| נשלח ב-12/10/2012 08:33 |
 |
| |
סוליפיסזם
שלום רב.
לאחרונה נתקלתי בגישה בשם סוליפיסזם. זאת טוענת כי לא ניתן לדעת בודאות על קיומו של עולם חיצוני חוץ מהאני העצמי (על פי "אני קיים" של דאקרט). וכאן נשאלת השאלה ,אם כך לפי גישת הסוליפיזם איזה תוקף יש למעמד הר סיני כמעמד מחייב? אם לא קיים דבר חוץ ממטיל הספק , הרי שהוא למעשה האלוהים כי הוא ודאי היחיד והסיבה הראשונה לכל. גם מסורת של אנשים על מעמד זה , מתורצת כפרי דמיוני כי הרי לא קיים דבר נוסף חוץ ממני...
ולכן נראה שהוכחת מעמד הר סיני נופלת.
לכן אשאל
1)האם הסוליפסיזם מפיל את טענת מעמד הר סיני?(לפי הרב ולפי מה שכתב הרב שרקי) 2)האם ניתן להפריך את הסוליפזם
הנל טוענים כי הם מחולקים או מורכבים משניים. המודע והתת מודע . המודע זה האני המודע. התת מודע גם חלק מהאני. התת מודע הוא הכל יכול. אותו תת מודע בחר להעלים מן המודע את עובדה זו לשם השיעמום או כל סיבה אחרת. המשוואה שלהם היא כזו : אני =מודע +לא מודע . לכן חלק בי הוא אלוהים(לא מוגבל) ובגלל שהמודע הוא אשליה אז האני האמיתי שלי הוא הלא מודע. מסקנה - אני אלוהים.
כיצד עונים על כך?
בתודה
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2012 23:11 |
|
| |
סוליפיזיסם - הכרח המציאות הלוגית?
לדעתי שאלת הסוליפיזיסם שייכת לשאלות מסוג החלל הפנוי.אחת הנקודות של רבי נחמן בתורה ס"ד "בא אל פרעה" היא שיש הכרח ששאלות מסוג זה יהיו קיימות כי במידה ולא הכל יהיה "אין סוף" אחד גדול.
כיצד הדבר מתקשר לסוליפיזיסם?
למעשה הפרט רוצה לדעת ולחוות את חווית החשיבה (המהות של האחר). פרט כהגדרותו היא אוטונמיה . אותו פרט רוצה למעשה לפרוץ את האוטונומיה של האחר דבר שיביא לביטול של הפרט השני באופן מיידי.
הדבר דומה לאדם הרוצה לחשוב שני מחשבות באותו הרגע.
לדגומא : אדם יכול לחשוב על מכונית , אדם יכול לחשוב על פרח , אדם יכול לחשוב על פרח ומכונית יחד , אך הוא אינו יכול לחוות את חווית המכונית בנפרד וחווית הפרח בנפרד בו זמנית.
לכן אדם שירצה למעשה לפרוץ את האנטוומיה של חברו בהכרח ביטל את חויתו שלו (האני שלו) או חויתו של האחר (האני של זולתו). סינטנזה בין השנים תיצור ישות שלישית ולא חויה של שתי זהויות נפרדות.
אם כך כל התאוריה הזו אין בה כלל שאל הכלל אלא הכרח המציאות.
מה דעתכם על התירוץ?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2012 14:14 |
|
| |
שני הרעיונות הם המצאות אנושיות . השני נראה לך יותר הגיוני כי כך חונכת מילדות.
מבחינת הגיון-אין הבדל בין שני הדברים כי לשניהם אין הוכחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2012 06:21 |
|
| |
חידוד נוסף
חשבתי על רעיון מסוים.
הסוליפזיסט (זרם מסוים בגישה זו) רואה בעצמו אלוהים. הוא ברא את הכל אך בחר להעלים את הידיעה הזו ממנו ואת .
כעת גם ביהדות בעניין הנשמה יש משהו דומה. הנשמה יודעת שהיא מן העליונים , הנשמה יודעת שהיא היתה פה כבר בעבר (גילגול וכו..) אך אינה זוכרת זאת.
רציתי לחדד את שני הדברים.
במה הם דומים ויותר חושב במה הם שונים?
