| נשלח ב-15/10/2012 15:13 |
 |
| |
מעבר לאזור זמן אחר כדי לקרא קריאת שמע בזמנה
כפי שנכתב באשכול סמוך, פורסם בהמודיע גליון ערב שבת בראשית, מאמר על הגר"א גניחובסקי זצ"ל. במאמר נאמרה הלכה בשמו של הנפטר שתמהני אם אכן יצאה מפיו. ז"ל המאמר: "באמריקה, יש מקומות שבהם כבר עבר זמן קריאת שמע, אך אפשר לטוס שעתיים, ולהגיע למקום שעדיין לא עבר זמן קריאת שמע. על מצוות לא תעשה, חייב אדם לשלם כל ממונו ובל יעבור. על מצוות עשה רק עד חומש. הנה כי כן, יהודי שיש לו מיליון דולר, אם עבר במקומו זמן קריאת שמע, חייב לשכור מטוס קונקורד במאתיים אלף דולר, ולטוס למקום שיוכל לקרוא בו קריאת שמע בזמנה". עכ"ל. נניח לרגע את ההיתכנות העובדתית והאם מטוס קונקורד (שכידוע, אינו פועל זה מכבר) יכול לסייע להגיע לאזור זמן קריאת שמע רק באמריקה. לכאורה, לאחר זמן קריאת שמע, אין חיוב בכלל. הדין של חומש וכיו"ב נאמר, כאשר האדם בר חיובא, לדוגמא, עליו ליטול אתרוג, רק עלות הביצוע היא כך וכך. במקרה דנן איננו בר חיובא כלל. אטו יש חיוב לקנות בית כדי להתחייב במעקה ומזוזה. נכון כי מצוות קריאת שמע בזמנה היא חיובית, אך כיוון שעבר הזמן בטלה המצווה. להכניס עצמו לחיוב, על זה לא נאמר כלל שחייבים, גם אם זה כרוך בטירחא מועטת ובוודאי שאין חיוב להוציא חומש ממונו. שאלה נוספת שעלתה בדעתי, האם מי שיעשה כן, יתקן את המעוות למפרע, או שמא ביטל מצווה בעידנא באתריה, ועתה חיוב חדש בא לידו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2012 02:07 |
|
| |
| ייתכן כתב: |  | | כפי שנכתב באשכול סמוך, פורסם בהמודיע גליון ערב שבת בראשית, מאמר על הגר"א גניחובסקי זצ"ל. במאמר נאמרה הלכה בשמו של הנפטר שתמהני אם אכן יצאה מפיו. ז"ל המאמר: "באמריקה, יש מקומות שבהם כבר עבר זמן קריאת שמע, אך אפשר לטוס שעתיים, ולהגיע למקום שעדיין לא עבר זמן קריאת שמע. על מצוות לא תעשה, חייב אדם לשלם כל ממונו ובל יעבור. על מצוות עשה רק עד חומש. הנה כי כן, יהודי שיש לו מיליון דולר, אם עבר במקומו זמן קריאת שמע, חייב לשכור מטוס קונקורד במאתיים אלף דולר, ולטוס למקום שיוכל לקרוא בו קריאת שמע בזמנה". עכ"ל. נניח לרגע את ההיתכנות העובדתית והאם מטוס קונקורד (שכידוע, אינו פועל זה מכבר) יכול לסייע להגיע לאזור זמן קריאת שמע רק באמריקה. לכאורה, לאחר זמן קריאת שמע, אין חיוב בכלל. הדין של חומש וכיו"ב נאמר, כאשר האדם בר חיובא, לדוגמא, עליו ליטול אתרוג, רק עלות הביצוע היא כך וכך. במקרה דנן איננו בר חיובא כלל. אטו יש חיוב לקנות בית כדי להתחייב במעקה ומזוזה. נכון כי מצוות קריאת שמע בזמנה היא חיובית, אך כיוון שעבר הזמן בטלה המצווה. להכניס עצמו לחיוב, על זה לא נאמר כלל שחייבים, גם אם זה כרוך בטירחא מועטת ובוודאי שאין חיוב להוציא חומש ממונו. שאלה נוספת שעלתה בדעתי, האם מי שיעשה כן, יתקן את המעוות למפרע, או שמא ביטל מצווה בעידנא באתריה, ועתה חיוב חדש בא לידו. |
|
הוא יהיה צודק אם יסכים שבקו התאריך נעבור בשישי לצד השני ונהיה פטורים משבת,
דבריו הם אבסורדים ועםארציות לשמה,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2012 00:06 |
|
| |
מנחם.
