פ שאני מסכים עם עצמי כמובן, אני מודה שסברתך לחלק בין המקרים תקפה לחלוטין.