לא כיוונתי בתפילות בכיפור
השנה הייתי עצורה,
יצר הרע העסיק אותי רק במתפללות של ידי,
איך כולם בוכות בשקט
וחלקן בוכות בקול ונראות מגוחכות מאוד
ואני לא מרגישה רבע מבורא עולם.
לא מרגישה בכלל לפני מי אני עומדת להתחנן על נפשי,
עיניים יבשות,
לב עצור,
בראש מחשבה- אז אולי השנה הקרובה תהיה אותו דבר, נו אז מה?????
למה כבר אפשר לצפות?
חיכיתי רק שהיום כיפורים כבר יגמר, שהתפילות המונוטוניות האלו יסתיימו, שאוכל לחזור הביתה ולאכול....
אף שנה לא הייתי כזו "אפיקורסית" מה קרה לי אבא ? מדןע משהו השתנה בי?
כל תפילותיי היו קרות, כמו במהלך ימות השנה,
שום זעקת כאב לא נפלטה מגרוני,
ליבי לא רטט מאימת החותם הסופי.
ומי יודע מה הייתה חתימתי....
אבל הרגשתי רפיון,
די אבא, לא יכולה, השנה אני כל כך חלשה,
אין לי כוח לבקוע רקיעים,
ליבי בגד בי,
וגם מחשבותיי מייעצות לי רע...
אנא סלח לי ה'...
אנא שלח לי את החתן שלי בכל זאת השנה...
אפילו שלא נתאמצתי בך...
הינך יודע שרציתי...
אך מנעת זאת ממני.....
לא דיי שנהייתי קרירה כמו קרח באשר לבואו של המיוחל...
לא דיי שכבר נטרפה דעתי ולא יודעת איזה גבר אני רוצה לחייי...
לומד או לומד ועובד , אקדמאי או תלמיד חכם...
גם בתפילה הפכתי קרירה...
נשמתי
היא
יתומה
 |
|
|