| נשלח ב-12/8/2012 23:20 |
 |
| |
מה התרחש על שפת ים סוף
לפי ספר שמות, חציית בני ישראל את ים סוף הייתה כרוכה בנסים גדולים ונפלאים שהבהילו והרגיזו את כל עמי הארץ, חיל ורעד אחזם עד שנמוגו. וראה זה פלא, יותר המאורע הכביר הזה לא מוזכר במקרא כלל. אם זכרוני ורפרופי מטעים אותי, אנא תקנוני. בפרשת מסעי שכותבה טרח לציין פרטים שונים, הוזכרה החנייה על ים סוף, ללא שום אזכור של המאורע הכביר. למען הדיוק, הוא דילג על עוד אירועים משמעותיים כולל מתן תורה. לעומת זאת הזכיר את כמות המעיינות והדקלים באילם, את מחסור המים ברפידים, מות אהרן ומלחמת עמלק. אולי זה מה שהיה ידוע לו ואולי הייתה לה כוונה כלשהי. בפרשת עקב מוזכר האירוע באופן מינורי ושונה לחלוטין. דברים יא. ב וִידַעְתֶּם, הַיּוֹם, כִּי לֹא אֶת בְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ, אֶת-מוּסַר יְה-וָה אֱלֹהֵיכֶם: אֶת-גָּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה, וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה. ג וְאֶת אֹתֹתָיו, וְאֶת מַעֲשָׂיו, אֲשֶׁר עָשָׂה, בְּתוֹךְ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וּלְכָל אַרְצוֹ. ד וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ, אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם, בְּרָדְפָם, אַחֲרֵיכֶם; וַיְאַבְּדֵם יְה-וָה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. המים הציפו את המצרים במהלך המרדף. אין קריעה ואין הליכה בתוך הים ביבשה. אגב, ראוי לשים לב לתיאור מה שמכונה סיפור קורח ועדתו. אין זכר לקורח. ה וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם, בַּמִּדְבָּר, עַד-בֹּאֲכֶם, עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה. ו וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם, בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן, אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ, וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, בְּקֶרֶב כָּל-יִשְׂרָאֵל. ככלל, פרשת עקב נראית כמקבץ אקראי של תעודות קדומות, עם המון כפילויות (חז"ל כבר שברו את הראש) שקובצו ולוקטו ללא עריכה מינימלית.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2012 20:49 |
|
| |
אני מעריך שהמילים הללו "הוא פשוט לא הבין שמדובר באסון טבע" בכותרת המשנית, הן דברי הכתב אורן דותן, ועל הבנתם המוגבלת של עיתונאים בנושאי כתיבתם אין צורך להאריך.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2012 20:00 |
|
| |
| מקרא כתב: |  | השאלה היא, מה אתה רוצה להסיק מכך שקריעת הים הוא אירוע נדיר? שהעם היווני הוא עם נבחר? שפוסידון הוא האלוהים?
לגבי החול מסודר בצורת מילה מסויימת, אם זה לא היה משהו המוכר יותר כדבר שטביעת יד בני-אדם עליו, היינו מסיקים שזו תופעת טבע נדירה, או שאנחנו פשוט לא יודעים איך היא נוצרה. אם היינו חיים לפני כמה אלפי שנה, היינו כנראה במהרה מסיקים שלבטח איזשהו אל או אלה עשו זאת בצורה פלאית. |
|
אני לא רוצה להסיק שום דבר, כל אדם מפרש את המציאות בדרכו שלו. אבל ה'מחקר' הדבילי הזה לא אומר כלום, הוא מצא חול עם קונכיות, שזה כבר היה ידוע לנו שהיה גל, המחקר לא מוכיח שזה היה אירוע אקראי, צונאמי נוצר מרעידה, רעידה נוצרת מתזוזת לוחות, ומכאן ואילך הדרך פתוחה לכל אחד באמונתו. ולכן הניסוח שהוא 'לא ידע שמדובר באסון טבע' חסר תוכן. כנ"ל לענין קריעת ים סוף, המחקר שצוטט כאן קודם לא משנה שום דבר בשאלת הפרשנות של המאורע, אם האל הגדול והנורא תזמן אותו, או שסתם כך זה קרה. בדיוק כמו כל הדברים הקטנים בחיים שלנו, שהאדם המאמין מפרשם כהשגחה פרטית, והלא מאמין מפרשם כמקרה, בהתאם להנחות היסוד. תאר לעצמך 'מחקר': התברר מקור ה'סיעתא דשמיא', כל האנשים שהפסידו את האוטובוס שהתפוצץ, הפסידוהו עקב תקלה טכנית כזו או אחרת. מתברר שמדובר בענין טבעי לגמרי ולא בסיעתא דשמיא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2012 16:49 |
|
| |
| מקרא כתב: | | השאלה היא, מה אתה רוצה להסיק מכך שקריעת הים הוא אירוע נדיר? שהעם היווני הוא עם נבחר? שפוסידון הוא האלוהים?