למה בשבילנו הטיעון השני נראה הגיוני מן הראשון?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2012 07:52 |
|
| |
״אם כך מדוע יהדות? יש כל כך הרבה דברים לא הגיונים להאמין בהם........״
גם התשובה לשאלה הזו איננה נקבעת כנראה בהגיון .. זה שאנחנו גדלים בסביבה יהודית הופך את היהדות ל ״אופציה חיה״ עבורנו, מבחינה נפשית. אופציות אחרות, להיות נוצרי למשל, אינן ״חיות״ עבורנו. איננו מסוגלים לשקול אותן ברצינות.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2012 05:19 |
|
| |
לרם
אם כך מדוע יהדות? יש כל כך הרבה דברים לא הגיונים להאמין בהם........
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2012 20:39 |
|
| |
כן, זו דעתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2012 20:09 |
|
| |
רם
כתבת "בזה, לצערי, אני לא יכול להיות בטוח, מבחינת ההגיון."
אז לדעתך האמונה באל היא אמונה לא הגיונית? או יותר נכון שלא מבוססת על ההגיון?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2012 18:59 |
|
| |
איתי,
בזה, לצערי, אני לא יכול להיות בטוח, מבחינת ההגיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2012 02:15 |
|
| |
לרם
כתבת :"שנית, יש טעמים מעשיים. כלומר, גם אם אין לי דרך להכריע אם אפשרות מסוימת מתקיימת או לא, יכולות להיות לי סיבות לפעול מתוך "הנחת עבודה" שהאפשרות אכן מתקיימת. בפרט, ישנו העניין המוסרי. אם יש תודעות אחרות, יש לי סיבה (בהינתן שהמוסר חשוב לי) להיזהר מלפגוע בהן. אם התודעות לא קיימות, אין לי סיבה (או שיש לי סיבה פחותה) להיזהר בכך. ואם אני שוקל את האפשרות האחת מול השניה, סביר שאני פשוט לא רוצה לקחת את הסיכון. אני אפעל מתוך הנחה שיש תודעות אחרות, ואיזהר לא לפגוע בהן, כדי שלא להסתכן במעשים לא מוסריים"
אני מבין את הטעמים האסטתים. אך כל זאת לא עונה לשאלה התאולוגית.
כיצד אתה יכול להיות בטוח שיש אלוהים חיצוני ואלוהים זה הוא לא אתה עצמך?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2012 22:27 |
|
| |
איתי, תודה על המחמאה, ועל שאלותיך הסקרניות.
איך אני בוחר באפשרות שקיים עולם חיצוני, או תודעות אחרות?
נראה לי שיש כמה סיבות לבחירה הזו.
ראשית, אלו לא רק אפשרויות לוגיות. יש טעמים (טיעונים) שתומכים בהן, ביחס לאלטרנטיבות, גם אם אין ממש הוכחות. קיומו של עולם חיצון ושל תודעות אחרות מספקים הסברים רבים לתופעות, הסברים שלא קיימים אם מניחים שאין עולם חיצון או תודעות.
שנית, יש טעמים מעשיים. כלומר, גם אם אין לי דרך להכריע אם אפשרות מסוימת מתקיימת או לא, יכולות להיות לי סיבות לפעול מתוך "הנחת עבודה" שהאפשרות אכן מתקיימת. בפרט, ישנו העניין המוסרי. אם יש תודעות אחרות, יש לי סיבה (בהינתן שהמוסר חשוב לי) להיזהר מלפגוע בהן. אם התודעות לא קיימות, אין לי סיבה (או שיש לי סיבה פחותה) להיזהר בכך. ואם אני שוקל את האפשרות האחת מול השניה, סביר שאני פשוט לא רוצה לקחת את הסיכון. אני אפעל מתוך הנחה שיש תודעות אחרות, ואיזהר לא לפגוע בהן, כדי שלא להסתכן במעשים לא מוסריים.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2012 20:01 |
|
| |
לרם היקר
כתבת "זה ההבדל. דקארט מוכיח משהו שקיים בפועל. אתה לא מוכיח משהו שקיים בפועל. אתה מוכיח רק שזה אפשרי (שאתה בלתי מוגבל)."
גם האפשרות של עולם חיצוני לי , או עוד תודעות הוא משהו אפשרי ולא הוכחה.
