הייתה זו סנסציה עולמית. התגלית אמנם הביאה לחששות בליבם של כמה אנשי מדע, אולם כמו כולם, גם המסתייגים קיבלו את הממצאים כאמיתיים. בעיתונים פורסם בהרחבה כי נמצאה גולגולת של הומיניד שאינו מוכר למדע. חוקרים נחפזו להסביר כי הם רואים בניגוד שבין הגולגולת ללסת אישוש לקיומו של שלב מעבר בין הקוף לאדם, וכי התיאוריה של דארווין הוכחה מעל לכל ספק. איש פילטדאון היה החוליה החסרה בין האדם לבין הקוף שממנו התפתח. מלבד זאת, הוא גם היה בריטי. "מוצאם של בני האדם הוא מבריטניה", נכתב בכל מקום. לכבודו של דוסון, כינו את איש פילטדאון בשם "איש השחר הדוסוני" (Eoanthropus dawsoni). דומה שביום ההוא לא היה מאושר ממנו בעולם.

המאובן של הבריטי הראשון לא הסתפק בכותרות העיתונים. לתגלית מעניינת זו ניתנו תיאורים מורחבים יותר גם בספרות המדעית. אינספור מדענים מדיסציפלינות שונות נטפלו לבעיה המדהימה שהציבה הגולגולת. הסוגיה המסקרנת חצתה גבולות בין עמים ומדינות, וספרות עצומה נערמה כבר בשנה הראשונה לפרסום הידיעה. ספרות זו המשיכה לצמוח למימדי ענק במשך הזמן, כששוחררו לחלוטין כל חרצובות לשונם של כותבים בכלל השפות הידועות. גולגולת פילטדאון אף שימשה כממצא חשוב להוכחת תיאוריות שונות ומשונות שקצרה היריעה מלתארן.

התיאוריות נרקמות

כיוון שהאדם הקדמון לא השאיר מאובנים רבים בשכבות הקרקע, נאלצו חוקרים לרקום תיאוריות סביב ממצאים דלים. מציאת גולגולתו של איש פילטדאון חיזקה אם כך, את ההשערה כי שושלת האדם התפצלה משאר שושלות הקופים לפני 50-60 מיליון שנה, כמעט עם תחילת ההתבדרות האדפטיבית של הפרימטים. לפי גישה זו היו לבני האדם הקדומים תכונות פרימיטיביות שנשתמרו בחלקן. קופי האדם ובני האדם הקדומים עברו אבולוציה מקבילה בתכונות מסוימות, ומלבד זאת פיתחה כל קבוצה תכונות ייחודיות.

גולגולת פילטדאון חיזקה גם את גישתם של חוקרים שסברו כי מוצא האדם ברמות הגבוהות של אירופה ומרכז אסיה ולא בג'ונגלים של אפריקה. עד אותם ימים נמצאו הוכחות ניצחות לקיומם של בני אדם קדמונים אחרים, אולם כל אלה נתגלו באירואסיה: האדם הניאנדרתלי בשנת 1857, איש יאווה בשנת 1891 ואיש פקין בשנת 1929. מרבית מאובני האדם הקדמון מאפריקה נתגלו רק במחצית השנייה של המאה ה-20. ההנחה המקובלת בעת ההיא הייתה כי האב הקדמון של האדם הינו רמפיתקוס, הנמנה על מיני סיוופיתקוס (Sivapithecus). שרידיו של הומיניד זה נתגלו בהודו ותוארכו לגיל של 14 מיליון שנה.

סטייפל הוא רק המקרה האחרון שמצטרף לשורה ארוכה של מדענים אחרים שזייפו מחקרים מדעיים. בין המחקרים המפורסמים ביותר שזויפו נמצא כמובן איש הפילטדאון שהוא אולי המקרה הידוע ביותר אבל אתם יכולים לראות רשימה של מקרים ידועים אחרים כאן. בשנים האחרונות היו כמה מקרים שזכו לתהודה תקשורתית, למשל אנדרו ווייקפילד שזייף מחקרים שמראים לכאורה על קשר בין חיסונים לאוטיזם (מחקר שגרם נזק אדיר ודירבן הורים רבים לא לחסן את ילדיהם), או המדען הדרום קוריאני שטען ששיבט בן אדם. הפסיכולוג והפרימטולוג מרק האוזר שסולק בבושת פנים מהרווארד אחרי שמחקרים רבים שלו זויפו, בעיקר כאלו שהתיימרו לטעון ליכולות קוגנטיביות יוצאי דופן של קופי טמרין, כולל זה שהם יכולים לזהות עצמם במראה (הקידודים של התנהגות הקופים זויפו על ידו, למרות מחאות של סטודנטים ועמיתים שיתן לשופט בלתי תלוי לקדד אותם). אחד המקרים השלומיאליים ביותר של זיוף נעשה על ידי הפיסיקאי ז'אן הנדריק שון שבשלושה מקרים שונים פשוט פרסם מאמרים עם אותו הגרף, למרות שמדובר היה בניסויים בתנאים שונים מאוד.