יפה מאד כתבת. אם שכל זה לא נוגע לשאלת הטירחא וחומש וכו', אלא לעצם החיוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2012 00:03 |
|
| |
בנידון ספציפי זה ,האם להוציא ממון ,
לגבי מצות תפלין לכאורה אין חיוב יומי להניח תפלין מאחר דלילה זמן תפלין הוא ורק משום גזירה שמא ישן בהם ,
ולכן אין כאן מצוה עוברת לטווח הקצר,
לגבי מצות קריאת שמע צריך לעיין כי כסף משנה בידו שהזמן הוא רק מדרבנן,
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2012 23:33 |
|
| |
לא נראה לי שהתכוון לומר שזו ההלכה בפועל, אלא כידוע שכך היה דרכו לעורר לחשוב על שאלות באמצעות כל מיני היכי תמצי כאלה.
ואולי זה היה רצונו שנדון כאן למה בדיוק זה לא צודק להלכה.
בכלל לא ברור לי הענין של החיוב במ"ע עד חומש האם זה באמת מחייב לעשות דברים כאלה. כמו בשאלה של הרב זילברשטיין במי שהיה בארץ רחוקה ונפסלו לו תפיליו שחייב להוציא עד חומש ולטוס למקום שישיג תפילין.
הרי אם הדין הזה נכון, בטלו כמעט כל האונסים שנידונים בספרי הפוסקים אודות קיום מ"ע. וכ"ש על מל"ת שמחוייב לאבד בשביל זה כל ממונו. שהרי הכסף יענה את הכל. והאם באמת מליונר מחוייב להוציא מליונים בשביל להגיע למצווה?
לא עיינתי במקורות, אבל לכאורה זה דבר תמוה. וחייב להיות איזה גבול בזה.
בחיפוש קצר מצאתי בביה"ל סי' תרנ"ו ד"ה אפילו מצווה עוברת שבכל אופן אינו חייב להוציא יותר על שוויות המצווה כמו לשלם על אתרוג אלץ זוז שנחשב אונס, והחיוב עד חומש הוא רק כשזה באמת שוויות המצווה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2012 19:11 |
|
| |
ולפי דברי הנ"ל, ייצא לכאורה שאם גר בסמוך לקו התאריך (במקום ההתחלתי) והפסיד זמן קרי"ש (יום או לילה) למחרת יהיה עליו לעבור לרגע את הקו כדי שיוכל לקיים את המצווה שחויב בה אמש. ויש להסתפק אם כבר קיים כאן את הקרי"ש של אותו היום החדש אם יכול לקיים שוב אחרי"ז את מצוות היום שחלף.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2012 18:58 |
|
| |
לענ"ד כנים דברי ר' מנחם, כמו שהרגיש הוא בעצמו שכנים דבריו, ויפה כיוון.
ואעפ"כ לענ"ד אינו מחויב ליקח מטוס, שכן כל חיובי המצוות אינם אלא בדרך בני אדם, ואין דרך בני אדם ליקח מטוס בשביל צרכו הרגיל.
אם כי ייתכן שבעתיד שיהיה המטוס ענין קל ופשוט וישתמשו בו לענין של מה בכך, כעין הנסיך הקטן שהיה מזיז מעט את כסאו בשביל לראות עוד שקיעה, ייכנס הענין לדרך בני אדם.
ובמקרה ויהיו מכונות זמן, יהיה עלינו חיוב לחזור לאחור להציל את כל הרודפים באחד מאיבריהם. ואפי' אם נאמר שא"א לשנות את ההיסטוריה, מ"מ החיוב להציל באחד מאיבריו מוטל עלינו, ואין לנו עסק בנסתרות.
