ספר שנכתב ע"י ת"ח שאחר כך יצא מן הדת . מה דינו ?

כדי שלא אכפול באשכול נוסף, ראיתי מקום לדון באשכול זה מה דינו של ת"ח בעל עבירה (כשהדברים ידועים בציבור, כגון באפי תלתא וכד') שפסק מרן החפץ חיים שלמיחש מיבעיא, האם אפשר לקרוא בספריו?
היינו שיש הבדל בין מי שחטא בענייני השכל לבין מי שהוא בעל תאוה ועשה עבירה לתאבון, ויש צדדים לכאן ולכאן

לגבי השמועה אודות פסק החת"ס

צ"ע מאי שנא מאלישע בן אבויה שאנחנו אומרים שמועות בשמו ( ועיין בסוף הוריות דעדיף ממאי דנקיט רבי בשמיה דרבי מאיר. וראה תוספות בסוטה מש"כ בזה.). ומאי דפליגי חכמים אדרבי מאיר בגמרא חגיגה, היינו לאחר שכבר יצא אלישע מן הדת, ואפילו הכי סבירא ליה שבגדול מותר. ( ומה שלא רצו לומר שמועה ממאן דסנו שומעניה, היינו גם בחייו וללא שיצא מן הדת לגמרי, ובהכי תקנתו הוי קילקולו כי יותר איכא למיחש בהכי ). וגם לא נראה דחיישינן לטינה ודברים שבלב בשעת כשרותו, שהרי בירושלמי ( ובמדרש ) אמרו כך גם לגבי אלישע בן אבויה שאכלה אמו מאותו המין או שעשה אביו שלא לשם שמיים וכל העושה על דעת ראשונה הוא עושה, ולא דמי לדואג ואחיתופל שלא שמרו מצוות כלל אף בשעת "כשרותן" .( ונראה לענ"ד שלא קיבלו חכמים הסברים אלו שלא היו אלא התנצלות מצד אלישע לנמק את פרישתו ). ואף כל מה שהיה דן רבי מאיר עם אלישע נראה שהוא בענייני השבה למוטב ( כן נראה מרמיזת כל הפסוקים ביניהם ) וזה דווקא לאחר שיצא, אבל לפני כן משמע שלכולי עלמא לא הוי איסור בדבר, ולכן המשנה באבות מביאה דברים בשמו ללא כל חשש. אמנם המשנה היא לאחר מות אלישע ( שהרי רבי עורך המשנה ראה את ר"מ מאחריו, ור"מ נכח בשעת פטירת אלישע , ומסתבר שהמשנה היא אחרי פטירת אלישע.). נקוט מיהא הדא , דודאי לכו"ע לאחר פטירת המחבר אפשר ללמוד מתוך כתבו שנעשה בכשרותו . וללמוד בשעת רשעותו מפיו פליגי ר"מ וחכמים, ואפשר שסבירא ליה להחת"ס שבחייו דלמא אתו למסרך אבתריה אסרו ללמוד דברי אלישע אף ממה שנעשה בכשרותו וזה טעמו אודות מי באר הנ"ל. אך, לאחר פטירתו , כיון שכשר היה באותה שעה, שרי ללמוד. אמנם כל זאת אי מדמינן הא דאלישע לכל שאר רשיעי ישראל, ולכאורה צע"ג בדימוי זה, שאפשר ואלישע קרוב לאונס היה בדבר זה שמתוך כניסתו לפרדס  זה היה כעין הוכה בפטיש על מה שראה מקודם בעניין שילוח הקן וכו' כמו שאמרו חז"ל ( וראה בספר העיקרים אודות העיון בדברים שכאלו ) והוכיח סופו שנפטר מתוך בכיו. וכפי הנראה אין בדברים הללו כללים מוחלטים אלא כפי שייראה לכל חכם בדורו לפי העניין.

תוקן על ידי מוטיבןשלום ב- 03/09/2012 14:37:52

לומד

לא הבנתי את דבריך.

אסביר מה אני כן מבין.

העלית חשש סביר שכל מי שיצא לתרבות רעה, הוכיח סופו על תחילתו, ולכן מעולם היה פגום. וכן היא דעת שמואל.

אבל בגמרא שלנו זו לכאורה מחלוקת רבא ואביי.

איני מבין כלל את דברי אביי. ויש להאריך בפירושם. שהרי מהו "רשע מעיקרא". לפי מה נמדדת הרשעות הזו. לא שאין תשובות, יש, אבל צריך לנתח ולאפיין.

האם אתה טוען שאביי צדק ולפחות יש לחשוש לדבריו כשמדובר בספרים?

אם נדון רק על הספרים, אז יש כאן כמה שאלות, שרובן נזכרו לעיל. אם נדון שהמחבר היה מקולקל כל העת, אז במה בא לידי ביטוי קלקולו? האם הוא כתב ספר עם השחתה נסתרת כדי להכשיל את הלומדים, או שהוא עצמו האמין על עצמו שהוא צדיק בעת ההיא, אבל הוכיח סופו ואנו רואים שבתוכו היה קלקול כמו תולעת בלב הפרי, ולכן יש להיזהר שמא שלא מדעת הכניס דברים רעים לספר.

אם לא נאמר כך אלא שיתכן שהיה צדיק מעיקרא, או שמותר לעיין בכל ספר ולהיזהר לא ליפול בשבי המחבר (כדעת השערי יושר בחילוק בין לומד מפי הרב לבין לומד משכלו - הקדמתו. פעם כתבתי על זה בעצכח כמדומה) - אז ניחא. אבל יש עדיין לחשוש שמא ילכו שולל אחרי המחבר כשיראו שלומדים בספרו ולא ידעו שאז כשר היה.

זה הלכה למעשה.

לגבי שאלתך האחרונה, זה בעיקר מה שלא הבנתי. האם אתה שואל איך אני יודע אם ינאי הוא הכהן שהתקלקל או לא? אני בודק בספרי ההיסטוריה. וגם לפיהם קשה לדעת שהרי יתכן שאדם יכונה בשני שמות.

את הראיה מהשלמת הקרבנות לא הבנתי כלל. ממתי משלימים קרבנות? וכי בשעה שהיו כהנים גדולים צדוקים, האם היו נכנסים אחריהם להיכל לעבוד שוב ולהקטיר קטורת כתיקונה? (מסתבר שלא היו נותנים להם. גם זה). בכל אופן, הרעיון שיש להשלים קרבנות לאחר זמן לא מובן לי כלל. כנראה לא הבנתי דבריך.