| נשלח ב-21/8/2012 21:10 |
 |
| |
כל באי עולם באים לפניו כבני מרון
הרמבם בפירוש המשניות כתב בני מרון, הצאן, ותרגום כבשים אמריא, כלומר שמחשבין עם בני אדם ודנין אותם לבריאות ומחלה ומות וחיים וזולת זה משאר מצבי האדם. ופשט לשון זה ברור כמו שאתה רואה, אבל סודו וענינו אין ספק שהוא קשה מאד
מישהו יודע מה כוונת הרמבם שסודו קשה מאד והאם הפשט הלשון גכ אמיתי או רק סודו
תוקן על ידי JEANLUC ב- 21/08/2012 21:11:05
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2012 01:05 |
|
| |
אגב, חוקרי משנה טוענים שהנוסח הנכון (שלטענתם נמצא גם בכמה כתבי יד קדומים) הוא "עוברים לפניו כבנומרון", דהיינו מפקד.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2012 23:42 |
|
| |
כעת נשאלתי שוב את השאלה הזו וחשבתי עליה שוב. לשון המשנה היא הבאה:
בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר (תהלים ל"ג) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובחג נידונין על המים: אם כן, במשנה מופיע רק שאנחנו נדונים לפניו על מעשינו. הרמב"ם בפירושו מוסיף שבר"ה גם קובעים מה יהיה איתנו (בריאות, פרנסה וכדומה). זה לא מופיע במשנה. אם הקושי שאליו הוא מתכוין הוא קושי שנובע מתפיסת ההשגחה שלו, אז זה לא קושי על המשנה אלא על פירושו שלו למשנה. ואם זה כך אז איני מבין מדוע להוסיף פירוש שלא כתוב במשנה ואז להתקשות בו. לכן נראה לי יותר שהקושי אליו מתכוין הרמב"ם באמת נוגע למשנה עצמה. מדוע אנחנו צריכים לעבור לפניו כבני מרון כדי שהוא ידון אותנו על מעשינו? וכי בלי שנעבור לפניו, בכל רגע אחר בחיינו שאינו בר"ה, הוא לא יודע את מצבנו לאשורו? על מה מתנהלת הישיבה בר"ה? לברר את מצבנו? הרי הוא ידוע וקבוע בכל רגע, ואין כאן שום דבר מיוחד. אולי זה הקושי שאליו הוא מתכוין. זהו קושי על המשנה עצמה ולא על פירושו של הרמב"ם עליה. לכן הוא כותב שפשט הלשון הוא שאנחנו עוברים ככבשים לפניו, אבל עניינו באמת קשה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2012 11:03 |
|
| |
עודד
אם תפענח לבורים שבאן את עומק כוונתך הקדושה באמירה שאלקים הוא הסופי בהחלט, היפך האינסופיות. נודה לך מאד.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2012 11:00 |
|
| |
שותפיסוד, אין ליחס לאלהים שום תואר, שום פונקציה.
אם בכל זאת אתה רוצה להגיד עליו משהו, הרי שהוא בלבד המצוי הסופי בהחלט, ואין ליחס לו שום אינסופיות.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2012 18:49 |
|
| |
| JEANLUC כתב: |  | הרמבם בפירוש המשניות כתב בני מרון, הצאן, ותרגום כבשים אמריא, כלומר שמחשבין עם בני אדם ודנין אותם לבריאות ומחלה ומות וחיים וזולת זה משאר מצבי האדם. ופשט לשון זה ברור כמו שאתה רואה, אבל סודו וענינו אין ספק שהוא קשה מאד
מישהו יודע מה כוונת הרמבם שסודו קשה מאד והאם הפשט הלשון גכ אמיתי או רק סודו |
|
הקושי הגדול של הרמב"ם הוא התאמת אלקים פילוסופי אינסופי עם אלקים מתערב, משפיע ומושפע מנבראים סופיים
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2012 17:59 |
|
| |
לשאלת אפריםבן,
הנה אנחנו חוזרים שוב למה שדיברנו בענין הקריאה.
אתה צריך שתהיה לך ספריתו של הרמב'ם, ומבואות טובים על הספריה הזו. אחר כך תשמע באוניברסיטה סמינריון מתאים על הרמב'ם ותקרא אותו. או אז תקבל איזו השקפה על העולם שלו ועל דעותיו.
כבודה של הישיבה במקומה ויש בה ספריה גדולה, אבל היא מכוונת לתכלית אחרת ואינה עוסקת בשאלה הזו. [ודאי יש שם אנשים אשר באופן פרטי לומדים וחוקרים גם ענינים כאלו. אחד מהם היה מורה שלי].
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2012 12:44 |
|
| |
להבנתי הקושי להבין הוא איך הכל נחתך ברגע אחד.
כי למראית העין אין קשר בין כל מיני מקרים שקורים במשך השנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2012 10:30 |
|
| |
ומהי אותה תפיסת אלוהות כפי שהיא באמת?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2012 10:18 |
|
| |
לעניות דעתי הסוד והקושי הם בהבדל העמוק בין מה שראוי לספר להמון הפשוט לשימוש הצרכים שלו, ובין תפיסת האלהות כפי שהיא באמת, תפיסה המיועדת לידיעת בודדים בלבד.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2012 03:28 |
|
| |
מה קשה להבין,
כמו צאן האדון לא יכול לעזור להם פשוט חותך חיים ומות, זה לא ראוי יותר לחלב ולצמר במילא ילך לשחיטה, כך האדם,
האלוקים לא יכול לעזור לו, אכל מאכלים לא טובים הוא יחלה ח"ו או ימות, ואין האלוקים יכול לעזור לו,
המשל של הצאן מפחיד מאוד, והמלמדים בחידר לא לימדו אותו כפשוטו כפי שהסברתי לעיל,
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2012 22:14 |
|
| |
כתוב יעברו לפניו זאת אומרת -צורת המעבר לפני הבורא היא כצורת הצאן אבל על עצם ההשגחה לא נאמר.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2012 21:48 |
|
| |
אולי הוא רומז כאן לשיטתו בהשגחה, שכבשים, שלא כבני אדם, לא מושגחות בפרטים, ולכן הדוגמה הזו לא מדויקת. או שמא הוא רומז לקושי העובדתי, שבפשטות לא נראה שבאמת יש קשר בין מעשיו ומצוותיו ועבירותיו של אדם לבין מצבו בעוה"ז.
|
|
|
|
|