ועכ"ז איני תמיה אם יצאו הדברים מפי' ר' אברהם, שהרי אין דבריו מופקעים כלל.
ושומע לי ישכון בטח ותבא עליו ברכת טוב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2012 18:36 |
|
| |
שאלה נכבדה, מדוע יתחייב לצאת למקום חיוב אם במקומו מקום שאין בו חיוב הוא. היות ונראה שר' אברהם לא התכוון [רק] לחדש דין בהוצאה וטרחה על מצוות עשה אלא [בעיקר] בדין חיוב קרי"ש [ושאר חיובי יומי וזמן]. והיות וכל מי שהכיר את ר' אברהם יודע כמה היריעה הייתה פרוסה לפניו ברוחב ובעומק, אציע את דעתי בחיובי זמן ובביאור דעתו. זה מכבר חקרתי איך הדין באחד שיצא חובת מצווה זמנית כגון אכל מצה בליל טו', והיה מקומו סמוך לקו התאריך (היכן שיהיה) ועבר את הקו למקום שעוד לילה שלפניו (עבר ממקום ליל טו' למקום ליל יד'), ונשתהה שם עד שהגיע שוב ליל טו', האם חייב לאכול שוב מצה. נראה לי ברור שאינו חייב. והטעם שהרי היום טו' שהגיע עכשיו למקומו החדש הוא"אותו יום" ממש שבו היה אמש. שהרי כל יום תאריכי כך דרכו שמהלך ומסובב עפ"י הכדור. וא"כ הליל טו' הזה שהגיע עכשיו למקומו החדש הוא אותו ליל טו' ממש שאמש כבר היה בו וקיים מצוותו בו. וכמובן שה"ה [ומכ"ש] אם יצא מליל טו' לליל יד' וחזר למקום ליל טו' שאין מתחייב שוב, שהרי הוא זה שניתק עצמו מהיום ועכשיו חזר אליו, וכבר קיים בשנה זו את מצוות היום. עכשיו, יש לדון האם רשאי לעבור ממקום ליל טו' קודם שקיים מצוות היום למקום ליל יד' ועי"כ יהיה לא מחוייב. נראה לי עפ"י דאסור לעשות כן, משום שברגע שהיה רגע אחד במקום ליל טו' והתחייב בחיוב אותו לילה בשנה זו שוב לא יעזור לו להתנתק גיאוגרפית מחיובו, בעוברו למקום שאין בו אפשרות קיום. כי אמנם אינו יכול לקיים המצווה במקומו החדש אבל הינתקות הגברא הבר חיובא מה"יום" אינו מועיל, שהרי הגברא התחייב לקיים ביום זה של השנה מצוותיו. החידוש שאני מחדש כאן הוא שאין "חיוב" האדם תלוי במעטפת הגיאוגרפית שלו, אלא רק ה"התחייבות" היא שתלויה במיקומו הגיאוגרפי, וברגע ש"התחייב" שוב לא משנה את "חיובו" מה שיש נתק בין האדם המחויב למקום היום הגיאוגרפי, כי היום הזה נמצא במקום כל שהוא בעולם ורק יש בינו לבין האדם נתק, והאדם כבר "התחייב לקיים ביום הזה" את מצוותיו, ולכן אין לו רשות לצאת למקום יד' ולהשאר שם עד סוף הלילה ולהפטר עי"ז. (ורק קודם "התחייבותו" יכול לדלג בערב ליל טו' למקום ערב ליל יג' ושוב בבוקר לחזור למקום יום טו', וכך מעולם לא היה האדם "מתחייב" שהרי מעולם לא היה במקום ליל טו). אם כנים דברי, הרי שאם יצא ממקום ליל טו' שהתחייב בו למקום ליל יד' קודם שקיים מצוותיו, הרי הוא מחוייב או להשאר כאן עד שיבוא לכאן ה"לילה הזה" בתום הסיבוב או לחזור למקום טו הקודם ולקיים שם מצוותיו. שהרי מוטל כבר על הגברא חיובי היום ואם נותק הקשר שלו אם היום מכלל חיובו לחדשו כדי לקיים את המצווה (החיוב לחדש את הקשר אינו