דמוקרטיה. יש שיטה טובה יותר?

השקפה חרדית ודמוקרטיה ישראלית  (מתוך ספרו החדש של פרופ' בני בראון 'מדריך לחברה החרדית')

מקסמן- המצוי הוא שגם החברה החרדית צריכה משטרה ובית משפט. ולכן לא רצוי לבטל את המשטרים ולחיות כמו החברה החרדית כי זה אסון. 

 פרוגרמי- עכשיו משקראתי באריכות את הודעותיך-
כל הבעיה אצל הרבנים היום, בפרט אלו שאודותם אתה מתדיין, שהם לא מנסים לפסוק הלכה
אלא לפסול אנשים אחרים. אני חונכתי בחב"ד והרבי מליובאוויטש הקפיד לא להשתמש בתואר "רבנות ראשית" רב ראשי וכדומה, כי אמר שמבחינתו כל הרבנים שווים. וזה דבר שליטאי בן זמננו לא מסוגל להבין. אז לידיעתך: מאז שאין סנהדרין, אכן אין היררכיה וכל הרבנים שווים וכל אחד הולך אחר רבו, וההחלטה לפי איזה רב ללכת היא לפי פסקיו המנומקים. אם מצא חן בעיניך רב שלא מצא לנכון לנמק את פסקיו וכל שעשה הוא לפסול ולהשמיץ רב אחר כדי להראות שהם לא באותה רמה- אז תסלח לי, הם באמת לא באותה רמה. רב אמיתי צריך לנמק כל פסק, שאם לא, עולה מאליה התביעה "מהיכן דנתוני"? מאיפה הקרצת את הפסק? ועוד להשתמש במילים חמורות כלפי מי שלא הולך לפי הפסק שלך- גועל נפש. לצערי הגועל הזה הוא נורמה אצל הרבנים כיום וזה מה שמביא לזלזול של הצעירים (ואני בתוכם) ברבנים. 
אתן לך דוגמא מרב שאינו רבך. הרב עובדיה נלחם כבר שנים רבות בכל הנושא של חבישת פאה. לגיטימי שהוא אוסר, לגיטימי שהוא משפיע בכל כוחו שנשות ש"ס לא תחבושנה פאה, אבל לא לגיטימי לומר "פאה= דין גיהינום" או "אישה שלובשת פאה היא כמו זונה". זה מה שהוא אמר, וזה לחלוטין לא לגיטימי כיון שיש עשרות פוסקים שהתירו. גילוי נאות: אני חובשת פאה. לא לגיטימי לומר לי ולעשרות כמותי שמקפידות לכסות את השיער, מילים כאלו (ובכלל לא לגיטימי שרב ידבר בשפה זולה). 
כל הנסיון לדרג את הרבנים ולתת מעמדות- ההוא ראש ישיבה, להוא יש מערכת כשרות, ולזה יש אישה אדמו"רית- טיפשי לחלוטין. הרוגוצ'ובי לא היה ראש ישיבה, וכנ"ל הרמב"ם ועוד גדולי ישראל במשך הדורות. אין צורך ב"גדולים". כל אחד ילך אחר רבו, וכל אחד מתבקש להשתמש בשכלו על מנת לבחון אחר איזה רב ללכת. לצערי בציבור החרדי אוהבים ללכת אחרי הצהרות ריקות (ו"חריפות") במקום לדרוש מהרבנים תוכן ממשי. אני אכבד יותר רב שמתדיין עם כל אחד ועונה על כל פסיקה המנוגדת לדעתו בפסק מנומק ולא בהשמצות.