לגבי החול מסודר בצורת מילה מסויימת, אם זה לא היה משהו המוכר יותר כדבר שטביעת יד בני-אדם עליו, היינו מסיקים שזו תופעת טבע נדירה, או שאנחנו פשוט לא יודעים איך היא נוצרה. אם היינו חיים לפני כמה אלפי שנה, היינו כנראה במהרה מסיקים שלבטח איזשהו אל או אלה עשו זאת בצורה פלאית. |
|
כל צונמי שהורג בני אדם, היא מכה של האלוקים, מה קשה להבין בזה ?
המכה היא בכך שבני אנוש לא יודעים את דרכיו ולא מתגוננים מצונמי,
מה ההבדל בין אי ידיעת על אוכל שהיא רעל, לבין אי ידיעת הטבע מתי בא ולמה בא צונמי,
בהחלט שכל צרה שבא על בני אדם, האדם הוא אשם שלא לומד את דרכיו של האלוקים,
הרי בשביל זה בדיוק מסופר סיפור המבול במקרא,
לומר שבני אדם לא לומדים רק חיים במקרה בוודאי שכל אסון טבע יפגע בהם,
בני אדם יכולים לחיות בתבונה אך ורק שהם שומרים על חיי המשפחה, כי רק אז יש עניין בחברה, שיש חברה טובה היא משכילה ולומדת טוב, ואז היא דואגת לכלל החברה ונזהרת מכל פגעי הטבע,
מה שאין כן חברה שלא שומרת על חיי המשפחה היא חברה שלא שומרת על גזל ועל חוקי החברה כי היא לא מעוניינת בהם, ק"ו שלא נשמרת מפגעי הטבע,
היגע הזמן שנבין את חכמי קדם ולא נזלזל בהם,
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2012 16:21 |
|
| |
השאלה היא, מה אתה רוצה להסיק מכך שקריעת הים הוא אירוע נדיר? שהעם היווני הוא עם נבחר? שפוסידון הוא האלוהים?
לגבי החול מסודר בצורת מילה מסויימת, אם זה לא היה משהו המוכר יותר כדבר שטביעת יד בני-אדם עליו, היינו מסיקים שזו תופעת טבע נדירה, או שאנחנו פשוט לא יודעים איך היא נוצרה. אם היינו חיים לפני כמה אלפי שנה, היינו כנראה במהרה מסיקים שלבטח איזשהו אל או אלה עשו זאת בצורה פלאית.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2012 14:20 |
|
| |
מה זאת אומרת 'לא הבין שמדובר באסון טבע'?? הוא הבין מעולה שמדובר באסון טבע, אלא שהוא חשב שפוסידון שלח אותו כדי להעניש. הרי גם כשירד גשם חשבו שפוסידון או מישהו אחר שלח אותו, וכן בצורת וכל שאר ה'טבע', אז מה בדיוק מחדש ה'מחקר'??? גם כשהרב אלישיב מת זה היה 'טבע' ואעפ"כ ברור שהסמארטפונים רצחו אותו!! כל השאלה היא כמה נדיר הענין הטבעי הזה. אגב, אם תלך פעם על שפת הים ותראה את החול מסודר בצורת האותיות מ'ק'ר'א' זה גם יכול להיות טבע, אחת לכך וכך גלים עלולה לצאת צורה שדומה לאות מ' וכך הלאה. לגבי ים סוף כמדומני שאין בו צונאמיים מכיון שהוא קטן מדי עבור הענין
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2012 13:31 |
|
| |
מחקר: "גל פוסידון" האדיר היה בעצם צונאמיכשההיסטוריון היווני הרודוטוס כתב שפוסידון הביא גל גדול להעניש את הצבא הפרסי הוא פשוט לא הבין שמדובר באסון טבע. היום בעזרת עדויות פיזיות וחקירה ארכיאולוגית אפשר להבין מה באמת קרה שם ולקבל פרספקטיבה על התפר שבין אמונה עתיקה, דמיון ומציאות
