א. אני לא יודע מהי התזה שדיברתן עליה, בשביל שיהיה את היכולת להפריך או להסכים עם התזה שלך, אבל מה שזה לא יהיה, זה ברור שחיי נישואין זה לא ממסד דיכאוני! ולא משנה כמה נשואות היטב יגידו לך את זה, או ייתנו לך את התחושה הזאת, זה לא כך ולו - כי ששנינו מסכימים שהקב"ה לא יצווה את האדם במצווה (להתחתן) שתגרום לו רק סבל או דיכאון... אבל גם בלי הסיבה ההגיונית הזאת, חז"ל אמרו באין ספור פעמים על האושר הצפון בחיי נישואין..
ב. שוב, את לא כותבת מהי מערכת יחסים זעירה אצלך, בשביל שיהיה אפשר לדון אם היא יכולה להוות אינדיקציה למערכת נישואין או שלא. אבל זה גם ברור, שמערכת עכשווית היא אינה מתקרבת למערכת של חיי נישואין, לטוב ולמוטב.
והמציאות בעולם תוכיח את זה, שאת יכולה לראות (בעיקר בעולם החילוני) זוגות שחיו באושר ואושר, ורק לבבות ורודים פרחו באוויר, אבל ברגע שהם התחתנו הקשר לא החזיק יותר מחודש חודשיים.. למה!? כי חיי נישואין זה מהות אחרת לגמרי..!
ולעצם הרגשתך, אם הבנתי נכון, נקודת הרגשתך הייתה - האם חיי נישואין באמת מהווים מקור לחום, רגש וכל המסתעף. או שלא.
וגם על זה התשובה חדה וברורה - חיי נישואין כל מהותם זה חיבור וקשר בין בני הזוג, להתאחד ולהתמסר אחד לשני עדי מצב שבו הרגשתו של הבן/ת זוג זה ההרגשה שלי.. וכלשון החזו"א: יד ימין ויד שמאל... ומי שמשקיע ובונה נכון את הקשר שלו עם הבן/ת זוג, הוא מצליח להגיע לרמה כזו של קשר.. וממילא לא חסר לו חום, רגש וכו'.. אלא ההפך...! ומי שלא.. אז זה לא שחיי נישואין זה לא ממסד של חום ורגש, אלא הוא פשוט לא זכה לטעום בטעמה האמיתי של זוגיות אמתית..
 |
|
|