אספר כאן סיפור מכונן שקרה לי. עזרתי לארגן ערב נשים בנושא טהרת המשפחה, והכנתי את התשורה- משהו לתלות על המקרר. רציתי להוסיף שם את כל הטלפונים של רבנים פוסקים בתחום, כדי שיהיה נגיש לנשים. המארגנת הראשית אמרה שצריך קודם לשאול את המרא דאתרא, אז התקשרתי אליו. שאלתי אותו אם אפשר לכתוב את הטלפון שלו, אז הוא הסכים. הוספתי ושאלתי אם אפשר לכתוב טלפונים של רבנים נוספים, אז הוא שאל: 
איזה רבנים? (כאילו, יש עוד רבנים מלבדי?)
אמרתי לו את שמותיהם (כאילו שהוא לא ידע... הם עונים לשאלות ברשותו והסכמתו)
אז הוא ענה: לא, אין צורך בעוד רבנים...
רציתי להקיא. מובן שלא כתבתי את המספר שלו, את זה כולם יודעים, וכל מטרתי היתה רשימה של טלפונים שאם אחד לא עונה יש את השני. מאז אני לא שואלת אותו אף שאלה וגם לא מכבדת אותו כי רב שמתייחס כך לרבנים אחרים מלמד אותי בדיוק מה צריך להיות היחס אליו- לא סופרת אותו.  והוא מהסוג שכל הזמן מוכיח שהאחרים לא ברמה שלו ורק הוא קובע, במקום לנמק את פסקיו. 
אותם רבנים צועקים שכל ההידרדרות ביראת שמים היא מהאינטרנט- ואני אומרת, הנהגה כזו של רבנים מדרדרת את היראת שמים אצל הצעירים יותר מאלף אתרי פורנו.
אגב אצלינו בחב"ד יש גם כן את העניין של הרבנים שחושבים שהם שווים יותר- בית דין רבני חב"ד שמורכב משלוש שתלטנים שרק עסוקים בלצאת נגד רבנים אחרים. וזה העניין שמדרדר את הקהילות יותר מכל אינטרנט. 
מה עם "אלו ואלו דברי אלוקים חיים"? "נהרא נהרא ופשטיה"? רב שמזלזל ברב אחר? זו זילות של התורה ושל הרבנות. ממש גן ילדים. אני שומעת אנשים בקהילה בה שני הרבנים מסוכסכים, והם אומרים: שמעת? הרב אמר שבמי הברז יש תולעים. השני עונה לו: הוא אומר כך רק בגלל שהרב השני אמר שהמים בסדר וכבר אפשר לשתות... ואני מדברת על אנשים בגיל של אבא שלי, יראי שמיים שמקפידים להדר במצוות. אבל אלו הרבנים היום, צריך משיח דחוף.