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2012 12:41 |
|
| |
כשרוח יוצרת שפל כזה בים, זה מאורע טריואלי שיכול לקרות באופן נורמלי? כמדומני שלא, אז מנפ"מ איזה מאורע לא טבעי אירע? זה הרי כתוב בתורה שהרוח לקחה את המים, כל השאלה האם דובר בתופעה קיימת, או במשהו מתוזמן. האם הצעת כאן תופעה קיימת?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2012 00:31 |
|
| |
גיאולוגים רוסיים מצאו את ההסבר לקריעת ים סוף, והיא ש-10 מטר מתחת לצפון מפרץ סואץ אזי ישנה רצועת יבשה בארוך 6 ק"מ מצד אל צד..., וסה"כ הרוח המזרחית הסוערת גרמה לשפל עמוק עד כדי כך שבתוך 4 שעות אזי הרצועה הזו התגלתה..., ומיד לאחר שהרוח הנ"ל הפסיקה את פעולתה אזי הגאות חזרה ובתוך חצי שעה המים חזרו לגובהם המקורי, כלומר בכל 3 דקות אזי המים עלו במטר, ולכן בהתחלה המצריים כשכשו במים ולאחמ"כ הסוסים והפרשים קפצו ולאחמ"כ אזי כולם התנוענעו במים למעלה ולמטה כמו שנאמר וינער ד' את מצריים,
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2012 10:24 |
|
| |
[quote]
ואמאי
לדעתי אין ערך רב לכרונולוגיה המצרית המקובלת ולמה שחושבים שיודעים עליה.
אני מניח שאתה רומז כאן לרעיונות של וליקובסקי/עציון. אבל אם הבנתי אותם נכון - לפי שיטתם העדויות על שליטה מצרית בכנען (כמו מכתבי אל עמרנה) מתייחסות באופן מוזר דווקא לתקופת מלכות ישראל, ולא לתקופת האבות. כך שגם התיאוריה האלטרנטיבית המפוקפקת הזו לא ממש עוזרת לך בנקודה הזו. אגב, ראיתי שמישהו כאן http://www.aishdas.org/articles/zym.htm המציא עוד שיטה כרונולוגית אלטרנטיבית מפוקפקת, אלא שגם היא לא ממש תעזור לך בנקודה דידן, מאחר שלפיה מכתבי אל עמרנה נכתבו בתקופת יהושע (עיין שם).
וכדאי גם לשים לב, שאם בזמן יציאת מצרים היה שלטון מצרי בכנען (לפחות עד יציאת מצרים), הרי שהנוסח יכול להיות מתאים לצורה בה נתפסו הדברים באותו הזמן.
משל למה הדבר דומה? לדרוזי שנולד במג'דל שמס ב1950 (כשהיתה עדיין סורית) וב1970 עבר לגור בתל-אביב לצורך פרנסה, וב2020 כאשר ישראל תחזיר את מג'דל שמס לסוריה (חלילה וחס) הוא יחזור לגור שם ויגיד שבכך מסתיימות 70 שנות שהותו בישראל. בקיצור ההפך מדבריך - הנוסח ממש לא מתאים לצורה שבה הדברים נתפסו באותו זמן.
לגבי סממנים של שלטון מצרי בתורה, לא ברור שיש מקומות בהם היה צריך להיות מוזכר שלטון זה. התורה מתארת בעיקר ענינים אישיים ולא מדיניים. מלחמת ארבעת המלכים לא היתה ענין כנעני, כל העמים המדוברים היו עמים מזרחיים לא"י, למרות שהם נפגשו בעמק השדים שהיה בגבול א"י (מקום ים המלח הדרומי לשעבר).
נניח שאתה צודק לגבי 4 המלכים (אף שהעניין אינו לגמרי מחוור). אבל מה אתה אומר לגבי הסיפור של שכם? וכמו כן אעפ"י שהתורה לכאורה עוסקת בעניינים אישיים ולא מדיניים הרי שלאבות היו מספר מפגשים עם מנהיגים כנעניים ופלישתים בארץ כנען, אבל אפילו לא עם מצרי אחד (בארץ כנען).