כדי להתחייב שהרי כבר חייב, אלא כדי לקיים במקום ה"יום" ששייך לקיים). [וברור שאינו דומה לחיובי שבת שהחיוב אינו על הגברא לקיים שביתה ביום שביעי אלא החיוב בשבת על היום השביעי בכל מקום ששם יום שביעי עליו]. א"כ י"ל בקרי"ש שאדם שהיה במקום ש"התחייב" לקרוא בו קרי"ש של שחרית ולא קרא מחמת שחל נתק בין ה"זמן קרי"ש" לאדם (שבמקומו חלף הזמן ועבר הזמן הזה למקום אחר בגלובוס) מה שאין קורא קרי"ש כי הוא אנוס שהרי נותק מה"זמן חיוב" אבל לא שנפטר כרגע. ואם אכן בידו לחזור באיזה אופן שיהיה למקום שנמצאים כרגע אותו "זמן קרי"ש" של אותו יום, הוא מחוייב להוציא הוצאות כעל כל מצווה שהתחייב בה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2012 17:41 |
|
| |
פרוגרמי, תמהני מדוע התמיהה מתמיהתך. האם מי שנמצא במקום שעבר הזמן הוא בר חיובא? לענ"ד התשובה היא לא. לדבריך זו אפילו לא שאלה. כנאמר בזמן אמת בכתבי הקודש המיוחסים לניקך: "כל עוד הוא במקום שהוא פטור מהיכי תיתי שיהיה בר חיובא?" לפי זה, לא שייך לדון כמה עליו להוציא מגדרי חיוב עשה, אלא מגדרי האם יש חיוב להכניס עצמו לחיוב. השאלה על להוציא את הנמצא מחוץ לגבול, היא תיאורטית, כדרכה של תורה. לו יצויר שאזורי הזמן היו קרובים זה לזה באופן שאפשר לשמוע שופר, לדוגמה, או לסוברים שאפשר לצאת על ידי טלפון, לדעות המתירות מכשירי גרמא למיניהם, האם מי שנמצא במקום שכבר לילה, יכול להוציא את הנמצא במקום שעדיין יום, מכוח שיכול, או חייב, לעבור כדי לקיים? (מיגו להוציא...) ומה יהיה אם כבר יצא ידי חובתו שאינו חיב לעבור ורק יכול לעבור אם ירצה. מזה אני מנסה להסיק, כי בפועל כל זמן שהוא במקום שעבר הזמן, אינו בר חיובא. האם זו טרחה גדולה מדי עבורך לדון בשאלה, מהי הטרחה המחויבת כדי לקיים מצוות עשה? (כשיעור הילוך כמה פרסאות שנאמר לגבי עניינים שונים וכיו"ב)
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2012 17:06 |
|
| |
| ייתכן כתב: | | | יש כאן כמה שאלות.
הניף ידו שנית ולא ידענא מאי קאמר
א. שיעור הטרחה שיש לטרוח לקיים מצוות עשה. (האם יש לטוס כדי לרכוש אתרוג).
-הטיסה אינה טירחה כלל, ואף יכול לנצל את זמנו ע"י צפיה בסרט חינוכי
-ב. אינו בר חיובא מחמת שכבר עבר הזמן, האם באופן שבטרחה מועטת של מעבר למקום אחר, יהיה בר חיובא, חייב לעשות כן.
ג. ומה הדין בחיוב התלוי במקום. (קרבן פסח, כאשר הוא סמוך מאד למקום שכבר לא יהיה פטור של דרך רחוקה)
ד. האם משום כך נחשב כבר עכשיו בר חיובא. (יכול להוציא את מי שנמצא במקום החיוב).
כל עוד הוא במקום שהוא פטור מהיכי תיתי שיהיה בר חיובא?
ה. בעבר הזמן, האם על ידי מעבר לאזור זמן מאוחר יותר, יתקן המעוות. |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2012 17:04 |
|
| |
| ייתכן כתב: | | לכאורה, גם אם יכול לעבור אזור זמן, אם באתריה עבר הזמן, אינו בר חיובא.