תוקן על ידי yakovkov ב- 04/02/2013 09:38:34

לפרוגרמי והמתווכחים, אני לא ליטאית, אם אפשר פתיחת הראשי תיבות-
מיהם הרמ"ג, הרח"ק ושאר הרבנים עליהם אתם מתווכחים? אשמח להבין. תודה

מקסמן, "הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו". בני האדם חוברים למדינות על מנת לקבל ביטחון מפני פורעים וצדק בין סכסוכים.
ואם אתה מדבר על החברה החרדית, אז כדאי שתפקח עיניים ותראה עד כמה החברה שלנו דווקא מוכיחה שמוכרחים משטר. כל הרבנים נפגשים בבית המשפט.
איך יושג צדק לבנות הספרדיות בעמנואל בלי בג"ץ? אני שונאת את בג"ץ כמעט כמוך, אבל אדמונד לוי חובש הכיפה היה היחיד שיכול להעמיד את הציבור החרדי על העוול הזה. לא שמעתי אדמו"ר אחד שיקום ויאמר שספרדים הם יהודים בדיוק כמונו והתנאי היחיד לקבלה צריך להיות עמידה בסטנדרט רוחני.

הסטנדרט שהם העמידו לקבלה ל"מגמה החסידית" (עאלק חסידית- הבעל שם טוב מתהפך בקברו), היה דיבור באידיש. אדמונד לוי, שופט בעליון, פסל זאת מיד כגזענות, ואז הם הפכו את הדרישה לתפילה במבטא אשכנזי. הוא ענה להם: אף אם ילקוני מאה מלקיות לא אוכל להתפלל בהברה אשכנזית". את המשפט היפה והנוקב הזה לא אשמע מאף מוסרניק בישיבה חרדית, ליטאית או חסידית, כי כולם שם גזענים ברמה זו או אחרת.

וכאן מדובר על עמידה בסטנדרט מוסרי של תיקון אפליה, אני לא מדברת על המכות בין פלגים יריבים, ונדליזם, שחיתות והרעה החולה מכל- פדופיליה הממלאת את פנימיות הישיבות ותלמודי התורה, עד שאנשים חוששים על בניהם יותר מעל בנותיהם שמא יחוו התעללות ממלמד זה או שכן אחר. בדיוק בשביל כל אלו צריך מדינה ומשטרה ובית משפט וכלא. הלוואי שנשתמש בהם יותר.

'כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם' [אבות ו ו].

מקסמן הביא מתוך הספר השמיני של ה'פוליטאה' של אפלטון [גם לא ציין שם המתרגם וההוצאה]. אבל הוא לא שם לב כי הדיון הזה עוסק בסוגי המשטרים, מציג את הטוב שבכל אחד, את הדרך בו הוא מתקלקל ומאבד את האיזון והמידה הנכונים עד שהוא מתחלף במשטר אחר, לפי סדר מחזורי הכרחי וקבוע.

 טימוקראטיה – שלטון הכבוד, רגש העוז והגבורה. השלטון בידי הצבא. עולם המחשבה הצבאית משתלט על החשיבה ההגיונית.
אוליגרכיה – שלטון בעלי הרכוש תאבי הבצע.
דמוקרטיה – ערכי חירות ושוויון. כל אחד יכול לנהל את חייו, כל אדם רשאי לקחת חלק  בתפקידי השלטון. חד שהחופש והשוויון נעשים מופרזים ונוצרת אנרכיה.
טירניה – שלטון רודן יחיד ועריץ. הגרוע במשטרים.

 אפשר שכמה מכם היו מוכנים לחיות במדינה שמציע אפלטון כתחליף למשטרים הגרועים. יש דמיון בין המדינה שלו לבין המדינה שאליו שאפה הכנסיה הקתולית. המשטר הוא שמדריך את נפש המאמינים, דואג להצלת נשמתם, מכוון את פעולותיהם. נוצרת מדינה טוטאליטארית שהעומד בראשה שולט על המחשבה והרעיונות, על התרבות, קובע מה ראוי ומה לא. הנוצרים מרדו בשלטון האפיפיור לפני חמש מאות שנה, והחלום השלטון שלו נגנז. לי זה מזכיר את 'שמש העמים' אשר כביכול שלט בשם אידאל טוב, וכל מעשיו מכוונים להשגת הטוב הזה לטובת כולם. בפועל התקבלה רודנות אכזרית ואיומה.

 הדמוקרטיה, על כל מגרעותיה, עדיפה על פני כל משטר אחר.

עודד

הנה פנינים לדוגמא:

הסבלנות [של המדינה הדמוקרטית],,,, הבוז העמוק שלה למה שקידשנו, כאשר הקמנו את המדינה....[באיזה אופן מרשים היא] רומסת את כל אלה, כאשר אינה מקדישה שום מחשבה לעיסוקיו הקודמים של האיש הנכנס לחיים הפוליטיים, אלא מכבדת אותו אם רק יאמר שאהדתו נתונה לעם,

התאוות משולחות הרסן בחברה מעין זו יובילו ללא ספק לעבדות קיצונית, לא לחירות קיצונית,