אבל אברהם לקח לו אשה ממצרים, ובכל אופן אשה זו לקחה לבנה (ישמעאל) אשה ממצרים.
אברהם לקח לו אשה ממצרים משום שכאשר ירד למצרים לשבור שבר קיבל מפרעה עבדים ושפחות מצריים (בשל מה שקרה שם עם שרה) והיא היתה אחת מהם. וכנראה משום שהיא עצמה היתה מצרית היא בחרה גם לבנה אשה ממצרים. אין לזה שום קשר עם זיקה מדינית כביכול בין כנען למצרים.
לפי הציורים והרישומים המצריים, למצרים היו יורדים לקנות בר – השמיים, למרות שהיו עוד עמים וגזעים באיזור. והרעב בעבר הירדן היה חזק הרבה יותר לפי ההגיון.
אני מבין שסקרת את כל הממצאים הארכיאלוגיים במצרים ולא ראית בשום מקום עדות לכך שלמצרים באו גם גזעים אחרים לקנות בר? הרשה לי לפקפק... חוץ מזה תזכיר לי איזה גזעים לא שמיים היו אז בעבר הירדן?
הכנענים היו בני חם, מאותו גזע של המצרים, והם כבשו את הארץ מהשמיים הקדמונים בימי אברהם בערך. לכן נשמר קשר בין החמיים הכנענים לבין המצרים
צריך רק להבהיר שהגנאולוגיה הזו היא רק לפי הסיפור המקראי ולא לפי המחקר הארכאולוגי. אבל גם עפ"י הסיפור המקראי (כמו בחיים) זיקה משפחתית בין עמים אינה בהכרח ערובה לקשר טוב ביניהם (ראה למשל ישראל ואדום).
העובדה שאפשר לכנות מדינה נכבשת בשם האם שלה, לא מחייבת שכך יהיה תמיד. וכמובן שאין טעם להרחיב את רומא עד לישראל, שכן רומא אינה קרובה כלל לאיזור. אבל דוקא לגבי סיני והנגב, עליהם אנחנו מדברים, יש הגיון רב לספחו למדינה ששולטת בו.
כפי שכבר אמרתי קודם הנקודה המכריעה היא באיזה משמעות מופיעה המילה מצרים בתורה בתקופת האבות. המילה מצרים (והטיותיה השונות) מופיעה בספר בראשית מעל 70 פעם. אין אפילו פעם אחת שמשתמע ממנה שהכינוי כולל בתוכו את ארץ כנען. ויש מספר דוגמאות שבהם הוא בברור מוציא מתוכו את ארץ כנען (כולל הנגב וארץ פלישתים). כך שהמסקנה היא בלתי נמנעת - ארץ כנען לא יכולה להחשב לחלק ממצרים בלשון המקרא.
ספר בראשית פרק יב
(ט) וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה: (י) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:
ספר בראשית פרק כו
(א) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה: (ב) וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:
ספר בראשית פרק לז
(כה) וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה:
ספר בראשית פרק מא
(נד) וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם:
ספר בראשית פרק מב
וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ: (ב) וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת:
ספר בראשית פרק מו
(א) וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק: (ב) וַיֹּאמֶר אֱלֹקים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:
(ג) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם:
ספר בראשית פרק מז
(יג) וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב:
(יד) וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה:
(טו) וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף:
ספר בראשית פרק מז
(כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם:
(ל) וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעְשֶׂה כִדְבָרֶךָ:
[/quote]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2012 13:39 |
|
| |
| רציוסקפטי כתב: | | זה בדיוק מה שעושה הביקורת. צא ולמד
נחמד מאד. יש לך דוגמה אחת לכך לנדב לי?
מצד שני, לא יצא לי להתקל בביקורת שמחלקת למקורות בגלל חזרתיות של משפטים זהי משמעות.
יצא לך פעם במקרה לעיין בטענות הבקורת על פרשת המבול?
|
|
תוקן על ידי הלוחש_פלחא ב- 04/09/2012 13:41:07
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2012 03:46 |
|
| |
הניסוי שהצעת, כממציא הגלגל העצכחי מס' 3409573407, זה בדיוק מה שעושה הביקורת. צא ולמד
מצד שני, לא יצא לי להתקל בביקורת שמחלקת למקורות בגלל חזרתיות של משפטים זהי משמעות.
