אני חושב, שאחת שבאמת לא מוכנה לפרנס את הבית, ולקחת על עצמה את העול של הפרנסה בשביל שבעלה יישב וילמד, וההוא יודע את זה ובכל זאת הוא הולך ללמוד על חשבון אשתו, אז אין ספק שזה מקח טעות, ועבירה היא בידו.
אבל ברוב המוחץ של המקרים, השניים דברנו ביניהם.. וזה ביטא את שאיפתו לשבת באהלה של תורה, וזו ביטא את שאיפתה למסור את נפשה למען התורה, והם הסכימו בניהם שכך רצונם לבנות את ביתם, אז מדוע זה הפרה בוטה של ההלכה?!
ולגופו של מקרה, אני לא הייתי שם וגם את לא היית שם, בשביל לבוא ולבחון מה באמת היה שם, ולכל מטבע שני צדדים, וכמו שאת עצמך שאיפתך כן לקבל בחור שתורתו אומנותו, ושאיפתך בלב כן להיות אחת שמוסרת את נפשה למען התורה - בעל שישבה וילמד. אז למה את לא מבינה את הרצון הזה של אותם בחורים לקבל אשה שתהיה מוכנה לכך?!
ולדרוש?!
א. אין ספק שיש צורה וטאקט אין מבהירים דברים, ואם באמת הוא אמר את זה בצורה תובענית ובוטה, אז אולי אפשר להבין את תחושת האנטי שזה יוצר (ואולי, משום שאחת שזה באמת שאיפתה האמיתית, היא לא הייתה מרגישה בכלל בעיה "בדרישה" הזה, ההפך, היא הייתה שמחה שזה כל כך נחרץ אצלו, ואם בכל זאת הפריעה "הדרישה" הזאת, כנראה שבעומק לבה של אותה חברה, זה לא באמת שאיפתה האמיתית.. או שזה באמת רצון אמיתי...).
ב. כמו שבכל עבודה שאת הולכת להתקבל, את דורשת תנאים מסוימים ובלי זה את לא מתכוונת להתקבל לעבודה הזאת, כך זכותו של כל בחור להציב דרישה מסוימת, במיוחד אם זו דרישה רוחנית (בהנחה שבאמת הוא יישב וילמד ולא יתבטל לו בכוילל). וכמובן, זכותה של הבחורה לא להסכים לכך. אבל אחרי שהוא דרש את זה, והיא הסכימה את זה, אז אין שום בעיה הלכתית בכך שהוא חותם על מסמך שמחייב אותו, משום שכל ההתחייבות שלו היא על הצד שבאמת לא תהיה פרנסה, אבל עד כמה שהאשה לקחה את העול הזה על עצמה מרצונה. אז החתימה וכל ההתחייבות וכל המשך החיים, נעשו כדת וכדין.
 |
|
|