אם כך מדוע תבחר בזאת , על פני האפשרות שאתה היחיד והבלתי מוגבל?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2012 09:01 |
|
| |
איתי, כמובן, בשני המקרים מדובר על הוכחה בעזרת הלוגיקה. ההבדל איננו בעזרת מה אתה מוכיח. בשני המקרים אתה מוכיח בעזרת הלוגיקה. ההבדל הוא במה אתה מוכיח, לא בעזרת מה אתה מוכיח. דקארט מוכיח בקוגיטו שהוא קיים, בפועל. אתה מוכיח רק שיתכן שאתה בלתי מוגבל. אינך מוכיח שאתה בפועל בלתי מוגבל.
זה ההבדל. דקארט מוכיח משהו שקיים בפועל. אתה לא מוכיח משהו שקיים בפועל. אתה מוכיח רק שזה אפשרי (שאתה בלתי מוגבל).
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2012 00:55 |
|
| |
לרם
כתבת "יחד עם זאת, מה הרבותא. כמעט כל דבר הוא אפשרי לוגית"
אם כך מה הרבותא מקוגיטו של דאקרט? הרי גם הוא הוכיח את קיומו בעזרת הלוגיקה לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2012 21:16 |
|
| |
איתי,
נראה שזה אכן אפשרי לוגית שאני עצמי, באופן לא מודע, הוא הבלתי מוגבל. וזאת אם מקבלים כי הבלתי מוגבל יכול להגביל את עצמו. ברוח דומה דקארט ב-"הגיונות" שקל את האפשרות שהוא עצמו האלוקים, היש המושלם. דקארט דחה את האפשרות הזו. אבל לא בגלל שמצא בה עצמה סתירה לוגית.
יחד עם זאת, מה הרבותא. כמעט כל דבר הוא אפשרי לוגית. זה לא נותן לי טעם כלשהו לסבור שאכן אני (או התת מודע שלי) בפועל בלתי מוגבל.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2012 19:55 |
|
| |
חידוד הדיון:
רבים כתבו כי אומנם הסוליפסיזיט יכול אומנם להוכיח את קיומו שלו , אך ליחס לעצמו את "ראשית ההויה" או תכונות של "יוצר בראשית", זה יהיה יומרני מצידו כמאמר רם 28 :
״נראה שמשום שהוא לא יכול להוכיח דבר חוץ מעצמו יוצא שהוא חייב להניח שכל התכונות שיש מיוחסות עליו״ נראה לי שצריך להבחין בין: א. הדבר היחיד שאני מסוגל להוכיח את קיומו הוא אני. ב. אני מסוגל להוכיח שרק אני קיים. אני חושב שמצבו הטיפוסי של הסוליפסיסט הוא א׳, לא ב׳. אז אין לו היסוד להסיק כי כל התכונות הקיימות הן תכונות שלו עצמו. לא פחות טבעי אם כן שהוא דווקא יחשוד שקיימים הרבה דברים מלבדו. רק שהוא לא מסוגל להוכיח לעצמו את זה"
או כמאמר ווטו 1
"החלק השני הוא דימוי ה"אני" כישות הקיימת לעצמה וזה פטומי מילי"
כעת , אני רוצה לנסות לגבש "ראיה" או טענה שתוכיח דווקא כי מבחינה לוגית כן אפשר לטעון כי הסוליפיסט הוא זה שיצר את האשליה שלו (בסגנון תת המודע שיצר למודע).
הטענה היא כזאת : אנו יודעים כי כאשר אנו חולמים תת ההכרה שלנו קובע לנו מה נחלום .או יותר נכון אנו בוחרים בתת ההכרה את סוג החלום אך המודע אינו שולט בכך. מכאן יוצא שיתכן בחירה בתת מודע שהמודע אינו יודע ממנה. ולכן ניתן לטעון שכשם שהמודע אינו "מודע" או מרגיש חלק מבחירת חלומותיו כך יתכן שהמודע שלי אינו מודע לכך ששהתת מודע שלי הוא הוא הבלתי מוגבל שהגביל את עצמו (מבחינת המודע שלו).
מה דעתכם? האם הטיעון לוגי?
 |
|
|
|
|
|