אז תקפת ביקורת שקיימת בדמיונך. זה מאוד חשוב, אמנם, אבל לא לאנשים אחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2012 22:51 |
|
| |
את הויכוחים האם סתירה זו או אחרת הם סימן לשני מקורות, או שינוי סגנון זה או אחר הוא שינוי מקור או פשוט שינוי סגנון המתחייב משינוי הענין, אפשר להמשיך לנצח. הייתי רוצה להציג כאן שיטה פשוטה למבחן אובייקטיבי פחות או יותר לטענה העיקרית של ביקורת המקרא, דהיינו מציאותם מציאותם של סגנונות שונים קבועים החוזרים על עצמם לאורך התורה.
תציע הביקורת פרמטר מסוים, על פיו נוכל להפריד ארבעה קטעים ארוכים יחסית לשני מקורות, ואח"כ תראה הביקורת, כי אותם ארבעה קטעים נבדלים זה מזה גם בפרמטרים נוספים אשר אין להם קשר הגיוני לפרמטר הראשון מלבד היותם סגנון שונה - זה, בעיני לפחות, מהווה מדד טוב למציאותם של שני סגנונות שונים. על הפרמטרים להיות פרמטרים קבועים ואובייקטיביים, דוגמת שימוש חוזר במילה מסויימת אחת במקום אחד ובמילה אחרת במקום אחר לציון אותה משמעות (שפחה-אמה, שמיעה-האזנה, וכו'), ולא טענות כלליות כמו "תיאור טכני" וכדומה, אשר יחזירו אותנו לשלב הויכוחים בלתי פוסקים.
לדוגמה, נציע בפרמטר את השימוש בשם אלקים לעומת שם הויה, ועפי"ז נשייך את הקטעים א' ב' למקור א' ואת הקטעים ג' ד' למקור י'. אם נוכל להראות אחר כך, כי הקטעים נבדלים ביניהם בהתאמה גם בשימוש עקבי ב"שפחה לעומת "אמה וב"שמיעה" לעומת "האזנה", זה יהווה בסיס טוב לטענת הבקורת - אם נוכל להראות שהבדלים כאלה אחרים נמשכים בעקביות לאורך קטעים נוספים - הדבר יהווה ראיה מוחצת.
עד עתה לא ראיתי שהבקורת מציגה דבר כזה אפילו במקום אחד.
ובמאמר המוסגר: מנשמת אפה של הבקורת, שאין מוצאות חן בעיניה החזרות המפותלות הרבות על דבר אחד פעמיים ושלוש המצויות לרוב במקרא, ורואה כאן ראיה לריבוי מקורות אשר העורך שילבן יחד לרצף אחד. אולם עיון קצר בתעודות עתיקות מוכיח, כי הנסיון לכפות את המקרא לעקרונות הכתיבה המודרנית בטעות יסודו, וסגנון זה של חזרות מרובות הוא טבוע עמוק בסגנוו הכתיבה של אותה תקופה. לדוגמה הנה נוסח מסמך תלונה רשמי מתקופת המקרא:
1. ישמע אדני השר
2. את דבר עבדה. עבדך
3. קצר. היה. עבדך. בחצר אסם. ויקצר עבדך
4. ויכל ואסם כימם. לפני שב
5. ת כאשר כל {ע}בדך את קצר וא
6. סם כימם ויבא הושעיהו בן שב
7. י. ויקח. את בגד עבדך כאשר כלת
8. את קצרי זה ימם לקח את בגד עבדך
9. וכל אחי. יענו. לי. הקצרם אתי בחם.
10. {ה}ש {מש} אחי. יענו. לי אמן נקתי מא
11. {שם}.........בגדי ואמלא. לשר להש
12. {יב} ..........עב{דך}.....אלו. רח
13. {מם. והש}בת את {בגד. ע}בדך ולא תדהמ נ
במסמך אחד רשמי וקצר חוזר הכותב שלוש פעמים על כך שסיים את קצירו (ויקצור עבדך ויכל, כאשר כל עבדך את קצר, כשאר כלת את קצרי), ופעמיים באותו משפט על המילים "אחי יענו לי".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2012 21:03 |
|
| |
ואמאי
ולגבי מה שדומה כסתירות, יש לזכור שבעיני הקדמונים הדברים התקבלו יפה באופן שיטתי, מה שאמור להדליק נורה אדומה אצל מי שחושב שהיתה שם בעייתיות שיטתית.