הוא מציב את הנאותיו על בסיס שוויוני, וחי לו את חייו, כשתמיד הוא מרפה מן השליטה בעצמו לטובת הנאה מזדמנת, כאילו היא גזירת גורל, עד שבאה על סיפוקה, ואז הוא נכנע להנאה אחרת, ואינו מזלזל באף אחת, אלא מטפח אותן באופן שווה... והוא איננו מקבל דברי אמת ואינו מאפשר להם כניסה למבצרו, כי אם מישהו אומר לו שחלק מן ההנאות נובעות מתאוות יפות וטובות, וחלק מרעןת, ושעלינו לכבד את הראשונות ולעסוק בהן, ואת האחרונות עלינו לרסן ולשעבד, הוא שולל בהינד ראש לצדדים את כל דבריו, וטוען שכל ההנאות דומות וראויות להערכה שווה,

אדם דמוקרטי, כמו הדמוקרטיה עצמה, מייחס "שוויון מסוים לשווים כמו גם לבלתי שווים". כל הדברים ייראו בעיניו ראויים במידה שווה, וכך, מטבע הדברים, תהפוך הפתיחות לטיפשות. מסוחרר לנוכח אלילי החירות והשיוויון, ייתקף הדמוקרט בבלבול עולץ ונהלב לנוכח כל גמחה חולפת,

חי יום אחר יום לטובת הנאה מזדמנת זו או אחרת, לפעמים שותה לו יין לצלילי האולוס [מין כלי נשיפה מעץ, שצלילו הזכיר את צליל האבוב], ויש ששותה מים ומרזה: לפעמים מתעמל, לפעמים מתבטל ולא איכפת לו מדבר: ולפעמים דומה שמבלה את זמנו בפילוסופיה, ואם אנשים כספים, לכיוונם. שום סדר והכרח לא נוכחים בחייו, והוא קורא להם חיים נעימים, חופשיים ומאושרים, ומנצל אותם עד תומם.

כך הופך הדמקרט להיות עבד לתשוקותיו. הסוף עשוי להיות קרוב מן המשוער, כיוון שאהבת החופש תהפוך לכדור שלג. אם כל חופש הוא טוב, כל כפייה היא רעה: נשמתם של האזרחים תהפוך להיות "כה רגישה, עד שאם מישהו נוטל על עצמו אפילו שמץ של עבדות, הם מתרעמים ואינם מוכנים לסבול זאת"

האב מתרגל להיות דומה לילד והוא חושש מבניו,,,, המורה,,,, חושש מתלמידיו ומחניף להם, והתלמידים מזלזלים במורים, וכן בחונכיהם,,, ואילו הזקנים מסגלים את עצמם לצעירים, מתמלאים בהלצות ובנחמדות, ומחקים את הצעירים, כדי שלא ייראו בלתי נעימים ואדנותיים.

סוקרטס מתבדח ואומר שרוח השלטון העצמי והשחרור תשתלט גם על בעלי החיים. אפילו "סוסים וחמורים," הוא חוזה, "רגילים ללכת בדרכים בחופשיות ובראש מורם, הולמים בפרסותיהם בכל מי שלא סר מדרכם."
גלאוקון קוטע את דבריו של סוקרטס ואומר כי כך בדיוק קורה לו בעצמו כאשר הוא יוצא לאזורי הכפר.

אחד מתשדירי הבחירות המעניינים בבחירות האחרונות, התפרסם תחת הכותרת: "מי אתם שתדרכו על שאול מופז", והגם שאינני מסכים כלל וכלל עם הרבה מדעותיו, יש משהו מאוד נכון בתשדיר: מופז בעל תואר שני בכלכלה ומנהל עסקים, היה רמטכ"ל ושר ביטחון, והנה באים כל מיני אנשים "ודורכים" על מופז משל היה איזה כלומניק שלא עשה דבר מימיו... ויתירה מזאת, הציבור מעדיף לתת מנדט נרחב לאדם (=לפיד) שאין לו שום השכלה פורמלית או ניסיון צבאי נרחב... נו, מה זה אומר על הדמוקרטיה?