| נשלח ב-11/10/2012 08:14 |
|
| |
חופשה שנתית
רעיון מטורף שעלה במוחי. העובדים שבינינו זכאים לחופשה שנתית המעוגנת בחוק. החוק מאוד מקפיד על כך וההנחה היא שעובד זקוק, פרט למנוחה השבועית, גם למילוי מצברים ארוך יותר, בדרך כלל פעם או פעמיים בשנה.
האם העבודה הדתית אינה דורשת מנוחה מדי פעם? האם אדם לא יחזור לתפילה ולקיום מצוות רענן יותר אם יינתן לו פסק זמן של שבוע בשנה שבו ניתן לא להתפלל, לא ללמוד בצורה כפייתית, לקום מאוחר בלי לחץ של זמן קריאת שמע וכו'. כמובן שאיני מתיחס לפגיעה בזולת. אולי כדאי גם קצת הקלות כגון לשתות קולה בהכשר של הרב לנדא?
מה דעת החברים?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2016 11:53 |
|
| |
ייתכן והדיון כאן עמוק יותר. הנחת יסוד בימי קדם הייתה חשיבות העול, טוב לגבר כי יישא עול. חז"ל ובעקבותיהם הראשונים דברו על פריקת עול. כל החברה והתרבות היו מבוססות על העול. אנחנו חיים היום החישבה אחרת, שיח זכויות ולא שיח חובות, אף אחד לא אמור לציית לאף אחד, ולכן תפיסת העול נראית לנו קשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2015 13:00 |
|
| |
צעג 1. אם "היה לך אלהים" היית קם שעתיים מוקדם יותר בבוקר לקיים את מצוותיו וגם היית רוצה שיוסיף לך עוד. ולא היית רוצה בונוס של חופשה-שנתית. נראה ש"האלהים שלך" זה אלהים, בכזה וכאילו. לכן, תבהיר לעצמך מיהו ולמה.
2. אתה מעלה ספקות על איך נקבעו החיובים והאיסורים. אתה מאמין לעצמך שכך הוא? תאמין לעצמך וקבל החלטה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2015 17:58 |
|
| |
שלישי, תסביר בבקשה
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2015 15:48 |
|
| |
| צעג כתב: |  | מה יעשה האדם שמרגיש שכבר עייף, מרגיש את כובד העול, את החיובים הלא מעטים, את האיסורים שלא קלים לו, והוא יודע היטב כיצד הם נבנו גג על גג.
|
|
יש המון אפשרויות.
שתי האפשרויות העיקריות:
1. תמצא את אלהים.
2. תאמין בעצמך.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2015 15:23 |
|
| |
| פרוגרמי כתב: |  | הדגשתי
ללא פגיעה בזולת. הנאנמנות הזו אינה מעייפת אותי.
וחוץ מזה, האם בדין תורה יש מושג של בגידת בעל?
צעג הבעיה היא לא פגיעה בזולת, גם אם אשתך לא יודעת זאת, עדיין בודאי יהיה חסד גדול עבורה ללכת לשבוע של.. ולחזור רענן. הבעיה היא לא שהיא תיפגע, אלא שאתה בוגד ברגשותיך וברגשות האהבה והנאמנות. כל ענין שכרוך בקירבה רגשית, הוא לא משהו שאפשר לצאת ממנו לחופש, הוא משהו שאתה אמור לשמוח לחיות אתו אם אתה עושה זאת נכון, ואם אתה לא שמח וקשה לך – יש יועצי נישואין ומדריכים, אתה יכול להתגרש, אבל הסירוגין לא יתרום לך כלום לשיפור החוייה הרגשית, אלא להיפך, אתה תחוש בוגד. במקרה והיתה לך או יש לך נאמנות לערכי התורה. |
|
האם הנאמנות של שלי ולאשתי מחייבת אותי לאכול רק תפריט מסוים? להתפלל שלוש פעמים ביום? וכו' וכו' מה זה נוגע לנאמנות?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2015 18:59 |
|
| |
| צעג כתב: |  |
הדגשתי ללא פגיעה בזולת. הנאנמנות הזו אינה מעייפת אותי. ? |
|
זאת התשובה לשאלה
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2015 17:46 |
|
| |
למרבה הצער אנחנו גם יצורים פסיכולוגיים :(
מה יעשה האדם שמרגיש שכבר עייף, מרגיש את כובד העול, את החיובים הלא מעטים, את האיסורים שלא קלים לו, והוא יודע היטב כיצד הם נבנו גג על גג.
ובסוף הוא גם סובל מנקיפות מצפון על ביטול תורה ותפילה שלא בכוונה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2013 15:52 |
|
| |
הועלה לדיון לכבוד אוגוסט מחד ואלול מאידך.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2013 23:26 |
|
| |
תוכל להשיג חופשה קצרה כזו אם ימות אחד מ'שבעת הקרובים' שלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2013 14:54 |
|
| |
עודד - אולי בדיוק מזה מפחדים? כי אם מתחילים לשאול, מי ערב על התשובות?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2013 14:23 |
|
| |
נדמה לי כי צריך לתת את הדעת על בחינה אחרת של מנוחה. רוב הבריות אינן מקיימות את חובתן משום 'התענוג הגדול של קירבה אל ה'' , אלא הן עושות עבודתן מעשה מכאני לגמרי ככתוב 'ומלמלת בה יומם וליל'. ודאי שאינן מפשפשות במעשיהן לבדוק כמה רגלים בפנים וכמה בחוץ. חופשה היא מכשיר מצויין ליציאה מהשיגרה, מקיבעון המחשבה, יציאה אל חירות, זמן מצוין למחשבה, אפשרות להגות ולא למלמל, לשאול שאלות בעצמך, לחפש תשובות. אולי המנוחה הזו היא ביטוי לחוזק אמונה?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2013 11:51 |
|
| |
הוקפץ לכבוד שלושת השבועות, שכמיטב המסורת באירופה, היו שבועות של דאצ'ה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2012 11:33 |
|
| |
מענין כבר הרבה זמן אני מחפש פורנוגרפיה כאן בעצכ"ח- וטרם מצאתי. בליצר וקסת- אתם יכולים לעזור לי?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2012 11:10 |
|
| |
בעל
הקשר הוא כמבואר בחז"ל, לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם עריות.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2012 08:40 |
|
| |
בילי הנזק האישי של פרונוגרפיה כמובן גדול מאד, אבל מי שדופק את עצמו – שיאכל מה שהוא בישל. הענין הציבורי הוא במה שגורם נזק לכלל. רדיפה של השונה והשמצתו, דברים שגורמים לאדם לעזוב את הדת למחצה לשליש ולרביע. הם ממה שמשפיעים על כלל הציבור. מי שנכשל בפרונוגרפיה גם אם הרס את חיי הנישואין שלו, הוא עדיין 'איש בחטאו יומת', בעיה שלו. הילדים שלהם יבחרו בעצמם את דרכו. אבל מי שגורם לרדיפה ציבורית נגד אחרים, או לעזיבת הדת – באופן שילדיו מקבלים מן המוכן דת חלולה. זה ענין ציבורי.
כמובן שלא התייחסתי לשאולזון, כפי שכתבתי זו רק דוגמא, שמתאימה למגמה שלמה, של ניתוק מהמציאות.
|
|
|
|
|