עדיין אינני בטוח שאני מבין את דבריך בדיוק, לכן אבחן כמה אפשרויות.
בוא נניח לצורך הדיון שהתורה היתה קיימת בנוסחה הנוכחי לפחות משנת 500 לפנה"ס. בטקסט שלפנינו יש סתירה ברורה בין פרוט הדורות של לוי-קהת-עמרם-משה ובין הפסוקים שקובעים שבנ"י ישבו במצרים 430 שנה. אתה טוען שהקדמונים קיבלו זאת יפה ולכן אין כאן בעייתיות. אני שואל איזה קדמונים? ומה זאת אומרת "קיבלו זאת יפה"? וכמו כן זאת מנין לך? וגם אם כן, מדוע אין כאן בעייתיות?
ההתייחסויות הפרשניות הראשונות לפסוקים מן המקרא ששרדו עד ימינו הם מן התקופה ההלניסטית, וכנראה תרגום השבעים הוא הראשון שבהם. איננו יודעים אם כן אם האנשים בתקופה הקדם הלניסטית קיבלו את הסתירות הללו בצורה יפה או מכוערת, אנליטית או הרמוניסטית, משום ששום דבר מהתייחסותם המפורטת לסתירות הללו או בכלל לפסוקי המקרא לא שרד. במקורות הקדומים ביותר שמצויים בידינו, כמו תרגום השבעים, אנחנו רואים שהבעיה כן הפריעה להם, עד כדי כך שמצאו לנכון לשנות את הנוסח בתרגום עפ"י רוח הפירוש שמאוחר יותר אימצו חז"ל, כלומר שכאשר כתוב שבנ"י ישבו במצרים 430 שנה הכוונה היא בעצם למצרים ושאר ארצות.
יכול מאד להיות שפירוש זה הוא אפילו קדום יותר. איננו יודעים אם כן או לא, משום שכאמור אין לנו מקור קדום יותר שמפרש את המקרא. אבל גם אם נניח שכך הוא- אז מה בכך? הרי ברור שבאיזושהי נקודת זמן אחרי חתימת הטקסט מישהו המציא את הפרוש הזה. מה זה משנה אם אותו איש/אנשים חי בשנת 400 לפני הספירה, 200 לפני הספירה או 200 אחרי הספירה? אם מישהו המציא את הפירוש בשנת 400 לפנה"ס זה הופך את הפירוש ליותר מתקבל על הדעת?
כמובן אתה עשוי לטעון שישנה אלטרנטיבה נוספת והיא שהפירוש לא הומצא אחרי חתימת הטקסט, אלא שזו הייתה כוונתו המקורית של מחבר הטקסט והיא הועברה כמסורת שבעל פה יחד עם הטקסט. טענה מסוג זה כמובן אי אפשר להוכיח או להפריך. אבל אפשר בכל זאת לומר שני דברים:
א. אפילו במקור החז"לי הקדום ביותר שמזכיר פרוש זה (סדר עולם רבה), אין טענת מסורת לגבי פירוש זה (כמובן גם אם היתה טענה כזאת זה לא היה מחייב אותנו לקבל שזו אכן מסורת אותנטית מזמן כתיבת התורה, אבל כיוון שאין כלל טענה כזאת אנו פטורים כלל מלהתלבט בשאלה).
ב. ככלל אנו מניחים שמחברי טקסטים עושים לפחות מאמץ מינימלי שדבריהם יובנו כהלכה, לכן אין זה סביר להניח שמחבר טקסט יכתוב X, מתוך ידיעה שקוראיו יבינו X בלבד (כפי שהוכחתי למעלה בעניין מצרים) ויסתמך על כך שמסורת שבעל פה תבהיר שבעצם כוונתו X+Y (מצרים+כנען).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2012 12:56 |
|
| |
על סמ ך שהם צרפו את השנים של לוי קהת עמרם ומשה.
אני לא מבין מה הטענה שלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2012 10:59 |
|
| |
דייר
המקור היחיד שעמד לרשותם היתה רק התורה. ורק ממנה יכלו ללמוד את ההיסטוריה לצורך עניננו.
אז אם פסוקים הם לא ידעו, עברית לא כולם ידעו, רובם לא. אז על סמך מה הם קבעו, מה שהם קבעו?
|
|
|
|
|