בפשטות לא יוכל להוציא את מי שנמצא מעבר לגבול, לדוגמא.
ואכן צ"ע, אם יש חיוב להתחייב, כאשר זה כרוך בטירחא מועטת.
יש תשובה של ר"מ פיינשטיין, אודות התאשפזות בבית חולים שתבטל תקיעת שופר, כי צערא דגופא הוא יותר מחומש ממונו. |
|
פתח ב'תמיהני אם יצא מפיו' ומסיים ב'לכאורה' ו'בפשטות', ולא זכיתי להבין את הדיון על להוציא את מי שמעבר לגבול, אם הוא עכשיו במקום שכבר עבר הזמן, מה בדיוק השאלה? ואם הוא כבר נסע בקונקורדו למקום שיש חיוב, והוא עדיין לא קרא, שוב מה השאלה? כשהוא שם הוא בודאי בר חיובא. וכיון שביטל מצוות ק"ש שמוטלת על הגברא, ויש מקום בו יכול לקיימה, למה לא יהיה חייב ללכת ולקיים. אפשר לחלק בסברות שהזכרתי לעיל, או באחרות, אבל אין צורך לתמוה אם יצא מפיו. (כמובן שיכול להיות גם שדבר תמוה יצא מפיו..).
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2012 16:55 |
|
| |
| ביליצר כתב: | | תרתי דשאלתא הא בהא תליא,
השאלה היא אם מי שכבר קרא קריאת שמע ועבר זמנו וטס למקום שיש חיוב האם יתחייב שוב?בודאי שלא ,כי כבר קרא קר"ש של אותו היום ,
כמו כן מי שלא קרא ועבר זמנו יוכל לקיים קר,ש של אותו היום ,
הרי אם ביטל מצות עשה דקר,ש ויוכל לגרום למפרע שלא תיבטל ,שוב יש בפניו חיוב מצות עשה ,הרי ביטולה וקיומה בהדדי תליא
שאלה דומה,מי שלא נטל לולב והעריב שמשו ,האם מחוייב לטוס ?
לכאורה בזה כבר אפשר לדון על פי המהרם מרוטנבורג שציטט הרב מיכי ,
ולדון האם נקלע ליום חדש או לאותו היום ,מאחר שיומו במקומו עבר ,ופלא יהיה ,וצ,ע
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2012 16:54 |
|
| |
ירו
כל שאלותיך ננקטו בחשבון,אי לכך אולי כבודו יסביר היכן החילול ביצא בהיתר עם הטייס אלברט ונוטל לולבו במטוס במקום החיוב
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2012 16:35 |
|
| |
בילי
אני רציני! אתה רציני? הטס למקום שעדיין חג- הוא הרי מגיע כשחג ומחלל את החג.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2012 16:30 |
|
| |
יש כאן כמה שאלות. א. שיעור הטרחה שיש לטרוח לקיים מצוות עשה. (האם יש לטוס כדי לרכוש אתרוג). ב. אינו בר חיובא מחמת שכבר עבר הזמן, האם באופן שבטרחה מועטת של מעבר למקום אחר, יהיה בר חיובא, חייב לעשות כן. ג. ומה הדין בחיוב התלוי במקום. (קרבן פסח, כאשר הוא סמוך מאד למקום שכבר לא יהיה פטור של דרך רחוקה) ד. האם משום כך נחשב כבר עכשיו בר חיובא. (יכול להוציא את מי שנמצא במקום החיוב). ה. בעבר הזמן, האם על ידי מעבר לאזור זמן מאוחר יותר, יתקן המעוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2012 16:19 |
|
| |
אין לי מושג אם הינך ציני או עם ר בהתחלה,
עכ,פ במוצאי החג הוא טס למקום שעדיין חג,זאת השאלה,
שאר דבריך הינם באמת חלק מהדיון ,[יום אחר וכו,]
תוקן על ידי ביליצר ב- 15/10/2012 16:22:32
|
|
|
|
|
