ארבעה אבות נזיקין: הטירוזאורוס הדערלץ הדינוזאורוס והואמאי. לא הרי הטירוזאורוס כהרי הדינוזאורוס ולא הרי הדינוזאורוס כהרי הטירוזאורוס. ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי הדערלץ ששבק חיים. ולא זה וזה שדרכן להאריך ולהזיק כהרי הואמאי שאין דרכו להאריך ולהזיק. הצד השוה שבהן שדרכן להזיק, ומררתן עליך, וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הציטטה.
תוספתא זו בניסוחה המגובש מתייחסת לארבעת אבות הנזיקין כגורמי-נזק נפרדים. גורמים שכל אחד מהם מתייחד במהותו ובאופיו. אלא שניתוח פנימי מעמיק, בשילוב חשיפת המקורות וביקורת השוואתית רחבה יותר, מעלים כי במקורם לא היו ארבעת אבות הנזיקין אלא ארבעה פנים של אותו גורם-נזק, המתייחסים לגלגוליו השונים, ולהופעותיו השונות.
גלגולו הקדום של אב-הנזק הינו: 'טירוזאורוס', שהופעותיו מצטיינות - יותר מכל גלגול אחר - באשליה עצמית מובהקת, כביכול אומר ה'טירוזאורוס' לעצמו: רק תנתן לי הבמה וכבמטה קסמים תתיישבנה כל השאלות, תתורצנה כל הקושיות, ואפסה כפירה מן הארץ.
גלגולו השני והמאוחר יותר של אב-הנזק הינו: 'דינוזאורוס', שביטויו מתייחד באריכות אין קץ, מגילות ציטוטים הקשורים ושאינם, פגיעות אישיות נמוכות, חוסר נכונות להודות בטעויות גסות, ומעל הכל - כמובן - הידע חובק הכל בכל מכל כל: מדע, שירה, פילוסופיה, היסטוריה וכל תחום ידע או חוסר ידע אפשרי אחר.
גלגולו השלישי והמקביל של אב הנזק הינו: דער-לץ, שלעומת הגלגולים האחרים התמקד יותר בעיסוק תורני מובהק, ואף ניסוחיו מעודנים קמעא - באופן יחסי.
גלגולו הרביעי והסופי הינו 'ואמאי'. לגלגול זה - לצד סימני זיהוי ברורים המצמידים אותו ויוצרים רצף בינו לגלגוליו הקודמים כמו: ציטוטים מקבילים, לשון זהה, ושנינויות גאוניות - נודעו מאפיינים מובחנים במובהקות גבוהה. מובחנות זו מצאה את ביטוייה גם בניסוחה הסופי והמתפתח של התוספתא, שכבר עמדה על כך ש'ואמאי' באופן מפתיע "אינו פנומן של אריכות" כהגדרתו הקולעת של ח' אלבק.
היו מי שאף ביקשו לאבחן את 'ואמאי' כאב נזק נפרד, וזאת בשל נדירות העקיצות האישיות השזורות בשפתו הצחה. אלא שמחקרים עדכניים המסתמכים על הופעות מאוחרות יותר של 'ואמאי' הוכיחו סופית כי מדובר באותו אב-נזק, ולכל היותר בתולדה שהיא מ'תולדותיהן כיוצא בהן'.
המחקר ששלחת לי יכול לשמש כדוגמא לבורותם של החוקרים העושים בחומר כרצונם, תוך התעלמות מוחלטת מההקשר ההיסטורי והרקע התרבותי שבו חיו אבות הנזיקין.
הייתי מצפה ממי שמתיימר לחקור את תקופת אבות הנזיקין שגם אם הוא מתקשה לבדוק בעצמו יעיין לכל הפחות באנציקלופדיה נזיקית שם נמצא הקונצנזוס במחקר הנזיקי.
עיון קל באנציקלופדיה יגלה שבאותן תקופות ובחברה הנתונה היה מקובל להאריך בלי לומר כלום, לצטט מן הגורן ומן היקב, לפגוע בצורה ילדותית ללא כל כוונת זדון, וכמובן לא להודות בטעויות. ואין בכל אלה משום מאפיין ייחודי.
באותן תקופות ובחברה הנזכרת היה מקובל גם להפגין ידע בכל תחום אפשרי, וזאת אם מתוך הסתמכות על בורות הקוראים, ואם מתוך הנחה שלא יהיה מי שיטריח את עצמו לבדוק את עומס הציטוטים וגודש הנתונים.
כך שברור שמדובר בחבורה של ארבעת אבות נזיקין שאין ביניהן כל קשר מלבד ההקשר ההיסטורי והרקע התרבותי.
תוקן על ידי ספקספיקא ב- 26/08/2012 22:01:33
